בלה צובל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בלה צובל
Czóbel Béla
Kernstok Károly Czóbel Béla szalmakalapos portréja.jpg
תמונת בלה צובל משנת 1907, ציורו של קארוי קרנשטוק
לידה 4 בספטמבר 1883
בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בינואר 1976 (בגיל 92)
בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות פרקשרטי בבודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אקדמיה ז'וליאן עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אקספרסיוניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס קושוט (1948) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Mária Modok עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בלה צובלהונגרית: Czóbel Béla; בודפשט, 4 בספטמבר 1883[1] – בודפשט, 30 בינואר 1976) היה צייר אוונגרד יהודי-הונגרי, זוכה פרס קושוט. אשתו הראשונה ליזה, שנולדה מאיזולדה דאיג הציירת הגרמנייה-הולנדית, שבהמשך הפכה לרקדנית בלט מפורסמת בעולם. אשתו השנייה היא הציירת מריה מודוק.

אחייניתו אנה צובל הייתה צלמת ואחיו ארנה צובל היה היסטוריון ספרותי ופוליטיקאי.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלה צובל נולד בבודפשט במשפחה יהודית כבנם של יוז'ף צובל (18491899)[2] סוחר תבואה, וששרולטה קניג (18581939).[3] בין 1902 לבין 1906 הוא היה תלמידו של בלה איוואני-גרינוולד בבאיה מארה. הוא למד תחילה באקדמיה במינכן בשנים 1902 וב-1903, ומשנת הלימודים 1903 באקדמיה ז'וליאן בפריז. צובל הציג לראשונה בסלון הסתיוצרפתית: Salon d'Automne) בשנת 1905, ומשנת 1906 הופיע שם עם הפוביסטים הצרפתים וב"סלון דה אינדפנדנטס" (Société des Artistes Indépendants). במרץ 1908 נפתחה תערוכת היחיד שלו בגלריה ברטה וייל. [4] חבריו כללו את הציירים דינואר דה סגונזאק (André Dunoyer de Segonzac), ז'ורז' בראק ואת אמדאו מודיליאני. כנציג טיפוסי של "הפראים ההונגרים" (שם מאוחר של סגנון ציור של קבוצת ציירים הונגרים), הוא הפך לחבר מייסד בקבוצת השמונה, על אף ששלח תמונה רק לתערוכה הראשונה שלהם, הוא התחייב להשתייך לקבוצה לאורך כל הדרך.

במהלך מלחמת העולם הראשונה (19141918) נאלץ לברוח מצרפת והתיישב בברגן, הולנד. בין השנים 1919 עד 1925 התגורר בברלין, שם הצטרף לקבוצת הגשר (קבוצת ציירים) ואז הפך חבר ב-Freie Sezession. הוא ערך תערוכת אוסף בבירת גרמניה בשנת 1925, אך חזר לצרפת באותה השנה. בשנת 1927 הציג תערוכה מצליחה בגלריית ברומר (Brummer Gallery) בניו יורק. הוא ביקר בהונגריה לעיתים קרובות יותר ויותר משנת 1931, הוא בילה את הקיץ באופן קבוע בטירת הטוון בהזמנת הצייר פרנץ הטווני. בשנת 1933 הוא זכה בפרס הגדול של חברת פאל סיניאי מרשה. הוא חזר להונגריה באופן קבוע בשנת 1940 והתיישב בסנטנדרה. גם לאחר מלחמת העולם השנייה הציג באופן קבוע בחו"ל, בעיקר בגלרי זאק בפריז. עוד בחייו, בשנת 1975, נפתח מוזיאון בסנטאנדרה שנושא את שמו.

פסלו הוקם בסנטנדרה ועבודותיו מוצגות בתערוכת קבע במוזיאון בלה צובל. את ציוריו ניתן למצוא בין היתר במרכז ז'ורז' פומפידו בפריז, בגלריה הלאומית של הונגריה באוספים פרטיים מקומיים וזרים. בסקשפהרוואר, יותר מעשרים תמונות נשמרות באוסף דיאק.

בהתקרב חילוף המשטר בהונגריה בשנת 1990, ואחריו עבודותיו הוצגו לעיתים קרובות בציבור, לאחרונה בתערוכה השמונה במוזיאון לאמנוות יפה (בודפשט) (2011). ציוריו הוצגו יחד עם שאר חברי השמונה ( רוברט בריני, דז'ה ציגאני, קארוי קרנשטוק, אדן מארפי, דז'ה אורבן, ברטלן פור, לאיוש טיהני).

מאפייני אמנותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הנטורליזם הראשוני מתקופת באיה מארה, צובל התחבר מהר מאוד לפוביזם, שהיה הטרנד הפריזאי המודרני ביותר באותה תקופה, למעשה באותו הזמן שנולדה התנועה. לפיכך, הוא היה אחד הנציגים הראשונים של "הפראים ההונגרים". הוא הוזכר בין הפוביסטים "הפרועים ביותר" בפריז.[5] גרטרוד שטיין אספנית מארצות הברית של אנרי מאטיס "מאשרת דימוי עז אינטנסיבי אידיאלי של הציור של צובל,[6] וג'לט ברג'ס ( Gelett Burgess) האמריקאי שערך ראיונות עם פוביסטים וקוביסטים בפריז בשנים 19081909 היה המום במיוחד מ"ברוטליות" בדיו של צובל.[7]

עבודותיו (מבחר)[8][עריכת קוד מקור | עריכה]

ציורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דיוקן עצמי עם לוח צבעים (1902, שמן על בד, 76x66 ס"מ; מוזיאון פרנצי, סנטאנדרה)
  • ילדה מול חלון פרחים (1904, שמן על בד, 105x87 ס"מ; מוזיאון פרנצי)
  • איכר יושב (1904, שמן על בד, 100x87 ס"מ; הגלריה הלאומית של ההונגריה, בודפשט)
  • ציירים בחוץ (1906, שמן על בד, 13x18 ס"מ; מוזיאון לאומי ד'ארט מודרן, פריז)
  • חצר נירגשאויפלו (1906, שמן על בד, 72x80 ס"מ; מוזיאון יאנוס פאניוניוס, פץ'
  • גבר יושב (1906, שמן על בד, 170x80 ס"מ; MNG )
  • ילד מחזיק כדור (1916, שמן על בד, 80x60 ס"מ; מוזיאון פרנצי)
  • הכומר מברגן (1918, שמן על בד, 147x78 ס"מ; אוסף פרטי)
  • רחוב בברלין (1920, שמן על בד, 81x97 ס"מ; אוסף פרטי שיקגו)
  • דיוקנו של מר מאייר (1921, שמן על בד, 140x82 ס"מ; מוזיאון פרנצי)
  • סוף הכפר (1922, שמן על בד, 89x96 ס"מ; באופן פרטי)
  • אישה שוכבת (1922 לערך, שמן על בד, 74 x 88 ס"מ; MNG)
  • בסטודיו (1922, שמן על בד, 93.5x74 ס"מ; MNG)
  • גדת הסן בפריז (שמן על בד 1925, 65 x 80.5 ס"מ; באופן פרטי)
  • רחוב מופטארד (1925, שמן על בד, 73 x 60 ס"מ; מוזיאון פרנצי)
  • פנים פריזאי (1926, שמן, עץ, 100 x 81 ס"מ; אוסף פרטי)
  • מסכה ומנדולינה (1928, שמן על בד, 92x73 ס"מ; רכוש פרטי)
  • נוף חופי עם דוברות (1930, שמן על בד, 81x65 ס"מ; מוזיאון פרנצי)
  • מוזה : תמונה עירומה (1930, שמן על בד, 80x65 ס"מ; מוזיאון פרנצי)
  • ילדה בצעיף אדום (שמן על בד 1934, 72.5x54.5 ס"מ; אוסף פרטי)
  • נוף (1935 לערך, שמן על בד, 64x82 ס"מ; MNG)
  • מדונה (1937, שמן על בד, 52x43 ס"מ; אוסף פרטי)
  • סצנת רחוב בהטוון (1937 לערך, שמן על בד,63x53 ס"מ; מוזיאון פרנצי)
  • פרט מסנטאנדר ( שנות הארבעים, שמן על בד, 60x62.5 ס"מ; מוזיאון פרנצי)
  • טבע דומם בצבע תפוז (ללא שנה, שמן, בד, 60.5x72 ס"מ; אוסף פרטי)
  • טבע דומם בצהוב (1960, שמן על בד, 73x60 ס"מ; מוזיאון בלה צובל,)
  • ונוס מסנטאנדרה (1968, שמן על בד, 83x110 ס"מ; מוזיאון פרנצי)

רישומים, צבעי מים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ילד רועה צאן (ללא שנה, דיו, נייר, 260x345 מ"מ; מוזיאון פרנצי)
  • עירום עומד (1906, פחם, נייר, 31x24 ס"מ; MNG)
  • ילד (1917, צבעי מים, נייר, 1100x730 מ"מ; מוזיאון פרנצי)
  • ילדה צעירה עירומה למחצה ( שנה, פחם, 63x48 ס"מ; גלריות בינלאומיות, שיקגו)
  • דגם ישיבה (1928 לערך; פחמן, 49.5x32.5 ס"מ; באוסף פרטי)

חברויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל של בלה צובל בשיופוק


יצירת של אימרה וארגה (2005)

פרסים, הכרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארנה קלאי: בלה צובל. בודפשט, 1934 ;
  • אישטוואן גנטון: בלה צובל. בודפשט, 1961 ;
  • פיליפ קלריס: צובל. בודפשט, 1970 ;
  • Mimi Kratochwill: The Life and Art of Béla Czóbel (1883–1976) וספרם - בודפשט, 2001 ;
  • לקסיקון קטן של אמנות הונגרית : מההתחלה ועד היום. בודפשט :, 2002. הצייר בלה צובל עמודים 68–70. ISBN 963-8477-66-0
  • Kratochwill Mimi: Czóbel. בודפשט, 2009 . (ספריית מטרופול)

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בלה צובל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Születési bejegyzése a pesti izr. hitközség születési akv. 1397/1883. folyószáma alatt". 
  2. ^ "Zobel József halotti bejegyzése a Budapest VI. kerületi polgári halotti akv. 272/1899. folyószáma alatt". 
  3. ^ "König Sarolta halotti bejegyzése a Budapest VI. kerületi polgári halotti akv. 926/1939. folyószáma alatt". 
  4. ^ Barki Gergely: A vaddá válás evolúciója Czóbel Béla korai portréin. In: Magyar Vadak Párizstól Nagybányáig 1904–1914. Szerk. Passuth Krisztina, Szücs György. Budapest, Magyar Nemzeti Galéria, 2006. 201–216.
  5. ^ Louis Vauxcelles: Le Salon des Indépendants. Gil Blas, 1907. március 20.
  6. ^ Stein, Gertrude: Alice B. Toklas önéletrajza. Budapest: Gondolat, 1974. 18.
  7. ^ Gelett Burgess: The Wild Men of Paris. The Architectural Record. May 1910. 401-414.
  8. ^ Lista hung-art.hu nyomán.