בלוע הטירוף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בלוע הטירוף
In The Mouth Of Madness
בימוי ג'ון קרפנטר
הופק בידי סנדי קינג (אנ')
תסריט מייקל דה לוקה (אנ')
שחקנים ראשיים סם ניל
ג'ולי קרמן (אנ')
יורגן פרוכנוב (אנ')
צ'רלטון הסטון
מוזיקה ג'ון קרפנטר
ג'ים לאנג (אנ')
צילום גרי קיבה (אנ')
מדינה ארצות הברית
חברת הפקה ניו ליין סינמה
חברה מפיצה ניו ליין סינמה
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 10 באוגוסט 1994 (גרמניה)
10 בדצמבר 1994 (איטליה)
3 בפברואר 1995 (ארצות הברית)
משך הקרנה 95 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה אימה על טבעית
תקציב 8 מיליון דולרים
הכנסות 8.9 מיליון דולרים
הכנסות באתר מוג'ו inthemouthofmadness
פרסים ארבע מועמדויות וזכייה אחת (ראו פרסים)
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בלוע הטירוף או בפי הטירוףאנגלית: In The Mouth Of Madness) הוא סרט קולנוע אמריקאי מסוגת אימה על טבעית, בבימויו של ג'ון קרפנטר ובכיכובו של סם ניל, אשר יצא לאקרנים ב-1994[1].

עלילת הסרט עשירה באלמנטים לאבקרפטיים וסובבת את דמותו של החוקר הפרטי ג'ון טרנט, פרילנסר בשירותה של חברת ביטוח מפורסמת, היוצא למסע אימים הזייתי בעקבותיו של סופר אימה נודע בשם סאטר קיין, זאת על רקע התפרצות מגפת טירוף עולמית בקרב קהל הקוראים של רב המכר החדש שלו.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלילת הסרט מוצגת כמעט לחלוטין בתור פלשבק מעיניו של ג'ון טרנט, חוקר פרטי המאושפז בכפייה בבית חולים פסיכיאטרי. מעט לאחר הגעתו למקום, מופיע בחדרו אדם העונה לשם דוקטור ורן, המבקש לעזור לו להחלים.

ורן נדהם לגלות כי טרנט צייר מאות צלבים על הקירות המרופדים של תאו, וכן על גופו ועל פניו, וכי הוא כלל וכלל אינו רוצה לעזוב את המקום. טרנט מסכים לגולל בפניו את סיפורו, ולחשוף את השתלשלות האירועים אשר הובילה למצבו.

מספר חודשים קודם לכן נראה טרנט יושב במשרדו של רובינסון, מנהל חברת ביטוח מצליחה, לאחר שזה עתה חשף הונאת עתק של אחד מלקוחותיו. השניים הולכים לאכול ארוחת צהריים יחדיו, אז מציג בפניו רובינסון את עבודתו הבאה: מציאת עקבותיו של סאטר קיין, סופר נודע אשר מכר את הזכויות על ספרו החדש לבית ההוצאה לאור "ארקיין" בטרם נעלם ללא עקבות.

ארוחתם מסתיימת בפתאומיות כאשר אדם משונה האוחז בגרזן מנפץ את חלון הראווה של המסעדה ומזנק על שולחנם. הוא שואל את טרנט ”אתה קורא סאטר קיין?” ומרים את הגרזן על מנת להורגו, אולם נורה בידי שני שוטרים המגיעים למקום.

למחרת נוסע טרנט לבית ההוצאה לאור ופוגש את מנהלו, ג'קסון הרגלואו, אשר עורך היכרות בינו לבין לינדה סטיילס, אחת העורכות הראשיות, ומספר לו על היעלמותו של קיין. לדבריו, שלח קיין מספר פרקים מספרו החדש לסוכנו לפני שנעלם. כאשר מתעניין טרנט אודות הסוכן, מגלה לו הרגלואו כי אותו אלמוני שתקף אותו אמש במסעדה, היה, הלכה למעשה, הסוכן.

