בלהה מס
בלהה מס היא במאית תיאטרון ושחקנית תיאטרון ישראלית, מייסדת תיאטרון ביממ"א.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מס נולדה גדלה בשכונת נווה שאנן בחיפה. הוריה היו חנה לבית ייגר ונפתלי מס, פועל בניין ופעיל בתא הקומוניסטי בעיר, שעלו לארץ בשנות השלושים של המאה ה-20. מס למדה במכון וינגייט ולימדה התעמלות בבית הספר תל חי בשכונת נווה שאנן[1] (בין היתר הייתה מורתה של העיתונאית נרי ליבנה),[2] ובהמשך למדה משחק בסטודיו של נולה צ'לטון בתל אביב.[3]
קריירה מקצועית
[עריכת קוד מקור | עריכה]את הקריירה המקצועית שלה התחילה מס כרקדנית. לאחר שסיימה את לימודיה בווינגייט רקדה אצל רינה שחם, בסטודיו של להקת בת שבע, בלהקת הריקודים של הטכניון[4] ובהפקות של "גברתי הנאווה" ו"כיצד להצליח בעסקים" בבימויו של גיורא גודיק.[3] בהמשך הדריכה את להקת "פעמי מחול" של עיריית עכו.[5] לאחר מכן החליטה להתמקד במשחק, ועם סיום לימודיה אצל נורה צ'ילטון ניגשה לבחינות בכל התיאטראות, התקבלה לכולם, ובחרה בתיאטרון חיפה.[6]
לאחר שהכירה את מי שלימים הפך לבעלה, מישא אשרוב, עברה לתיאטרון "הבימה" כדי לשחק לצידו, וב-1975, לאחר שפוטרה מ"הבימה" הקימה עם אשרוב את תיאטרון ביממ"א. שם התיאטרון הוא ראשי התיבות של שמותיהם,[7] ובמסגרתו
ביימה הצגות ילדים במשך 45 שנים, גם לאחר משבר כלכלי שחווה התיאטרון ב-1993.[8]
משחק
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מלאכי השלום מגוילי אש - בבימוי שייקה אופיר, לצד עודד זמיר ומשה ידידיה (עיריית חולון, 1970)[9]
- אופרה בגרוש - תרגום של שלונסקי למחזה של ברכט בבימויו של עודד קוטלר (תיאטרון חיפה, 1971)[10]
- ליל העצמאות של מר ישראל שפי - המחזה האחרון שכתב אברהם רז לפני מותו, לצד מישא אשרוב, דודו ירדני וליא קניג. ב-1978 שודר המחזה במסגרת "רדיו דרמה" ברשת א' של קול ישראל[11] (הבימה, 1972)[12]
- הו אמריקה, אמריקה - אסופת קטעים מאת המחזאים טנסי ויליאמס, עדנה מיליי וויליאם סארויאן (בית ליסין, 1972)[13]
- שלום שלום ואין שלום - מחזה מאת יהושע בר-יוסף שעלה במהלך מלחמת יום כיפור והוצג במסגרת צה"ל (הבימה, 1973)
- כל מה שבגן - מחזה מאת אדוארד אלבי בבימויו של מייקל מיצ'ם, בתפקיד לואיז (הבימה, 1973)
- מות דנטון - מחזה מאת גאורג ביכנר בעיבודו ובבימויו של יוסף מילוא, בתפקיד רוזלי (הבימה, 1974)[14]
- ציונות בלי זקן - מחזה לבני נוער מאת ארנון תמיר וירון לונדון בהפקת מרכז ההסברה לאחר מלחמת יום כיפור (1974)[15]
- מסע יום ארוך אל תוך הלילה - אוטוביוגרפיה של יוג'ין אוניל בבימויו של מייקל מיצ'ם (הבימה, 1975)[16]
- ברוך שלא עשאני אישה - מופע אימפרוביזציה בהשתתפות הקהל בבימויו של פיטר פריי ולצד גילה אלמגור, זהרירה חריפאי ועודד תאומי (צוותא, 1975)[17]
- בני ערובה - מחזה מאת עמנואל רובלס בתרגום רבקה שונשו, בתפקיד נערה אינדיאנית (הבימה, 1975)[18]
- על קלות דעת וצביעות - המחזה הראשון שביים עמרי ניצן, על המאבק החברתי בקרב היהודים במאה ה-18.[19] ההצגה הועלתה מעל 400 פעם, ושודרה בטלוויזיה ב-1977 במסגרת משדרי פורים[20] (הבימה, 1975)[21]
- נוכלים ואוהבים - קטעים מתוך טרגדיות וקומדיות של שייקספיר בבימוי ג'ויס מילר (צוותא, 1976)[22]
- בדנהיים עיר הנופש - מחזה רדיו מאת אהרן אפלפלד ובבימוי מוטי בהרב (קול ישראל, 1976)[23]
- אילוף הסוררת - מופע רחוב על פי מחזהו של שייקספיר בבימוי ג'ויס מילר ובהשתתפות מישא אשרוב וריצ'רד פארבר (פסטיבל תל אביב, 1977)[24]
- יהודית - עיבוד לסיפור יהודית והולופרנס מאת משה שמיר ובהשתתפותו לצד מרים זוהר, שמואל עצמון וישראל בידרמן (1983)[25]
- ינינה - הצגת יחיד על חייה של ניצולת השואה ופעילת השלום ינינה אלטמן (תיאטרונטו, 2014)[26]
בימוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ניסיונות הבימוי הראשונים של מס היו עוד במהלך לימודיה, כשהתפרנסה מבימוי הצגות סוף שנה בבתי ספר. לאחר הקמת ביממא החלה לביים הצגות ילדים, וביימה למעלה מ-80 הצגות.
