בלה השני, מלך הונגריה
 | |||||||||
| לידה |
בסביבת 1108 טולנה, ממלכת הונגריה  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
13 בפברואר 1141 סקשפהרוואר, הונגריה | ||||||||
| מדינה |
הונגריה | ||||||||
| מקום קבורה |
בזילקת סקשפהרוואר | ||||||||
| מפלגה |
politician before the emergence of political parties | ||||||||
| בן או בת זוג |
ילנה מראשקה, מלכת הונגריה (1129–?) | ||||||||
| שושלת בית ארפאד | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
.svg)
בלה השני, (העיוור) מלך הונגריה (בהונגרית: II. (Vak) Béla; מחוז טולנה, בסביבות 1108 – סקשפהרוואר, 13 בפברואר 1141) היה המלך ה-12 של ממלכת הונגריה, ששלט בשנים 1131–1141. אביו היה הנסיך אלמוש, בנו של גזה הראשון, מלך הונגריה, אמו הייתה פרדסלאבה בתו של סוויאטופולק השני, נסיך קייב.
תחילה נראה היה שלבלה אין סיכוי לשבת על כס המלכות, שכן אביו מרד ללא הרף בשלטונו של קלמן, מלך הונגריה, אשר, לאחר תקופה ארוכה של סבלנות וחמלה, עיוור לבסוף את אחיו הצעיר ואת הנסיך הקטן בלה, כדי להפכם ללא כשירים לשלוט. עם זאת, בנו ויורשו של קלמן, אישטוואן השני, מלך הונגריה מת ללא ילדים, ולכן אחד המועמדים האפשריים למלך היה בלה, שיכול היה לשבת על כס המלכות של הונגריה לאחר מותו של בן דודו.
מוגבלותו הפיזית ואורח חייו ההולל לא אפשרו לו להשתתף בענייני היומיום ולכן בתקופת שלטונו שלטה במדינה אשתו, המלכה בעלת היד ההחזקה אילונה (בהונגרית) שהיא ילנה מראשקה, מלכת הונגריה. בין ילדיו של בלה ירש אותו הבכור, גזה השני, מלך הונגריה, ולאחר מותו שני בניו הנוספים של גזה, לאסלו ואישטוואן התייצבו נגד נכדו אישטוואן השלישי, מלך הונגריה שירש את השלטון ואת כס המלוכה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
חייו של אבי בלה, הנסיך אלמוש, התאפיינו במאבקו הבלתי פוסק על הכתר ההונגרי, לפעמים בחשאי, לפעמים בגלוי. החיים העמוסים וההרפתקניים הללו הותירו את חותמם גם על חיי משפחתו. בהתחשב במנהגי התקופה, למשפחתו של אלמוש הייתה סיבה לחשוב שגם הם יצטרכו לשלם על חטאיו של אלמוש. יום אחד, לאחר צעדיו הפזיזים של אלמוש זה אכן קרה בסביבות שנת 1115. לאחר אחת מפעולותיו של הנסיך, בפקודת המלך קלמן הוא נענש בכך שעיוורו אותו, יחד עם כמה מאנשיו ובנו בלה, שהיה אז בן שבע. אלמוש ובלה נלקחו למנזר דמש. באמצע שנות ה-1120, הם נאלצו לברוח שוב. הפרטים לא ידועים, אבל ההנחה היא שאלמוש החל להתארגן שוב, כדי להשיג את הכוח העיקרי והממשי בממלכה. הנסיך הגיע לביזנטיון, אך בלה הגיע למנזר פצ'ווארד מסיבה לא ידועה.
בסביבות 1128 אישטוואן השני, מלך הונגריה קיבל ידיעות על אחיינו שהסתתר בפצ'וואראד (Pécsvárad). המלך ביקש מבלה להינשא לאילונה, בתו של הז'ופאן הגדול הסרבי אוּרוש הראשון, ולאחר מכן יישב את הזוג בטולנה. על פי דברי ימי הביניים, אישטוואן "חיבק" את קרוב משפחתו העיוור, כי לו עצמו לא היה בן ורצה להפוך את בלה ליורשו. זה לא תואם את המציאות, כי באותה תקופה לאישטוואן כבר היה יורש ייעודי בדמותו של שאול, נסיך הונגרי, בנה של ז'ופיה, אחות המלך.
