בל תשחית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בל תשחית הוא איסור בתורה על השחתת דבר שבני אדם יכולים ליהנות ממנו.

האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר דברים כתוב:

"כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן, כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ, וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ".[1]

התורה אמנם מתארת מקרה של איסור כריתת עצים, אך חז"ל פירשו שמדובר בהשחתת כל דבר שיש בו תועלת[2], ואף שלא בזמן מצור[3]. לתוך ההגדרה של "השחתה", נכנסת כל פעולה המונעת מבני אדם להפיק הנאה מהחפץ, כגון הריגת בהמות[4], הכנסת חפצים מרובים לקבר המת (חפצים אלו נאסרים בהנאה)[5] ואפילו בעירה בלתי יעילה של נר[6]. הראשונים נחלקו האם השחתת חפצים מלבד עצים היא מדאורייתא או מדרבנן.

על מי שמשחית חפצים מתוך כעסו אמרו חז"ל שהוא "כעובד עבודה זרה"[7].

השחתה המותרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדברי הגמרא[3] נראה שהותרה עקירת עצים שאינם מניבים פרי כראוי, ראה שם את תנובת הפרי המתרת את קציצת העץ. התר נוסף לעקירת עצים מבואר בגמרא שם, שכאשר שוויו של העץ לבניין הוא יותר משווי הפירות, מותר לקצוץ את העץ. מותר לקצוץ עצים לצורך ציבורי כמו סלילת כביש, אם הדבר מוסכם שאכן יש בזה צורך ציבורי[8] אילנות סרק שאינם מוציאים פירות, אינם נכללים באיסור, שכן כתוב בתורה בפירוש: "רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ". אילן סרק מותר להשחית אף אם אין תועלת בכך.

איסור בל תשחית נאמר רק בדרך של קלקול והשחתה, אבל לא בדרך של תיקון. כך למשל, מותר לקצוץ עץ כדי למנוע נזק לאילנות אחרים שטובים ממנו, כדי שלא יכנס לשדה אחר, לצורך שימוש טוב יותר בחומר הגלם של העץ, או לצורך שימוש במקומו של העץ. כמו כן, מותר לקלקל גם לצורך הנאת הגוף, למשל כששורף כלים כדי להתחמם בהם, אם אין לו חומר בערה אחר.

הרמב"ם כתב: אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעין מהם אמת המים.[9] באחד מהרבעונים התורניים נתעורר דיון האם סגירת ברז של השקיה נחשב במניעת אמת המים[10]

איסור בל תשחית בקציצת ענפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש מי שכתב[11] שאין איסור בל תשחית אם הוא קוצץ ענפים מן האילן מכיוון שאינו פוגע ביכולת העץ לגדול.

בל תשחית לצורך מצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב עובדיה יוסף התיר לקצוץ ענפים שמוציאים פירות אם הוא צריך את הענפים כדי לסכך את סוכתו[12].

טעם המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טעם המצווה הוא שהשחתה היא קלקול העולם והפיכתו למקום פחות טוב. כך כותב בעל ספר החינוך:[13]

"שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהידבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כחם".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר דברים, פרק כ', פסוקים י"ט-כ'
  2. ^ דין זה נלמד מהגמרא בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ט, עמוד א', שם נאמר ששבירת והבערת כיסא יקר, מוצדקות רק בגלל סיבות בריאותיות
  3. ^ 3.0 3.1 תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף צ"א, עמוד ב'
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ז', עמוד ב'
  5. ^ מסכת שמחות, ט
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ז, עמוד ב'
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ה, עמוד ב'
  8. ^ הרב יהודה הלוי עמיחי, עקירת עצים לצורך ציבורי, אמונת עתיך - עלון מס' 26
  9. ^ רמב"ם, הלכות מלכים, פרק ו'
  10. ^ אמונת עתיך 97, ובתגובת הרב יעקב אריאל שם גיליון 98, עמוד 146 - http://www.toraland.org.il/מאגר-המידע/אמונת-עתיך/אמונת-עתיך-98.aspx (הקישור אינו פעיל, 20 באוקטובר 2015)
  11. ^ שו"ת הר צבי, אורח חיים ב, סימן קא
  12. ^ שו"ת יחווה דעת, חלק ה, סימן מו
  13. ^ מצווה תקכ"ט

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.