בלה פרום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בלה פרום
Bela Fromm
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 20 בדצמבר 1890
נירנברג, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 בפברואר 1972 (בגיל 81)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניהגרמניה גרמניה
עיסוק עיתונאית
מעסיק Berliner Zeitung
sische Zeitung
פרסים והוקרה
  • צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
  • צלב מסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בלה פרוםגרמנית: Bella Fromm;‏ 20 בדצמבר 18902 בפברואר 1972) הייתה עיתונאית ואשת חברה גרמניה ממוצא יהודי שפעלה בגרמניה בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים ופרסמה בניו יורק בשנת 1942 את ספרה "דם ונשפים" המתאר את חוויותיה בגרמניה בימי רפובליקת ויימאר ובחמש השנים הראשונות של הרייך השלישי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרום נולדה בעיר נירנברג לזיגפריד וגרטה פרום - משפחה יהודית אמידה של יצרני וסוחרי יין בבוואריה מזה שבעה דורות. אביה הלך לעולמו בילדותה. ב-1911 נישאה לסוחר יהודי אמיד בשם מקס ישראל לו היא ילדה את בתה גרטה-אלן – הנקראת בספרה גוני, ממנו התגרשה. לאחר זמן נישאה לקארל יוליוס סטורמן ואף ממנו התגרשה. בעלה השלישי היה הפיזיקאי פטר פ. וולס.

במלחמת העולם הראשונה פעלה פרום במסגרת הצלב האדום הגרמני וזכתה לעיטור מלך בוואריה. לאחר מות אמה ב-1918 ירשה פרום את נכסי המשפחה, מה שאפשר לה להתפנות לפעילות חברתית. 

המשבר הכלכלי בגרמניה בשנות העשרים של המאה העשרים פגע קשות במצבה הכלכלי ואילץ את פרום לחפש עבודה. בעזרת קשריה בבית ההוצאה "אולשטיין" Ullstein) ) - בית הוצאה ידוע שהיה בבעלות יהודית. היא התמנתה לעיתונאית בעיתונים רבי השפעה בברלין שהיו בבעלות הוצאת אולשטיין ובעיקר ב"ברלינר צייטונג" וב"פוסישה צייטונג", עיתון ברלינאי ליברלי מוביל. לאחר ניסיונות אחדים ככתבת זוטרה הייתה לבעלת טור בנושאי אופנה רכילות וחברה - נושאים מסורתיים לעיתונאיות נשים. לאחר שהוכיחה את כישרונותיה ושאפתנותה ואף סיימה את לימודיה ככתבת בתחומי הפוליטיקה והדיפלומטיה, נעשתה ידועה ומקובלת בחוגים של החברה הגבוהה בברלין והייתה מוזמנת לסקר אירועים חברתיים אליהם הגיעו פוליטיקאים, אנשי צבא בכירים, דיפלומטים זרים ומקומיים ועוד. בתקופת רפובליקת ווימאר הקריירה שלה נסקה כששגרירויות זרות ואנשי ממשל גרמנים ביקשו את קרבתה כדי לזכות בסיקור שלה את ארוחות הערב, הנשפים וקבלות הפנים שערכו.

לדבריה, ככתבת לעניינים דיפלומטיים של רשת עיתוני אולשטיין פרום הכירה עיתונאים חשובים שגרירים וראשי מדינות כמו עורך הניו יורק טיימס, שר החוץ הצרפתי, שגריר איטליה, שגריר ארצות הברית, שגריר צרפת, שגריר בריטניה וכן דמויות מרכזיות בשלטון הנאצי כמו ארנסט האנפשטנגל, אוטו מייקסנר פון זווינשטאם, קונסטנטין פון נויראט נויראת, לני ריפנשטאהל, היילמאר שאכט, קורט פון שלייכר, וכן את רודולף הס, הרמן גרינג, יוזף גבלס ואף את אדולף היטלר עצמו. בספרה היא ציינה שנפגשה איתם לעיתים והייתה חשופה למידע אינטימי אודותיהם אך לא התיידדה עם אף אחד מהם.

