בלגיקה (ספינה, 1884)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בלגיקה הייתה אוניית קיטור מצוידת במפרשים, שנבנתה על ידי כריסטיאן ברינק יורגנסן בסוולוויק בנורווגיה כספינה לציד לווייתנים בשם "פטרייה". בשנת 1896 רכש אותה אדריאן דה ז'רלאש להסבה לאוניית מחקר. האונייה, ששמה שונה ל"בלגיקה", שימשה את המשלחת האנטארקטית הבלגית בשנים 1897–1901, והייתה לספינה הראשונה שחרפה באנטארקטיקה. ב-1902 נמכרה "בלגיקה" לפיליפ הראשון, הדוכס מאורליאן ושימשה משלחות אל החוג הארקטי בשנת 1905 ומ-1907 עד 1909.

ב-1916 נמכרה הספינה ושינתה את יעדה לאוניית נוסעים ומשא. היא שטה אל שפיצברגן מנורווגיה בשם "איספיורד". בשנת 1918 נמכרה, שמה חזר להיות "בלגיקה", והיא הוסבה לספינת דיג ועיבוד דגים. הבריטים הפקיעו אותה באפריל 1940 לשמש כאוניית אפסנאות, והבריחו אותה כשחיל המשלוח הצרפתי-בריטי פינה את הארסטד. בשנת 2007 הוכרזו תוכניות לבניית העתק מודרני של "בלגיקה".

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

אורך הספינה היה 35.97 מ', עם קורה של 7.62 ושוקע של 4.11 מ'. היא צוידה כארבה.[1] נוסף למפרשים, הונעה הספינה על ידי מנוע קיטור של 35 כ"ס שבנה שבנתה חברת נילנדס ורקסטד מאוסלו. המנוע הפעיל מדחף, שהורכב כך שאפשר יהיה להרימו מן המים במקרה הצורך.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספינה "פטרייה" נבנתה לציד לווייתנים על ידי כריטיאן ברינק יורגנסן בסוולוויק שבנורווגיה.[2][2] היא נבנתה מעץ אורן, אורן אמריקאי ושדרה מעץ אלון עם קורות גרינהארט בעובי 11 ס"מ, מצופות עץ אלון ועטופות ביריעות ברזל. חרטום הספינה חוזק במיוחד להכשירה לשיוט בקרח.[3] מתכנן הספינה ובעליה היה יוהאן כריסטיאן יאקובסן.

המשלחת לאנטארקטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בלגיקה" במימי אנטארקטיקה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המשלחת האנטארקטית הבלגית

בשנת 1886 רכש אדריאן דה ז'רלאש את "פטרייה" כדי להמיר אותה לספינת מחקר. שמה שונה ל"בלגיקה" ומטח של 21 יריות הושמע בטקס קריאתה בשמה החדש.[4] דה ז'רלאש גייס מימון למשלחת מן החברה הגאוגרפית המלכותית של בלגיה. טעונה ב-40 טון של מצרכי מזון ב-10,000 פחים, יצאה "בלגיקה" למסעה ב-16 באוגוסט 1897 מאנטוורפן, בלגיה ופניה לאנטארקטיקה. על סיפונה נשאה צוות של 23 אנשים. בראש המשלחת עמד דה ז'רלאש, רב החובל היה ז'ורז' לקואנט. בין שאר חברי המשלחת היו רואלד אמונדסן, הנריק ארקטובסקי, אנטוני בולסלב דוברוולסקי ואמיל רקוויצה. "בלגיקה", העמוסה מעבר לכושר נשיאתה, התקלקלה בים הצפוני ונאלצה לעגון באוסטנד לתיקונים. שני אנשי צוות ערקו שם ועוד שניים ירדו לחוף ללא רשות וחזרו שתויים.[5]

במהלך מסעה, כמעט נגחה "בלגיקה" את היאכטה המלכותית של בלגיה. ב-6 באוקטובר 1897 הגיעה הספינה לריו דה ז'ניירו, ברזיל. פרדריק קוק הצטרף שם לספינה. עם הגיעם למונטווידאו, אורוגוואי, פוטר הטבח ובמקומו נשכר טבח שוודי. במסע בין מונטווידאו לפונטה ארנס, צ'ילה, התרשל המכונאי בעבודתו והניח לדוד להתייבש. הוא פוטר כשהאונייה הגיעה לפונטה ארנס ב-1 בדצמבר 1897. בעיות משמעת נוספות התעוררו בפונטה ארנס, וחיל הים של צ'ילה התבקש להתערב. הטבח השוודי ושלושה מלחים בלגים פוטרו, ו"בלגיקה" הפליגה לאנטארקטיקה במצבת ימאים לוקה בחסר.

