בל תשחית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בל תשחית
(מקורות עיקריים)
מקרא דברים, כ', י"ט
משנה תורה ספר שופטים, הלכות מלכים ומלחמות, פרק ו', הלכה ח'
ספרי מניין המצוות ספר החינוך, מצווה תקכ"ט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בל תשחית הוא איסור בתורה על השחתת דבר שבני אדם יכולים ליהנות ממנו.

האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר דברים כתוב:

”כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן, כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה לָבֹא מִפָּנֶיךָ בַּמָּצוֹר. רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ, וּבָנִיתָ מָצוֹר עַל הָעִיר אֲשֶׁר הִוא עֹשָׂה עִמְּךָ מִלְחָמָה עַד רִדְתָּהּ“.[1]

התורה אמנם מתארת מקרה של איסור כריתת עצים, אך חז"ל פירשו שמדובר בהשחתת כל דבר שיש בו תועלת,[2] ואף שלא בזמן מצור.[3] לתוך ההגדרה של "השחתה", נכנסת כל פעולה המונעת מבני אדם להפיק הנאה מהחפץ, כגון הריגת בהמות,[4] הכנסת חפצים מרובים לקבר המת (חפצים אלו נאסרים בהנאה)[5] ואפילו בעירה בלתי יעילה של נר.[6] הראשונים נחלקו האם השחתת חפצים מלבד עצים היא מדאורייתא או מדרבנן.

על מי שמשחית חפצים מתוך כעסו אמרו חז"ל שהוא "כעובד עבודה זרה".[7]


חומרת האיסור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדרש רבה מובא שאפילו הקדוש ברוך הוא בעצמו מצווה את משה לבנות את המקדש רק מעצי נוי ולא מעצי פרי, כדי שהפירות העתידים לצאת מן העץ לא יושחתו. מכאן אנו רואים שלמרות שבעקירת העצים מפיקים מהם תועלת רבה לטובת הקמת המשכן, בכל זאת, העדיף הקב"ה למנוע את השחתת הפירות העתידיים. וכל שכן במקרים שבהם אין כל תועלת בעקירת עץ הפרי.

טעם המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחתה היא קלקול העולם והפיכתו למקום פחות טוב. כך כותב ספר החינוך:

"שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהידבק בו, ומתוך כך תדבק בנו הטובה ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה, וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו, ואם יוכלו להציל יצילו כל דבר מהשחית בכל כוחם".

לפי לשון הפסוקים אפשר להבין שסיבת האיסור הוא השחתת הסביבה ונזק לעולם, אבל לא מחייבים אותו בגלל שלא מענישים אותו על זה שהוא פוגע בעצמו.

ספר החינוך ממשיך לפרש לפי דרך זו, תוך כדי הדגשה שהכוונה להנחיל לאדם מידות נכונות ביחס לסביבתו:

"שורש המצווה ידוע, שהוא כדי ללמד נפשנו לאהוב הטוב והתועלת ולהדבק בו. ומתוך כך, תדבק בנו הטובה, ונרחיק מכל דבר רע ומכל דבר השחתה. וזהו דרך החסידים ואנשי מעשה, אוהבים שלום ושמחים בטוב הבריות ומקרבים אותן לתורה, ולא יאבדו אפילו גרגר של חרדל בעולם, ויצר עליהם בכל אבדון והשחתה שיראו".[עריכת קוד מקור | עריכה]

השחתה המותרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדברי הגמרא[3] נראה שהותרה עקירת עצים שאינם מניבים פרי כראוי, ראה שם את תנובת הפרי המתרת את קציצת העץ. התר נוסף לעקירת עצים מבואר בגמרא שם, שכאשר שוויו של העץ לבניין הוא יותר משווי הפירות, מותר לקצוץ את העץ. מותר לקצוץ עצים לצורך ציבורי כמו סלילת כביש, אם הדבר מוסכם שאכן יש בזה צורך ציבורי.[8] אילנות סרק שאינם מוציאים פירות, אינם נכללים באיסור, שכן כתוב בתורה בפירוש: ”רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא אֹתוֹ תַשְׁחִית וְכָרָתָּ“. אילן סרק מותר להשחית אף אם אין תועלת בכך.