אישטוואן מת ב-1131. הוא מת בתחילת מרץ, אך בלה הוכתר רק חודשיים לאחר מכן. מכאן ניתן להסיק שהתנהל מאבק על כס המלכות בין שאול לבין בלה, שהסתיים בניצחונו של בלה.[1] הארכיבישוף פליציאן מאסטרגום הכתיר אותו למלך הונגריה ב-28 באפריל בסקשפהרוואר בשם בלה השני. הכוח עבר אפוא מענף קלמן של בית ארפאד לענף אלמוש.
גיבוש הכוח, האספת בארד[עריכת קוד מקור | עריכה]
העברת הכוח מענף אחד למשנהו מלווה בדרך כלל בארגון מחדש של יחסי הכוחות הפנימיים. הלורדים הראשיים שתמכו בקלמן ובאישטוואן נדחקו מהשלטון ואלו שתמכו בבלה בעבר זכו בעמדות כוח. אולם במקרה זה, ככל הנראה בגלל הכעס, הייאוש והתשוקה לנקמה שהורגשו בשל עיוורונו של בלה, החל שינוי הכוח הזה באירוע עקוב מדם. באספה הלאומית (הפרלמנט) שהתקיימה ליד העיר ארד בשנת 1131, נרצחו באכזריות הלורדים המובילים שניתן היה להניח שהם אחראים לעיוורון של בלה. לפי המקורות, שישים ושמונה אצילים נפלו קורבן לקטל. למלכה אילונה היה תפקיד מכריע בארגון וביצוע האירוע כולו.
המאבק נגד בוריס[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנו הבלתי חוקי של המלך קלמן, בוריס, שידע שמלך עיוור יושב על כס המלכות ההונגרי, ראה את הזמן כמתאים להתחיל במאבק על הכתר ההונגרי. לשם כך חיפש בעל ברית בחצר בולסלאב השלישי, עקום הפה בפולין. מכיוון שיחסי הונגריה-פולין היו עוינים מאז 1127, בוריס מצא שם קבלת פנים חיובית וכוחות צבא של פולין החלו לצאת לקרב נגד הונגריה. בלה, דרך נישואיו האוסטריים של אחיו מצא בעל ברית צבאי במרקיז האוסטרי ליאופולד השלישי. ב-22 ביולי 1132 בקרב בעמק נהר הסלאנה הנחילו הצבאות ההונגריים והאוסטריים תבוסה קשה לצבאות בוריס ובולסלאב. בוריס לא מת בקרב, אבל הוא כבר לא איים על מלכותו של בלה. זה נבע בעיקר ממדיניות החוץ היעילה של בלה.
מדיניות החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופתו של בלה השני, מדיניות החוץ ההונגרית הייתה יעילה ומוצלחת ביותר. במהלך המלחמה נגד בוריס, המרקיז מאוסטריה ומבוהמיה היו בעלי בריתם של בלה באמצעות נישואים. האיבה ההונגרית-פולנית הופסקה על ידי זכייתו של בלה בתמיכת לותאר השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, שלפי דרישתו חזר בולסלאב מתמיכתו בבוריס.
מדיניות הפנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר העימותים העקובים מדם, החלה עבודה קונסטרוקטיבית גם בחיים הפוליטיים הפנימיים. לפי תעודות ששרדו, בתקופתו של בלה השני החל להתארגן בחצרו משרד שעסק במתן תעודות לא רק מדי פעם, אלא בצורה מקצועית וקבועה. המשרד הזה יכול להיחשב כקודמתה של הקנצלריה שהוקמה בתקופתו של בלה השלישי, מלך הונגריה.
בלה שמר על קשר טוב עם מנהיגי הכנסייה המקומיים ותרם תרומות משמעותיות לכנסייה. גם מנזר פאנונהאלמה, שנשרף בשנת 1137, נבנה מחדש בעזרתו. כל אלה תרמו רבות לגיבוש המדינה.
משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
השכלתה, האינטליגנציה והאופי הנחוש של המלכה אילונה גרמו לה להופיע בפועל כשליטה שותפה לצד בלה. על פי עדויות והתעודות, גם תושבי הארץ היו מודעים לכך ששני אנשים שולטים בהם. הזוג השולט גם הבטיח את הישרדותה של שושלת בית ארפאד, שהייתה כמעט על סף הכחדה ב-1131.