- הרוח בערבי הנחל - הצגה לילדים על פי ספרו של קנת גרהם בתרגומה של רבקה שונשו (צוותא, 1976)[27]
- מעבר לים - המחזה הראשון במסגרת ביממא, על פי שיריו של ביאליק. מס השתתפה במחזה לצד יוסי קינן,[28] ובהמשך ביימה את השחקנים ישראל טרייסטמן ודליה לוי[29] (ביממא, 1976)
- חור בקיר - הצגה דו-לשונית בעברית ובערבית בהשתתפות מכרם ח'ורי, שמואל קלדרון ועדנה זרצקי (התיאטרון העירוני החיפאי, 1978)[30]
- יאנוש קורצ'אק וגיבוריו - מחזה לילדים מאת גרשון ברגסון (ביממא, 1979)[31]
- מלאה גולדברג באהבה - מופע לילדים משירי לאה גולדברג בהשתתפות רמי טבריה ויעל פיילר (ביממא, 1979)[32]
- למה למה למה לם - סיפורים מעובדים מאת הרצליה רז ובהשתתפות רבקה בכר ויצחק אברהם (ביממא, 1982)[33]
- תשעה סיפורים ועוד סיפור - מחזמר מסיפורי עדות ישראל, בהשתתפותה של מס עצמה לצד מישא אשרוב וחיים ג'רסי (ביממא, 1982)[34]
- מסע לאי אולי - מופע משירי מרים ילן-שטקליס ובשיתוף פעולה עימה (ביממא, 1982)[35]
- הדייג ודג הזהב - הצגה לילדים בהשתתפות דפנה שניידרמן ודני שגב (ביממא, 1983)[36]
- על גזענות ודמוקרטיה - מחזה פרי עטה של מס המבוסס על הסיפורים הקצרים "הצלקת" על ילד יהודי בפולין הנרדף על ידי בני כיתתו הנוצרים, ו"ללבנים בלבד", על תלאות משפחה שחורה בעיר לבנה בדרום אפריקה (ביממא, 1986)[37]
- המלך צב-צב וציפ ציפורה - מחזמר על פי ספרו של ד"ר סוס, שנכתב בשיתוף פעולה עם איילה אשרוב, ביתו של מישה אשרוב מנישואיו הקודמים (ביממא, 1986)[38]
- אני וקישקשתא הכי בעולם - הצגה לילדים מאת תמר אדר ובהשתתפות בני נדלר, יעקב גילינסקי וסיגל לוי (בית ליסין, 1986)[39]
- אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו - עיבוד לספרו של אפרים סידון (ביממא, 1988)[40]
- יום הולדת למדינה - מחזמר לילדים לרגל חגיגות יום העצמאות ה-40 (ביממא, 1988)
- חיית החושך - עיבוד לספרו של אורי אורלב (ביממא, 1990)[41]
- ילד הכרובית - עיבוד לסרט על פי סיפורו של יהונתן גפן. בביצוע ילדי קיבוץ עין דור (גבעת חביבה, 1991)[42]
- חרוז הקסם המסתורי - מופע לילדים בהשתתפות הבובה קישקשתא מאת תמר אדר (ביממא, 1991)[43]
- צרור המכתבים של מנחם מנדל לשיינה מנדל - עיבוד לרדיו של מס לסיפוריו של שלום עליכם (רשת א', 1992)[44]
- ממתי פרפרים צוחקים - תסכית רדיו מאת מרים צ'לנר בהשתתפות סנדרה שדה, אברהם סלקטר ואחרים (רשת א', 1993)[45]
- אי הילדים - מחזה על פי ספרה של מירה לובה (ביממא, 1996)
כתיבה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בית ברנרדה אלבה - מחזה מאת פדריקו גארסיה לורקה בהשתתפותן של תלמידות שנה ג' בחוג לתיאטרון (תיאטרון אוניברסיטת תל אביב, 2006)[46]
- סוג של אהבה, או: החולמים - מחזה שעלילתו מתרחשת בשכונה בכרמל בשנת 1941, ועוסק במשפחה המעניקה מחסה לנמלט (2008)
