בלדה מס' 1 בסול מינור, אופוס 23

הבלדה הראשונה של שופן אופוס 23 בסול מינור, היא יצירה שכתב פרדריק שופן בגיל צעיר יחסית. ביצוע ממוצע של הבלדה נמשך בין 8 עד 10 דקות. הבלדה נחשבת קשה מאוד לביצוע, ודורשת רמה טכנית גבוהה מאד.

מבנה היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היצירה מתחילה במין מבוא, שבמהלכו יד ימין ושמאל מנגנות סוג של ארפג' של אקורד לה במול מז'ור באוקטבות שונות. לאחר מכן מופיע קטע בו מנוגנים האקורדים סול מינור, לה מינור חצי מוקטן, לה מז'ור, ורה מז'ור. הקטע מתפתח ומגיע לסוג של אלתור מהיר מאוד ביד ימין, אשר מיד לאחריו מתחיל שופן בהצגת נושא חדש. הוא בנוי בצורה כזו שיד ימין מנגנת אוקטבה ועוד שלושה צלילים, בעוד שיד שמאל מנגנת שני אקורדים שבכל פעם האקורד השני מוריד את אחת הדרגות שלו בטון או חצי טון. לאחר פיתוח קצר, מופיעים ארפג'ים מהירים מאוד של סול מינור ביד ימין, שבצורה יפה מגיעים לבסוף למלודיה יפה בסולם מי במול מז'ור. הפיתוח מעט ארוך ולאחריו מגיע קטע זהה לנושא הראשון בבלדה פרט לכך שהוא כתוב בלה מינור, ושהסיום שלו מעט שונה, ומוביל למלודיה שהייתה בסולם מי במול מז'ור, אך בסולם מי מז'ור ובאוקטבות. לבסוף הוא מתחיל לקרוס לתוך ארפג' אקורד מוקטן ביד ימין בקלידים נמוכים יחסית שמתחיל לאט לאט לעלות עד שהוא יורד שוב, אך הפעם בסולם. המלודיה חוזרת כאן שוב במי במול מז'ור אך בשינוי קל, ולאחר מכן חוזר שוב הקטע ההתחלתי שהופיע בסול מינור ולאחר מכן בלה מינור, נאמן לסולם המקור, אלא שלפתע הקטע מתפתח לקטע בלתי צפוי של סקסטות מקבילות שמובילות לקדנציה של הפרק, שבה מוצגים אקורדים בסול מינור בהיפוכים שונים ולאחר מכן אקורדים של לה במול.

לבסוף הקטע קורס בעזרת אקורדים של יד ימין ויד שמאל, ש"רודפים" אחד אחרי השני, עד שיד שמאל מנגנת אוקטבת רה רה ומתחיל סולם כרומטי מסול מאוד נמוך עד לקלידים הגבוהים של הפסנתר. המנגינה יורדת שוב הפעם ב"אלתור" מהיר מאוד של יד ימין שהופך אחרי 3 אוקטבות לסולם סול מינור הרמוני יורד. מיד לאחר מכן יד שמאל וימין מנגנות שתיהן סולם סול מינור מלודי שמסתיים בצלילים הגבוהים. היצירה חוזרת ללא ירידה לאקורדים של סול מינור בהיפוך קוורט סקסט באוקטבה נמוכה. אחר כך שישה צלילם קצרים מנוגנים בשתי הידיים, והמנגינה עולה שוב בסול מינור מלודי אך הפעם המרווח בין הידיים הוא דצימה ולא אוקטבה כמו בעלייה הראשונה. לבסוף כל יד מנגנת אוקטבה של סולם כרומטי שהולך מסול עד סול, ולאחר אקורד בהיפוך סקסט מנוגנים שלושה סולים באוקטבה נמוכה, שמסיימים את הבלדה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שופן התחיל לעבוד על הבלדה מס.1 בשנת 1831 בעת שהותו בת שמונת החדשים בווינה. היא הושלמה ב-1835 אחרי שהוא עבר לפריז, אז הוא הקדיש אותה לברון בודו אלברכט פון שטוקהאוזן, (1885-1810), דיפלומט שכיהן החל משנת 1841 כשגריר ממלכת הנובר בצרפת. הבלדה פורסמה בו זמנית בלייפציג, בפריז ובלונדון. ב-1837 העיר רוברט שומאן: קיבלתי "בלדה" חדשה משופן. היא נראית לי היצירה הקרובה ביותר לגאונות שלו (אם כי לא המתוחכמת ביותר) ואמרתי לו שמכל יצירותיו אני אוהב אותה הכי הרבה. אחרי שתיקה די ממושכת הוא השיב בנימה החלטית, "אני שמח לשמוע זאת מכיוון שגם אני אוהב אותה הכי הרבה והיא יקרה לי מכול" (מתוך מכתב של רוברט שומאן להיינריך דורן)

כתב יד של 13 התיבות הפותחות של היצירה נמכר על ידי סותבי'ס למכון פרדריק שופן (Narodowy Instytut Fryderyka Chopina).

היצירה במדיה אמנותית אחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

1991 - הסרט "אימפרומפטו" - בו נראה שופן מנגן יצירה זו כשז'ורז' סאנד מפסיקה אותו וזו פגישתם הראשונה.
2002 - היא מושמעת פעמיים חלקית ובשלמות בפסקול של הסרט של רומן פולנסקי, הפסנתרן, בביצועו של יאנוש אולייניצ'אק
2012 - הבלדה מהווה נושא הסרט התיעודי של BBC "שופן הציל את חיי" (Chopin Saved My Life)
הבלדה מושמעת בפרק האחרון של סרט ההנפשה היפני: "השקר שלך באפריל" (四月は君の嘘).

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבלדה מצוטטת בסימפוניה מס.21 "קדיש" מאת מייצ'יסלב ויינברג

ספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1890 -בהשראת הבלדה כתב המשורר הגרמני דטלף פון ליליינקרון, שידע לנגן בפסנתר, שיר הנקרא "Ballade in g-Moll (בלדה בסול מינור)
2010 - עורך העיתון גארדיאן, אלן רסברידג'ר, הקדיש שנה ללימוד הבלדה הראשונה של שופן וכתב ספר על חוויה זו "Play It Again: An Amateur Against the Impossible"

("נגן אותה שוב פעם:חובבן נגד הבלתי אפשרי")