נולדו להם הילדים הבאים:
- בשנת 1130, הנסיך גזה, יורשו של בלה;
- בשנת 1131 הנסיך לאסלו, לימים מתנגד למלך
- בסביבות 1133 הנסיך אישטוואן, גם הוא מתנגד למלך מאוחר יותר
- בשנת 1134, הדוכס אלמוש, שככל הנראה קיבל את שמו לא מהדוכס הגדול אלמוש, אלא כהכרת טובה לסבו, הדוכס אלמוש. הוא הוטבל בשנת 1134. הוא נפטר עוד בימיו של בלה השני
- בשנת 1136 ז'ופיה, (הו') שבשנת 1139 הפכה למאורסת לבנו בשם הנריק של קונראד השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, אך הנישואים לא התקיימו. היא סיימה את חייה כנזירה באדמונט (גר')
- גרטרוד, שתאריך לידתה לא ידוע הפכה בסביבות 1149לאשתו השנייה של השליט הפולני מיסיסלב. היא נפטרה בשנת 1156.
בלה שמר באדיבות על זכר אביו: בשנת 1137, הוא הביא את גופתו הביתה מביזנטיון וקבר אותה בבזיליקת ההכתרה בשקספהרוואר.
המלך העיוור חווה את האירועים הקשורים למשפחתו בצורה עמוקה ורגישה יותר מהרגיל בגילו. הודות למקור זר נשתמרו דברי הפרידה מבתו ז'ופיה, שיצאה לחצר הקיסרות (משנת 1139):
אדון שמיים וארץ, אתה רואה הכל, אבל אני לא רואה דבר. בפקודתך, כי כך רצית, נעשיתי עיוור... היא בתי היחידה... היום אני נותן לה... בנישואין... שיהיה הסכם חזק כל כך ביני לבינך, אלוהים, שלעולם לא תעזוב אותה.
בחצר הקיסרית הגרמנית-רומית הנסיכה ז'ופיה שהגיעה ממשפחת המלוכה ההונגרית זכתה ליחס אכזרי ומשפיל, כי לדעתם של הגרמנים לא הייתה משכילה. בלה כבר לא זכה לראות זאת.
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בלה השני מת ב-13 בפברואר 1141. הוא נקבר בבזיליקת ההכתרה בסקשפהרוואר. עצמותיו זוהו ב-2019.
ניתוח DNA קודם[2] של עצמות מחפירות בסקשפהרוואר במאה ה-19 אישר שאחד האנשים (שהוא כנראה בלה השלישי שנח משמאל לקבר ליד) הוא קרוב משפחתו של בלה, וניתוח הפחמן הרדיואקטיבי שלאחר מכן הבהיר כי זהו סבו (בלה השני) של בלה השלישי.[3]
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
איור הדינר של בלה השני -
דינר כסף של המלך -
החותם המלכותי של בלה השני -
הדפס אבן צבעוני של המלך בלה השני ,1828
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרנץ מאק, "בלה השני", בתוך: דיולה קרישטו – פרנץ מאק: הארפאדים – נסיכים ומלכים, מסת"ב 9639278483
- דיולה קרישטו, ענף אלמוש, Rubicon 2000/3
- ספר מלכים (בעריכת ינה הורבאט), מסת"ב 9635485808
- Gyula Kristó, מלחמות ולחימה בעידן בית ארפאד, מסת"ב 9639441872
- Grandpierre K. Endre (1991). Királygyilkosságok. Magyarok Titkos Története. p. 92–97. ISBN 963-7707-00-X.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בלה השני, מלך הונגריה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Makk Ferenc: Megjegyzések II. Béla történetéhez. Acta Universitatis Szegediensis. Acta Historica, 40. évf., (1972) 39. o.
- ^ Ferenc, Kanyó (2018-02-23). "Bebizonyosodott, hogy III. Béla nem finnugor eredetű volt? Amiről a hírek beszéltek, és amiről nem". Ujkor.hu (בהונגרית). נבדק ב-2020-01-06.
- ^ Megosztom, Jobbján nagyapjával 2019 12 19 07:00. "Azonosították a III. Béla mellett nyugvó csontokat". FEOL (בהונגרית). אורכב מ-המקור ב-2019-12-20. נבדק ב-2020-01-06.