טרנט רוכש כמה מספריו של קיין וקורא אותם בביתו בניסיון להתחקות אחר רמזים אפשריים, אולם נתקף במהרה בחזיונות ובסיוטים משונים. הוא מתעורר משינתו הטרופה ומבחין בדפוס המצוי בכריכות הספרים, מעין מפה המצביעה על מיקומה של עיירה בדיונית בשם הובס אנד, אשר הופיעה בכתביו של קיין, ולכאורה ממוקמת במרכזה של ניו אינגלנד. למחרת הוא מציג את תגליתו בפני הרגלואו, המעניק לו את הסכמתו לחקור את קצה החוט, בתנאי שייקח עמו את לינדה סטיילס כבת לווייתו.

השניים יוצאים לדרך אך אינם מצליחים למצוא את העיירה המדוברת. עם רדת החשכה נרדם טרנט, וסטיילס פוגעת לפתע באדם זקן הרוכב על אופניים. בעודו שוכב על הכביש ממלמל האיש, ”אני לא מצליח לצאת. הוא לא נותן לי לצאת”, אולם במהרה קם, ורוכב משם כאילו לא קרה דבר. הם ממשיכים לנסוע כאשר סטיילס מבחינה בבהלה שהכביש עליו עמד רכבם הפך לעננים, המובילים אותם מבעד לגשר מקורה. בקצה הגשר הופך הלילה חזרה ליום, והם מוצאים את עצמם בהובס אנד.

העיירה המסתורית ריקה מאדם למעט כמה ילדים, והשניים מחליטים לנסוע אל המלון המקומי של גברת פיקמן, עליו קראו קודם לכן בספרו של קיין. מחלון חדרם הם רואים כנסייה ביזנטית אשר הופיעה גם היא בכתבי הסופר והולכים לבקרה, אולם עם הגעתם למקום טרנט אינו מצליח לפתוח את דלתות הבניין.

טרנט וסטיילס נכנעים ובאים לעזוב, אולם אספסוף זועם וחמוש שועט לפתע לעברם בשיירת כלי רכב. הם נמלטים מהזירה, אך מספיקים לחזות באחד האנשים יורה לעבר הכנסייה בעודו צועק, ”תחזיר לי אותו!”. הדלתות נפתחות ונסגרות לסירוגין כאשר ילד קטן עומד מעברן, ולאחר מכן גם דמות גבוהה לבושת שחורים, אותה סטיילס מזהה כלא אחר מאשר סאטר קיין בכבודו ובעצמו. עדת כלבי דוברמן יוצאת מתוך הכנסייה ומבריחה את האספסוף.

חזרה במלון, מאשים טרנט את סטיילס בכך שהיא והרגלואו ביימו את היעלמותו של קיין יחד עם כל שאר האירועים שהתרחשו בעיירה. סטיילס מודה שהם הורו לקיין לעזוב את סביבתו למשך זמן מה, במעין טריק שיווקי אשר נועד להגדיל את מכירותיו של ספרו החדש, רק שהוא מעולם לא חזר. היא טוענת שנסיעתם הייתה מתוכננת מראש, אלא שהם לא היו אמורים למצוא דבר, כך שהעיירה וכל המתרחש בה היו מוכרחים להיות אמיתיים.

טרנט מסרב לעזור לסטיילס, המשוכנעת כי כל המתרחש סביבם כבר נכתב בספרו של קיין, וכי הדרך היחידה החוצה מהעיירה כרוכה בקריאתו. היא גונבת את רכבם ונוסעת חזרה לכנסייה, שם היא מוצאת את קיין ממשיך במלאכת הכתיבה של ספרו, לצדה של דלת עץ רעועה ונוטפת ריר. הוא מספר לה כי במשך שנים חשב שהמציא את ספרותו בעצמו, אלא שלמעשה ”הם אלו שאמרו לי מה לכתוב, ונתנו לי את הכוח להפוך את הכל לאמיתי”, בעודו מביט לעבר הדלת המסתורית.

