בלדווין השני, מלך ירושלים
 | |||||||||
| לידה |
1075 רתל, ממלכת צרפת  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
21 באוגוסט 1131 (בגיל 56 בערך) ירושלים | ||||||||
| שם מלא | בלדווין מבורק | ||||||||
| מדינה | ממלכת ירושלים | ||||||||
| מקום קבורה | כנסיית הקבר, ירושלים | ||||||||
| בת זוג | מורפיה ממלטיה | ||||||||
| שושלת בית רתל | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
בלדווין מבורק (בצרפתית: Baldwin du Bourcq; נפטר ב-21 באוגוסט 1131) היה רוזנה השני של רוזנות אדסה ומלך ממלכת ירושלים השלישי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלדווין היה בנם הבכור של הוגו דוכס רֶתֶל ואשתו מליסנדה, בתו של גי (גווידו) הראשון ממונלרי. הוא נחשב כבן דודם של גוטפריד מבויון ובלדווין מבולון, אולם הוא לבטח לא היה בן של אחד מדודיהם, והקרבה האמיתית ביניהם מעולם לא התגלתה. בעת ההתארגנות למסע הצלב הראשון עזב בלדווין את ביתו והצטרף בשנת 1096 לגוטפריד ובלדווין כאחד ממנהיגי המסע.
רוזן אדסה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר מסע הצלב הראשון הפך בלדווין מבולון לרוזן אדסה, בעוד בלדווין מבורק חבר לבוהמון מטרנטו, נסיך נסיכות אנטיוכיה ושירת תחתיו כשגריר מקשר בין אנטיוכיה ואדסה. בשנת 1100 עם נפילתו של בוהמון בשבי הטורקים הדנישמנדים מונה בלדווין מבורק לעוצר הנסיכות, אולם כעבור זמן קצר הוא נבחר לרוזן אדסה לאחר שבלדווין מבולון התמנה כמלך ירושלים בעקבות מותו של אחיו גוטפריד.
בשנת 1101, בהתאם למדיניות הנהוגה באותה התקופה לפיה שליט זר נושא בת אצולה מקומית כדי לחזק את הקשר עם נתיניו, נשא בלדווין לאישה את מורפיה ממליטנה, ביתו של הנסיך הארמני גבריאל ממליטנה. הוא עזר בגיוס הכופר לשחרור בוהמון מהכלא הטורקי, וזאת מפני שהעדיפו על פני אחיינו ומי שהחליף אותו כעוצר באנטיוכיה, טנקרד.
בשנת 1102 הגיש בלדווין מבורק את עזרתו לבלדווין מלך ירושלים בקרב מול המוסלמים המצרים באשקלון. בשנת 1104 פלשו המוסלמים הסלג'וקים לאדסה, ובלדווין, מתוגבר בחיל משלוח מנסיכות אנטיוכיה, יצא לעומתם בראש צבאו. בקרב שהתפתח, אשר מכונה קרב חרן, נחלו הצלבנים מפלה עצומה ובלדווין עצמו נפל בשבי. את מקומו כרוזן אדסה מילא טנקרד כעוצר. לאחר שוך הקרבות העדיפו טנקרד ובוהמון להחליף את השבויים המוסלמים שבידיהם תמורת כסף, ולא תמורת שחרורו של בלדווין, שהוחזק בשבי בעיר מוסול עד לשנת 1108, אז שוחרר תמורת 60,000 דינרים אותם שילם ז'וסלין מקורטני. לאחר שובו של בלדווין לאדסה סירב טנקרד לפנות את מקומו כשליט, ובלדווין ריכז סביבו את תמיכתם של הביזנטים, הארמנים ואפילו הסלג'וקים, והכריח את טנקרד בכח הזרוע לוותר על כיסאו. בשנת 1109 לאחר שהשלים בלדווין עם טנקרד, נלחמו השנים בקרבות הכיבוש של טריפולי.
מלך ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם מותו של בלדווין הראשון בשנת 1118 הוצע כתר המלך לאחיו הגדול, אוסטס השלישי, אולם האחרון התעכב בקבלת ההחלטה האם לעזוב את צרפת ולבוא למלוך בירושלים. בזמן זה הפעיל ז'וסלין מקורטני לחץ רב להעביר את המלכות לידיו של בלדווין, וזאת חרף גירושו של ז'וסלין מאדסה על ידי בלדווין רק חמש שנים קודם לכן. לאחר שאוסטס סירב לקבל את הכתר, הוכתר בלדווין מבורק ב-14 באפריל 1118 כבלדווין השני, מלך ירושלים. זמן קצר לאחר ההכתרה פלשו אל הממלכה בו זמנית כוחות סלג'וקים מסוריה וכוחות פאטימים ממצרים. בלדווין, בהראותו נכונות ומוכנות להגנה על ממלכתו החדשה, הניס את הפולשים ללא קרב.