בשנת 1933, עם עליית היטלר לשלטון, הייתה פרום צפויה לפיטורים כמו כל העיתונאים היהודים בגרמניה אך היא ענתה בסירוב לכל מכריה שניסו להגן עליה באמרה שכעיתונאית עליה להמשיך לסקר גם את האירועים העכשוויים. היא הורשתה להמשיך בעבודתה העיתונאית בשל קשריה עם מנהיגים של המפלגה הנאצית, דיפלומטים זרים, עיתונאים ידועים ודמויות מפורסמות אחרות שהיו מוכנים להגן עליה. למרות שדבר יהדותה היה ידוע לכל זכתה פרום למעמד מיוחד ובמקרים מסוימים הנאצים היו זקוקים לה כמתווכת ביניהם לבין קבוצות חברתיות אחרות. היא אף הייתה בקשרים רומנטיים עם הרברט מום, סגן ראש הפרוטוקול במשרד החוץ הגרמני. פעם אחת בעת קבלת פנים שערך פרנץ פון פאפן, ישבה לשולחן אחד עם יוזף גבלס.

עם חלוף הזמן החלו לפרוח שמועות שהנאצים מתכוונים לפעול נגדה אך היא המשיכה לנצל את מעמדה המיוחד וסירבה לחדול מעבודתה העיתונאית. כשיהודים יכלו לחדש את דרכונם הגרמני רק אם עמדו לעזוב את גרמניה לצמיתות, פרום ניצלה את קשריה במשטרה, שם הוכיחה כי משפחתה חיה בגרמניה כבר שבעה דורות ובעזרת ידיד, חבר במפלגה הנאצית, הצליחה לחדש את דרכונה לשישה חודשים.

באוקטובר 1933 עבר בפרלמנט הגרמני חוק אשר אסר על יהודים לערוך ולכתוב בעיתונים גרמניים ודרש מעיתונאים גרמנים להוכיח שהם ארים. חברתה של פרום, ורה פון הון – עיתונאית גרמניה נוצרייה, גילתה לאחר בדיקה מעמיקה במסמכים שונים, שסבתה הייתה יהודייה. ימים מעטים לאחר מכן שמה קץ לחייה[1]. האירוע השפיע עמוקות על פרום אך לא ריפה את ידיה והיא המשיכה בעבודתה העיתונאית כל עוד הדבר התאפשר.

בשנת 1934 שלחה פרום את בתה לארצות הברית. אחרי 1934 שוב לא יכלה לפרסם כתבות בשמה וכתבותיה התפרסמו באופן אנונימי אך היא המשיכה להיות מוזמנת לאירועים חברתיים.

מאחר שהכנסתה מכתיבה עיתונאית הלכה והצטמצמה פרום חזרה אל תעסוקת משפחתה – מסחר ביין, תוך שהיא מנצלת את קשריה עם שגרירויות זרות ומשפחות אמידות בברלין. לדבריה היא גם ניצלה את קשריה כדי לעזור ליהודים אחרים להימלט מגרמניה.

בספטמבר 1938, כחודשיים לפני ליל הבדולח, השתכנעה פרום לעזוב את גרמניה. בעוד יהודים אחרים נאלצו לעזוב את גרמניה כשבגדיהם לעורם בלבד, הצליחה פרום להוציא מגרמניה חלק נכבד מרכושה, גם זאת בעזרת חברים נאצים בכירים. את יומניה הצליחה להוציא מגרמניה באמצעות חברים–דיפלומטים.

פרום הגיעה לניו יורק שם עבדה בעבודות שונות.

בשנת 1942, ולפי גרסה אחרת ב-1943, פורסם ספרה "דם ונשפים". המתאר את תהליך עליית הנאצים לשלטון ומשולבים בו פרטי מידע פנימי מתוך הנעשה במסדרונות השלטון הנאצי ותיאור קרבתה אל מנהיגי המפלגה הנאצית. למרות שהספר פורסם כיומן אותנטי שנכתב בעת התרחשות המאורעות וצוטט במחקרים וספרים רבים, מחקרים מאוחרים העלו את הסברה שהספר נכתב מאוחר יותר – בעת שהותה של פרום בניו יורק אחרי שעזבה את גרמניה ולאור זאת מטילים ספק במידת הדיוק של דיווחיה ובאמיתותם.

בשנת 1946 נסעה פרום לגרמניה שם ראה ספרה אור בגרמנית, ובגרסה אחרת בשנת 1993, תורגם דם ונשפים לגרמנית ופורסם תחת הכותרת Als Hitler mir die Hand küsste - כשהיטלר נשק את ידי).

בשנת 1958 הוענק לה צלב הצטיינות מדרגה ראשונה (Verdienstkreuz Erster Klasse) של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה.

פרום נפטרה בניו יורק בשנת 1972.

מספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דם ונשפים (Blood and Banquets - A Berlin Social Diary)
  • המלאכים בוכים (Die Engel weinen)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בגן חיות הטרף / אריק לארסן - הוצאת בבל 2015

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אריק לארסן, בגן חיות הטרף, תל אביב: בבל, 2015