עם חזרתה העירה נתקפת סטיילס בטירוף בלתי נשלט ומתעלפת. טרנט נמלט על נפשו ברכבם, אך נתקל בהמון זועם של אנשים ומפלצות. אחד המקומיים שפגש קודם לכן בכנסייה מזהיר אותו כי עליו לעזוב את העיירה לפני שיהיה מאוחר מדי, ומתאבד. סטיילס יוצאת מתוך ההמון ומכה את טרנט בפניו, אך הוא מצליח להכניע אותה ולהכניסה לרכב. הוא בורח מהעיירה שוב ושוב, אך בכל פעם חוזר לעבר אותו מקום בו התאסף ההמון, עד שהוא מתנגש ברכב אחר ומאבד את הכרתו.

טרנט מתעורר בתוך תא וידוי לצדו של קיין, המספר לו כי ברגע שאנשים יתחילו לאבד את היכולת להבדיל בין פנטזיה למציאות, ”הקדומים” יוכלו לחזור לעולמם. הוא טוען כי הובס אנד לא הייתה קיימת לפני שכתב עליה בספרו, וגם טרנט לא, ”אני חושב, משמע אתה קיים”. טרנט מסרב להאמין לדבריו, אך קיין פותח בפניו את דלת העץ הרעועה, מתוכה יוצאות מפלצות ענק משונות השועטות אחריו.

בתום המרדף מוצא את עצמו טרנט שוב בעולם האמיתי, אינו בטוח אם זה עתה התעורר מסיוט בלהות או לא. כאשר הוא מתעמת עם הרגלואו המבולבל, מספר לו הלה כי ספרו החדש של קיין כבר יצא לאור, לאחר שטרנט השיב לו במו ידיו את הטיוטה המקורית, כחמישה שבועות קודם לכן. ברחובות העיר פורצות מהומות ענק בעקבות הטירוף המדבק שעוררו סיפוריו של קיין, וכאוס משתולל בכל עבר. בצעד של טירוף, מגיע טרנט לחנות ספרים, ורוצח את אחד ממעריציו של קיין בעזרת גרזן.

בשלב זה שבה העלילה חזרה אל בית החולים הפסיכיאטרי בו זה עתה סיים טרנט לגולל את סיפורו בפני דוקטור ורן. עם עזיבתו של הלה, נכבים האורות וטרנט בוהה באימה מבעד לחלון תאו, בעוד צללים איומים תוקפים זה את זה על רקע צרחות של כאב.

כעבור זמן מה עוזב טרנט את בית החולים רק בכדי לגלות כי הציוויליזציה כפי שהכיר אותה נהרסה לחלוטין, ללא כל זכר לבני אדם. כאשר הוא נכנס לבית קולנוע על מנת לצפות בעיבוד הקולנועי לספרו של קיין, חוזה טרנט הנדהם בקטעים מתוך חייו שלו, ונוכח לדעת שקיין לא שיקר כאשר טען שעיצב את העולם בעזרת כתיבתו. הוא ממשיך לצפות בסרט ופורץ בצחוק היסטרי ומלא ייאוש.

ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סם נילג'ון ג'יי. טרנט – חוקר פרטי מצליח וסרקסטי העובד בתור פרילנסר בשירותה של חברת ביטוח מפורסמת. עתידו המבטיח של טרנט נגדע לאחר שהוא נקלע למשימה אבודה מראש, דהיינו החיפוש אחר סופר האימה סאטר קיין.
  • ג'ולי קרמן (אנ')לינדה סטיילס – אחת העורכות הראשיות בבית ההוצאה לאור "ארקיין", דמות מושכת ויפת תואר, המלווה את טרנט בחיפושו אחר סאטר קיין.
  • יורגן פרוכנו (אנ')סאטר קיין – סופר אימה שכתביו מעוררים טירוף וסכיזופרניה בקרב אלו שקוראים אותם. קיין השתעבד לסיוטיו, בהם חזה ביצורים משונים הקרויים ”הקדומים”, אשר העניקו לו את הכוח לעצב את המציאות מחדש באמצעות ספרותו.
  • דייוויד וורנרדוקטור ורןפסיכיאטר המגיע אל בית החולים בו טרנט מאושפז באמתלה שברצונו לעזור לו, על אף שמניעו האמיתי הוא, ככל הנראה, להבין את טיב שיגעונו, המשתולל כמגפה בקרב האוכלוסייה.
  • ג'ון גלאברדוקטור ספרסטין – פסיכיאטר משונה וחייכן העובד בבית החולים בו טרנט שוהה, וכמו כן הרופא אשר הורה על אשפוזו מלכתחילה.
  • ברני קייסי (אנ')רובינסון – מנהל חברת הביטוח בה טרנט מועסק כפרילנסר, אדם כהה עור ועצבני במידת מה. רובינסון הוא זה ששולח את טרנט בעקבות סאטר קיין, זאת לאחר שבית ההוצאה לאור המפרסם את כתביו של הסופר תבע את חברתו עם היעלמותו.
  • צ'רלטון הסטוןג'קסון הרגלואו – המנהל המבוגר בעל ארשת הפנים הרצינית של בית ההוצאה לאור "ארקיין".
  • פרנסס ביי (אנ')גברת פיקמן – חולת נפש המנהלת בית מלון בעיירה הובס אנד. פיקמן הופיעה לראשונה בספרו של קיין, בו נכתב כי חתכה את בעלה לחתיכות שהכניסה לתוך סלט כרוב. בסצנה אחת נראה בעלה העירום אזוק לרגליה, בעודה בועטת בו בכדי שישמור על שקט.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מחברות הקולנוע (1995)[2]
    • מועמד עבור פרס עשרת הסרטים הטובים ביותר
  • פנטספורטו (אנ') (1995)[2]
    • מועמד עבור פרס סרט הפנטזיה הבינלאומי הטוב ביותר
    • זוכה פרס המבקרים
  • אקדמיית סרטי המדע הבדיוני, הפנטזיה והאימה – פרס סאטורן (1996)[2]
    • מועמד עבור פרס סרט האימה הטוב ביותר
    • מועמד עבור פרס האיפור הטוב ביותר

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסריט[עריכת קוד מקור | עריכה]

תסריט הסרט נכתב בשלהי שנות ה-80 בידי מייקל דה לוקה (אנ'). ג'ון קרפנטר היה בין הבמאים הראשונים להם הציע הלה את עבודתו, על אף שתחילה ויתר עליה. חברת ההפצה ניו ליין סינמה הודיעה ב-1989 על התחלת שלבי ההפקה המוקדמים תחת בימויו של טוני רנדל (אנ'), אולם מאוחר יותר הוחלף רנדל במרי למברט, ולבסוף נמלך קרפנטר בדעתו וחתם על תפקיד הבמאי בדצמבר 1992[3].

כותרות ספריו של סאטר קיין דומות מאוד לאלו של הסופר ה.פ. לאבקרפט.

הסרט הושפע רבות מעבודותיו של הסופר האמריקאי ה.פ. לאבקרפט, ומכיל עשרות רמיזות לספרותו. ראשית, שמו של הסרט הוא משחק מילים אשר נלקח באופן ישיר מהנובלה הידועה של הסופר, בהרי הטירוף (אנ'). כמו כן, הדרך בה העלילה מועברת, קרי דרך פלשבק של מטופל המאושפז בבית חולים פסיכיאטרי או בבית משוגעים, היא אמצעי ספרותי בו השתמש לאבקרפט פעמים רבות על מנת לפתוח את סיפוריו. בנוסף, רבות מעלילותיו מתרחשות בניו אינגלנד, בדומה למקום הימצאותה של העיירה הבדיונית הובס אנד. שם משפחתה של מנהלת המלון בעיירה, פיקמן, תואם למספר דמויות שכתב לאבקראפט, למשל בסיפור הקצר המודל של פיקמן. המפלצות אליהן מתייחס קיין בתור ”הקדומים” מופיעות בספרותו של לאבקראפט בתור אלים מרושעים, וחלק משמות הספרים שכתב דומים לאלו של הסופר:

מספר השוואות נעשו בין דמותו של קיין לסטיבן קינג, אשר, בדומה ללאבקראפט, שילב רבים מסיפוריו ברקעה של ניו אינגלנד[4]. במהלך הסרט לינדה סטיילס אף מזכירה את קינג ואומרת לטרנט, ”אתה יכול לשכוח מסטיבן קינג, קיין לוקח את כולם”.

צילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילומי הסרט התקיימו בן אוגוסט לאוקטובר 1993, עם תקציב של כ-8 מיליון דולרים. סצנות עיירת הובס אנד צולמו במיין סטריט יוניונוויל (אנ'), והכנסייה בה שהה קיין היא למעשה קתדרלת ההשתנות (אנ'), שניהם במרקהאם (אנ'), אונטריו. שאר הסצנות צולמו בטורונטו, לדבריו של קרפנטר הודות לתערובת ”גורדי השחקים הניו יורקיים והריחוק הניו אינגלנדי”.

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האפקטים החזותיים בסרט נוצרו בידי חברת אינדסטריאל לייט אנד מג'יק, והאפקטים הפיזיים בידי קבוצת קיי. אן. בי. אי. אף. אקס. (אנ') אשר עבדה עליהם במשך שבעה שבועות, כאשר האפקט הגדול ביותר היה ”קיר מפלצות בגובה חמישה וחצי מטרים” אשר הוצב על גלגלים קטנים ותופעל בידי צוות של עשרים וחמישה עובדי הפקה[5].

פסקול[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסקול הסרט הולחן בידי ג'ון קרפנטר וג'ים לאנג (אנ'). מנגינת הפתיחה הנשמעת בסצנה הראשונה, על רקע הדפסת ספריו של קיין, הושפעה מהשיר היכנס איש החול של להקת מטאליקה. קרפנטר רצה להשתמש בשיר המקורי, אך בעקבות מספר בעיות שהתעוררו בקשר לזכויות היוצרים נאלץ להלחין מנגינה משלו, בעזרתם של ג'ים לאנג והגיטריסט של להקת הקינקס, דייב דייוויס (אנ')[6][7].

"בלוע הטירוף"
מס' שםכותב(ים) משך
1. בלוע הטירוף ג'ון קרפנטר, ג'ים לאנג (אנ'), דייב דייוויס (אנ') 05:26
2. המשרד של רובי ג'ון קרפנטר, ג'ים לאנג 02:28
3. איש הגרזן ג'ון קרפנטר, ג'ים לאנג 02:03
4. התמהוני בחנות הספרים ג'ון קרפנטר, ג'ים לאנג 00:50
5. סמטת הסיוטים ג'ון קרפנטר, ג'ים לאנג 00:58
6. טרנט מרכיב את המפה ג'ון קרפנטר, ג'ים לאנג 02:12
7. ילד עם אופניים ג'ון קרפנטר, ג'ים לאנג 03:05
8. אל תסתכלו למטה ג'ון קרפנטר, ג'ים לאנג 01:14
9. הובס אנד ג'ון קרפנטר, ג'ים לאנג 02:16
10. מלון פיקמן ג'ון קרפנטר, ג'ים לאנג 01:10
11. התמונה משתנה ג'ון קרפנטר, ג'ים לאנג 02:18
12. הכנסייה השחורה ג'ון קרפנטר, ג'ים לאנג 04:49
13. אתה טועה, טרנט ג'ון קרפנטר, ג'ים לאנג 01:41
14. יום האם ג'ון קרפנטר, ג'ים לאנג 03:04
15. אתה אוהב את הסוף שלי? ג'ון קרפנטר, ג'ים לאנג 02:03
16. אני מאבד את עצמי ג'ון קרפנטר, ג'ים לאנג 03:07
17. הרחוב הראשי ג'ון קרפנטר, ג'ים לאנג 04:36
18. הבריחה מהובס אנד ג'ון קרפנטר, ג'ים לאנג 02:22
19. השער נפתח ג'ון קרפנטר, ג'ים לאנג 03:06
20. שובם של הקדומים ג'ון קרפנטר, ג'ים לאנג 02:28
21. הספר שב בחזרה ג'ון קרפנטר, ג'ים לאנג 04:02
22. הטירוף בחוץ ג'ון קרפנטר, ג'ים לאנג 00:32
23. רק סיפור לפני השינה ג'ון קרפנטר, ג'ים לאנג 03:44
משך כולל:
00:59:34

הפצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרנת הבכורה של הסרט התקיימה ב-10 באוגוסט 1994, בפסטיבל הקולנוע פנטזיה פילמסט, בגרמניה[8]. בארצות הברית יצא הסרט ב-3 בפברואר 1995. בשבוע הראשון להפצתו ברחבי העולם גרף הסרט כ-3.4 מיליון דולרים בקופות. בסך הכל גרף הסרט כ-8.9 מיליון דולרים מתוך תקציב של בין 8 ל-14 מיליון דולרים, מה שהצביע על כישלונו בקופות.

לאחר הפצותיו המוקדמות במערכות וידאו ביתיות יצא הסרט בגרסת בלו-ריי בידי חברת ניו ליין סינמה ב-2013[9]. כעבור שלוש שנים יצא מחדש בגרסת DVD בידי ארכיון אוספי ורנר (אנ'). ב-2018 הוציאה חברת שאוט! פקטורי (אנ') את הסרט תחת התווית "סקרים פקטורי", בתור גרסת אספנות בפורמט בלו-ריי[10].

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתר האינטרנט Rotten Tomatoes העניק לסרט ציון חיובי של 58% מתוך סיכום של 45 ביקורות, עם ציון ממוצע של כ-5.8 נקודות. הקונצנזוס הכללי שהביע צוות המבקרים של האתר מסר כי, ”אם הוא נכשל לממש את הנחות היסוד המרתקות שלו, בלוע הטירוף עדיין נותר הסחת דעת מספקת עבור חובבי סוגת האימה ומעריציו של ג'ון קרפנטר”[11]. אתר Metacritic העניק לסרט ציון ממוצע של 53 מתוך 100 נקודות על בסיס 17 ביקורות, כאשר ציון המשתמשים עומד על 7.1 מתוך 10[12].

ג'ונתן רוזנבאום מעיתון השיקגו רידר (אנ') טען כי הסרט אינו מהטובים ביותר של ג'ון קרפנטר, אם כי הוא עשוי להיות המפחיד ביותר. בנוסף הגדיר אותו בתור ”חובה לצפייה”. לדבריו, מכיל הסרט אלמנטים מעבודותיהם של הסופר ה.פ. לאבקרפט והבמאי דייוויד לינץ'. בדומה לדמותו של טרנט, הציע רוזנבאום, הופכים הצופים בסרט להיות חלק ממנו, על רקע הסצנה הסופית עמה הוא מסתיים[13].

אלמר הפלידסון מתאגיד השידור הבריטי העניק לסרט ציון של ארבעה כוכבים, ותיאר אותו בתור ”אחד מסרטי האימה המפחידים ביותר שיצאו לאחרונה”. לדבריו, סצנת הסיום הייתה מאכזבת במידה מה, על אף שבשורה התחתונה הסרט עדיין מהווה דוגמה ל”אימה בצורה הטעימה ביותר שלה”[14].

מבקר הקולנוע רוג'ר איברט טען כי הסרט הציג הרבה רעיונות מעניינים בראשיתו, על אף שהזיז את כולם הצידה על מנת לפנות מקום ל”מופע של אפקטים מיוחדים” אשר נראו כאילו הגיעו מסיוט ברחוב אלם. לדעתו, הקונספט של ”ספר ההופך את הקוראים בו לחולי נפש” הוא מרתק, אולם לאחר הגעתם של טרנט וסטיילס לעיירה הובס אנד, הופכת הצפייה לסתם עוד סרט אימה נדוש. כמו כן טען שדמותו של סאטר קיין אינה מפותחת דיו, והשווה בין הסגנון העלילתי לבין עבודותיו של הסופר סטיבן קינג[15].