- ציפור אש - מחזה שכתבה מס על דמותה של יונה וולך, על פי ספרו של יגאל סרנה ובכיכובה של ביתה חן אשרוב (תמונע, 2012)[47][48]
- Unter den linden - דרמטורגיה למופע מחול מאת עירד מצליח ובהשתתפותם של מצליח, נעה שילה ואופיר נגרי (תמונע, 2009)[49]
פעילות חברתית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1983 השתתפה מס במשלחת של "ועד השלום" לבולגריה, וב-1988 הצטרפה למשלחת של שחקנים ובמאים מתיאטרון חיפה שנבחרה לצאת לביקור בברית המועצות.[50] ב-2009 הקימה את פרויקט "מסיפור לתיאטרון" בספריית בלפר ברמלה המפגיש מדי שנה גני ילדים יהודים וערבים בעיר באמצעות ספרות, שירה ותיאטרון.[51]
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרס קיפוד הזהב בקטגוריית מחזאית השנה לשנת 2013 על הצגת היחיד "ציפור אש"[52]
- פרס אסיטז' 2017[53]
- פרס מפעל חיים של אמ"י, 2021[54]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מס הייתה אשתו השלישית של הבמאי והשחקן מישא אשרוב, אותו הכירה כששיחקו ביחד ב"אופרה בגרוש", בעת שעדיין היה נשוי לשחקנית דליה פרידלנד.[55] השניים נישאו ב-1973 והביאו לעולם את ביתם משותפת, השחקנית והבמאית חן אשרוב.[3] ב-2017 הוציאה מס ספר סיפורים אוטוביוגרפים על אשרוב, שהלך לעולמו ב-2003.[56]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ נרי ליבנה, עם חיות מזכוכית מוראנו, באתר כותרת ראשית, 8 יוני 1988
- ^ נרי ליבנה, ורק לבת של המורה הדסה לא הרשו להיות גיברת, באתר חדשות, 7 מרץ 1993
- ^ 1 2 3 איפה הם היום: הבמאית והשחקנית בלהה מס זכתה בפרס יקירת אמ"י, באתר מעריב אונליין, 6 בנובמבר 2021
- ^ בשנת 1960 נסעה להקת הריקודים של הטכניון לסיור באירופה, בעמוד הפייסבוק של בוגרי הטכניון, 7 ביולי 2020
- ^ הלשכה לעידוד תיירות-פנים, משרד התיירות / עיריית עכו / החברה לפיתוח עכו העתיקה, לילות עכו, באתר מעריב, 11 ספטמבר 1967
- ^ יהודית דגן, בלי קמח ועם תורה, באתר דבר, 31 מאי 1979
- ^ יעקב בר-און, חמש שנים לביממ"א, באתר דבר, 6 יוני 1982
- ^ ציפי שוחט, מישה אשרוב, 2003-1924, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2003
- ^ עיריית חולון - המחלקה לתרבות, פעולות השבוע, באתר מעריב, 21 מאי 1970
- ^ התיאטרון העירוני חיפה, שנת העשור, באתר מעריב, 1 אפריל 1971
- ^ שידורי הרדיו, 12 מאי 1978
- ^ דב בר-ניר, "ליל העצמאות של מר שפי" – ב"הבימה", באתר על המשמר, 7 פברואר 1972
- ^ הו אמריקה אמריקה, 14 אפריל 1972
- ^ התיאטרון הלאומי הבימה, הצגות בכורה חגיגיות מות דנטון, 24 יוני 1974
- ^ יעקב העליון, ציונות בלי זקן, באתר מעריב, 3 אוקטובר 1974
- ^ מ. בן שאול, מי? מה? מתי?, באתר מעריב, 11 אפריל 1975
- ^ ורדה צ'צ'יק, עולמה של אשה, באתר על המשמר, 7 מאי 1975
- ^ ורדה צ'צ'יק, החיים מול העיקרון, באתר על המשמר, 14 מאי 1975