המלח קרל וינצקה נסחף מעל הסיפון וטבע בדרך לאנטארקטיקה. האי וינצקה קרוי על שמו. "בלגיקה" חצתה את החוג האנטארקטי ב-15 בפברואר 1898. ב-3 במרץ נתקעה "בלגיקה" בקרח דחוס. הצוות לא התכונן כראוי לשהייה בחורף האנטארקטי. דה ז'רלאש אסר על הצוות לאכול את בשר הפינגווינים וכלבי-הים שנצבר באונייה, משום שטעמם היה שנוא עליו. כתוצאה מכך, הופיעה צפדינה ב"בלגיקה". לאחר מותו של המומחה למגנטיות אמיל דנקו ב-5 ביוני 1898, עוד החמיר המצב. המוראל ירד לשפל המדרגה לאחר מותו של חתול האונייה, ננסן, ב-22 ביוני.

ב-22 ביולי לקחו אמונדסן וקוק לידיהם את הפיקוד על האונייה, כיוון שדה ז'רלאש ולה קואנט היו חולים מדי. קוק עמד על כך שאנשי הצוות יאכלו מבשר הפינגווינים וכלבי הים, והשינוי בתפריט הביא להחלמתם המהירה מן הצפדינה. הסיכוי לעבור חורף שני באנטארקטיקה דירבן את האנשים לפעולה במאמציהם לשחרר את "בלגיקה" מן הקרח. ב-14 בפברואר 1899 השתחררה האונייה לבסוף מכבלי הקרח, אם כי חודש נוסף עבר לפני שיכלה להפליג אל פונטה ארנאס, לשם הגיעה ב-28 במרץ. "בלגיקה" תוקנה בפונטה ארנס והפליגה לבואנוס איירס, ארגנטינה, משם יצאה ב-14 באוגוסט 1899, הביתה. ב-30 באוקטובר הגיעה אל בולון-סור-מר, וב-5 בנובמבר אל אנטוורפן, שם התקבלה בחגיגות לאומיות. לאחר שובה לבלגיה ב-1901, חזרה בלגיקה לשמש כספינה לציד לווייתנים.

משלחת לאזור הארקטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

"בלגיקה", ציור מ-2012 של הציירת הבלגית יסמינה

בשנת 1902 נמכרה "בלגיקה" לנ. ק. הלוורסן, ובהמשך אותה שנה לפיליפ הראשון, הדוכס מאורליאן.[6] ב-1905 שימשה במשלחת למיפוי החוף הצפון-מזרחי של גרינלנד, סוואלברד וארץ פרנץ יוזף, גם הפעם בהששתפות דה ז'רלאש. בשנים 1909-1907 הייתה "בלגיקה" אוניית משלחת לחוג הארקטי, גם הפעם בראשות פיליפ ועם דה ז'רלאש כרב חובל. התוכנית הייתה למפות את רוסיה הארקטית, אבל היא נזנחה, כש"בלגיקה" נלכדה שוב בקרח.

השנים הבאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1916 נמכרה "בלגיקה" לחברה מסחרית בשפיצברגן ושמה שונה ל"איספיורד". שינויים במבנה הספינה נעשו להוספת תאים לנשים שבצוות. "איספיורד" שימשה להובלת פחם ונוסעים בין סוואלברד לצפון נורווגיה בשנת 1918 נמכרה "איספיורד" לקריסטיאן הולסט מהארסטד. תרניה הוסרו והיא הייתה לספינת דיג ועיבוד דגים. שמה הקודם "בלגיקה" הושב לה. מסוף שנות ה-30' שימשה "בלגיקה" להובלת פחם. באפריל 1940 הפקיע אותה חיל המשלוח הצרפתי-בריטי לשמש כאוניית אפסנאות, שאחסנה חומרי נפץ. היא הוברחה כשכוח המשלוח הבריטי-צרפתי התפנה מהארסטד. הפינוי התבצע ב־7 וב־8 ביוני 1940, ויחד עם "בלגיקה" נלקחו עוד כמה אוניות בריטיות, כדי למנוע את נפילתן בידי הגרמנים.[7] שברי "בלגיקה" התגלו ב-1990. העוגן שלה נמצא בתצוגה במוזיאון הקוטב בטרונזה, נורווגיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בלגיקה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]