בשנת 1119 פלשו הסלג'וקים לנסיכות אנטיוכיה ובלדווין יצא צפונה בראש צבאו להגיש את העזרה הנדרשת. עוצר אנטיוכיה, רוג'ר מסלרנו לא המתין להגעת התגבורת ויצא לקרב אותו כינו הצלבנים מאוחר יותר "קרב אגר סאנגויניס" ("שדה הדם"). על אף המפלה האיומה שנחל הצבא האנטיוכי, העיר שוקמה בעזרתו של בלדווין שמינה את עצמו לעוצר, ושנה אחת מאוחר יותר הדף בלדווין את הסלג'וקים הרחק מהנסיכות.
בשנת 1120 כינס בלדווין את "מועצת שכם" בה ניסח את חוקיה הראשונים של הממלכה וקיבע את מעמדם החוקי של המסדרים הצבאים בה.
בשנת 1122 נפל ז'וסלין מקורטני, מחליפו של בלדווין כרוזן אדסה, בשבי המוסלמי. בלדווין מיהר לאדסה ומינה עצמו כעוצר ברוזנות, אולם זמן קצר לאחר מכן, בעודו מסייר לאורך גבולות הרוזנות נפל גם הוא בשבי המוסלמי. אוסטס גרנייה מונה כעוצר ממלכת ירושלים והדף בהצלחה מתקפה מצרית שניסתה לנצל את העדרו של המלך. בשנת 1124 נמלטו ז'וסלין ובלדווין מהשבי בעזרתם של הארמנים.
לאחר שובו לירושלים כינס בלדווין את כוחות הצלבנים בכל הטריטוריות הנוצריות ויצא אל מול הסלג'וקים בקרב עזאז. למרות עדיפותם המספרית של הסלג'וקים הצליח בלדווין להכריעם בקרב, וחידש את הגדולה הצלבנית של הימים שלפני קרב "שדה הדם". אלמלא מאבקים פנימיים שניטשו בין אנטיוכיה ואדסה היה מתאפשר כיבוש העיר חלב בידי בלדווין. מכל מקום, זמן קצר לאחר מכן התאחדו חלב ומוסול תחת שלטונו של הסולטאן זנגי בשנת 1128, והרעיון לכיבוש חלב נגנז. מאחר שלא עמדו לרשותו האמצעים לכיבוש חלב או מוסול, פנה בלדווין בשנת 1129 למתקפה על דמשק בה שיתף פעולה עם האבירים הטמפלרים, אולם בהתקפה זו לא זכה לאף הצלחה.
אחד ממובילי ההתקפה על דמשק היה חתנו של בלדווין פולק החמישי מאנז'ו. בלדווין ואשתו מורפיה לא הולידו אף לא בן זכר אחד, אולם במרוצת השנים נולדו לזוג ארבע בנות: מליסנדה, אליס, הודיירנה ואיובטה. בשנת 1129 הכריז בלדווין על מליסנדה כיורשתו החוקית וסידר את נישואיה לפולק. בנותיו האחרות אליס והודיירנה נישאו לשליטי המדינות הצלבניות בוהמון השני מאנטיוכיה (אנ') ורמון השני מטריפולי בהתאמה. בתו הצעירה, איובטה, הפכה לנזירה ושרתה ככזאת במנזר של כנסיית סנטה אנה. בהמשך היא קודמה לתפקיד אם המנזר על שם לזרוס הקדוש בבית עניה.
בשנת 1131 נפל בלדווין למשכב ומת ב-21 באוגוסט של אותה השנה. הוא נקבר בכנסיית הקבר בירושלים וקברו השתמר שם עד לשרפה שהתחוללה במקום בשנת 1808, אז הוסר הקבר במסגרת עבודות שיקום שערכה במקום הכנסייה היוונית-אורתודוקסית. בתו מליסנדה עלתה לשלטון תחתיו והוכתרה יחד עם פולק בעלה ב-14 בספטמבר שנת 1131.
ויליאם מצור תיאר את בלדווין כ"אדם אדוק הניכר בנאמנותו ובניסיונו העצום בתחום הצבאי" והוסיף כי הוא זכה לקבל את הכינוי "הקוצני".
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יהושע פראוור, תולדות ממלכת הצלבנים בארץ ישראל, כרך ב, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה, 1963, מהדורה שלישית מורחבת ומתוקנת, 1973, הדפסה שישית, 2005; הספר זכה בפרס ישראל בתרגומו לצרפתית בפרס האקדמיה הצרפתית.
- יהושע פראוור, הצלבנים - דיוקנה של חברה פיאודלית, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה 1975, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת 1985
- Steven Runciman, A History of the Crusades, Cambridge university press, 1952 ISBN 0521061628
- Christopher Tyerman. God's war: a new history of the Crusades Harvard University Press, 2006
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בלדווין השני, מלך ירושלים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
בלדוין ה-2, מלך ירושלים, דף שער בספרייה הלאומית
| שליטי ממלכת ירושלים | ||
|---|---|---|
|
| הקודם: בלדווין הראשון |
מלך ממלכת ירושלים 1118-1131 |
הבא: מליסנדה ופולק |