- ^ משה דור, ר' חנוך ור' יוספכי יצחקו לפנינו בנבלות פה ובליצנות, באתר מעריב, 27 דצמבר 1974
- ^ משדרי הטלוויזיה, באתר דבר, 25 פברואר 1977
- ^
1977 על קלות דעת וצביעות, סרטון בערוץ "Silvereyes - עיני כסף", באתר יוטיוב, Feb 8, 2023
- ^ מה שרצית לדעת, באתר על המשמר, 27 יולי 1976
- ^ בדנהיים עיר הנופש - אהרון אפלפלד, באתר www.kan.org.il
- ^ שבוע השבועות בפסטיבל תל־אביב, באתר דבר, 22 מאי 1977
- ^ משה בן-שאול, חדש בשטח: מועדון קריאה, באתר במחנה, 14 דצמבר 1983
- ^ ניצולת שואה ופעילה ב'נשים בשחור' ינינה השלס אלטמן עולה לבמה בתום ההצגה עליה של בלהה מס אשרוב, סרטון בערוץ "Eitan Altman", באתר יוטיוב, 20 באוגוסט 2016
- ^ בלהה פלדמן, רוח רעננה בערבי הנחל, באתר על המשמר, 24 מרץ 1976
- ^ מ. בן-שאול, מי? מה? מתי?, באתר מעריב, 12 נובמבר 1976
- ^ תיאטרון, 15 דצמבר 1978
- ^ חור בקיר הערבי־יהודי, באתר דבר, 2 מרץ 1978
- ^ סמדר שיר, איך נראה יאנוש קורצ'אק?, באתר מעריב, 1 פברואר 1979
- ^ תיאטרון, 16 ינואר 1979
- ^ אמיר אוריין, למה כובע, באתר העיר (תל אביב), 22 אוקטובר 1982
- ^ ילדים ונוער, 5 נובמבר 1982
- ^ יובל מוזיאון תל אביב, באתר דבר, 12 נובמבר 1982
- ^ ילדים ונוער, 2 דצמבר 1983
- ^ אפרת הדר, עשר דקות מקייפטאון, באתר העיר (תל אביב), 14 מרץ 1986
- ^ טיפים, באתר העיר (תל אביב), 12 דצמבר 1986
- ^ רן פרייס, משבר הקקטוס, באתר העיר (תל אביב), 6 מרץ 1987
- ^ אורנה לנדאו, פוליטיקה לגיל הרך, באתר מעריב, 28 אוקטובר 1988
- ^ הצגות בכורה בתיאטרון הישראלי, באתר במה, 1 יוני 1990
- ^ הגשה עצמית מס' 146 - מגזין הווידאו של הקיבוץ הארצי | מרכז הווידאו גבעת חביבה, 1991 - ילד הכרובית, סרטון בערוץ "יד יערי", באתר יוטיוב, 27 בדצמבר 2023
- ^ חברים טובים, באתר חדשות, 22 נובמבר 1991
- ^ רדיו, 12 יוני 1992
- ^ רדיו, 24 ספטמבר 1993
- ^ רבקה משולח, בלהה מס- אשרוב, בית ברנרדה אלבה, אוניברסיטת תל-אביב, הפקולטה לאמנויות, החוג לאמנות התיאטרון, 2006
- ^ תיאטרון - ציפור אש – מותה וחייה של יונה, באתר www.habama.co.il
- ^ ציפור אש, סרטון בערוץ "meital ela", באתר יוטיוב, 10 באפריל 2013
- ^ עירד מצליח ומאיה ברינר, באתר www.tmu-na.org.il
- ^ סיגל רשף, מסע השחקנים, באתר העיר (תל אביב), 4 דצמבר 1987
- ^ "הנאים השכנים בעינייך?", באתר קו לחינוך, 10/06/2009
- ^ תיאטרון - הזוכים בפרס קיפוד הזהב 2013, באתר www.habama.co.il
- ^ קליפ לפרס האסיטז' 2017 בלהה מס, סרטון בערוץ "Chen Asherov", באתר יוטיוב, 16 בספטמבר 2017
- ^ יובל אראל, החגיגה של אמ"י - יובל אראל, באתר הבלוג של יובל אראל, 2021-11-11
- ^ סמדר שיר, 40 ומשהו שנות רכילות, באתר מעריב, 8 ספטמבר 1991
- ^ בני ציפר: "רעייתו שלחה סיפור ל'הארץ', פירסמנו אותו וזה עודד אותה להוציא ספר", באתר 103FM, 28/04/2017