שיילה ג'ונסטון מעיתון האינדפנדנט תיארה את הסרט בתור ”אחד מאותם סרטי אימה המתייחסים רק לעצמם, ונקברים תחת מפולת של אפקטים מיוחדים והתפוצצות העלילה”. לדבריה, קרפנטר, בדומה לבמאים רבים אחרים מסוגת האימה, ”איבד את ההבנה של כמה פחד הוא עניין פשוט”[16].

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עברית English
בלית', מייקל; בלוע הטירוף; אוניברסיטת ליברפול, 2018 (ISBN 978-1-80034-710-6)[17] Blyth, Michael; In The Mouth Of Madness; Liverpool University Press, 2018 (ISBN: 978-1-80034-710-6)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "בלוע הטירוף", בסיס הנתונים האינטרנטי לסרטים; אורכב מהמקור ב-19 בספטמבר 2022.
  2. ^ 1 2 3 "בלוע הטירוף (1994) - פרסים", בסיס הנתונים האינטרנטי לסרטים; אורכב מהמקור ב-19 בספטמבר 2022.
  3. ^ "ניוזפלוטציה: העצבות בקופות של בלוע הטירוף", וידאו ג'אנקי, ויליאם ס. וילסון, 3 בפברואר 2015; אורכב מהמקור ב-19 בספטמבר 2022.
  4. ^ "בלוע הטירוף", דיפ פוקוס; אורכב מהמקור ב-20 בספטמבר 2022.
  5. ^ "עבודתו של היליד מנוריסטאון היא אימה אמיתית", מורנינג קול, 8 בינואר 1995.
  6. ^ "הסיפור העומד מאחורי מנגינות האימה המוצלחות ביותר של קרפנטר", לאודרסאונד, 31 באוקטובר 2019; אורכב מהמקור ב-20 בספטמבר 2022.
  7. ^ "חמשת המנגינות הטובות ביותר של קרפנטר", דה סקריפט לאב, קלייר נינה נורלי, 20 במרץ 2018; אורכב מהמקור ב-20 בספטמבר 2022.
  8. ^ "לוח זמנים - פרנקפורט, 1994", ארכיון פנטזיה פילמפסט"; אורכב מהמקור ב-20 בספטמבר 2022.
  9. ^ "בלוע הטירוף מגיע לבלו-ריי", היי-דף דיג'סט, טום לנדי, 13 ביוני 2013; אורכב מהמקור ב-20 בספטמבר 2022.
  10. ^ "חברת שאוט פקטורי משחררת את סרטו המטורף והנהדר של ג'ון קרפנטר בלוע הטירוף", פאנבוי ניישן, שון מולביהיל, 6 באוגוסט 2018; אורכב מהמקור ב-20 בספטמבר 2022.
  11. ^ "בלוע האימה", עגבניות רקובות; אורכב מהמקור ב-20 בספטמבר 2022.
  12. ^ "בלוע האימה", מטקריטיק; אורכב מהמקור ב-20 בספטמבר 2022.
  13. ^ "הגותיקה של קרפנטר", שיקגו רידר, ג'ונתן רוזנבאום, 2 בפברואר 1995; אורכב מהמקור ב-19 בספטמבר 2022.
  14. ^ "בלוע הטירוף (1995)", תאגיד השידור הבריטי, אלמר הפלידסון, 28 ביוני 2001; אורכב מהמקור ב-19 בספטמבר 2022.
  15. ^ "בלוע הטירוף", רוג'ר איברט, 3 בפברואר 1995; אורכב מהמקור ב-19 בספטמבר 2022.
  16. ^ "רובים ומצגים", האינדפנדנט, שיילה ג'ונסטון, 15 ביוני 1995; אורכב מהמקור ב-23 בספטמבר 2022.
  17. ^ "בלוע הטירוף", גודרידס; אורכב מהמקור ב-20 בספטמבר 2022.