איסור בל תשחית נאמר רק בדרך של קלקול והשחתה, אבל לא בדרך של תיקון. כך למשל, מותר לקצוץ עץ כדי למנוע נזק לאילנות אחרים שטובים ממנו, כדי שלא יכנס לשדה אחר, לצורך שימוש טוב יותר בחומר הגלם של העץ, או לצורך שימוש במקומו של העץ. כמו כן, מותר לקלקל גם לצורך הנאת הגוף, למשל כששורף כלים כדי להתחמם בהם, אם אין לו חומר בערה אחר.

הרמב"ם כתב: אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה ואין מונעין מהם אמת המים.[9] באחד מהרבעונים התורניים נתעורר דיון האם סגירת ברז של השקיה נחשב במניעת אמת המים.[10]

איסור בל תשחית בקציצת ענפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש מי שכתב[11] שאין איסור בל תשחית אם הוא קוצץ ענפים מן האילן מכיוון שאינו פוגע ביכולת העץ לגדול.

כריתת עצי פרי לצורך[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל אומרים שהאיסור לכרות עץ פרי הוא לא איסור מוחלט, ומותר לכרות אותו במצבים מסוימים. מבואר שאסור להשתמש בעץ פרי לצורך עשיית מצור במקום שאפשר להשתמש בעצי סרק, אבל במקום שאין עצי סרק, מותר להשתמש בעץ פרי בשביל המצור.

הרמב"ן מסביר את טעם האיסור:

והטעם, כי הנלחמים משחיתים בעיר וסביב הארץ… ואתם לא תעשו כן להשחיתה, כי תבטחו בשם שייתן אותה בידכם… אתה תחיה ממנו אחרי שתכבוש העיר, וגם בהיותך במחנה לבא מפניך במצור תעשה כן.

לאחר מכן ממשיך הרמב"ן לבאר שמותר לכרות עצי פרי לצורך צבאי כלשהו, ולא רק בשביל בניית המצור:

וטעם 'אותו תשחית וכרת' – כי מותר אתה לכרות אותו לבנות המצור וגם להשחיתו עד רדתה, כי לפעמים תהיה ההשחתה צורך הכבוש, כגון: שיהו אנשי העיר יוצאים ומלקטין עצים ממנו, או נחבאים שם ביער להלחם בכם, או שהם לעיר למחסה ולמסתור מאבן נגף.

בפירוש ה'חזקוני' על המילים "כי לא עץ מאכל" אנו מוצאים דוגמה נוספת לכך שמותר לכרות גם עצי מאכל, אם הדבר נחוץ לצורך צבאי: "לא תכרות כל עץ מאכל שבשדה, אלא אותו עץ שהאדם שבמצור יכול לברוח מפניך ולהיכנס בו ולהיות נגדך, ולמנוע אותך לבוא עד החומה". מותר לכרות יער הסמוך לעיר המצור, אפילו אם מדובר בעצי מאכל, כדי למנוע מן האויב אפשרות להילחם תוך בריחה לתוך היער. על דרך זו מבאר הרשב"ם שמותר לכרות עצי מאכל הקרובים לעיר, המעכבים את חיילי הצבא מלהתקרב לחומה.

הרב עובדיה יוסף התיר לקצוץ ענפים שמוציאים פירות אם הוא צריך את הענפים כדי לסכך את סוכתו.[12]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר דברים, פרק כ', פסוקים י"טכ'
  2. ^ דין זה נלמד מהגמרא בתלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קכ"ט, עמוד א', שם נאמר ששבירת והבערת כיסא יקר, מוצדקות רק בגלל סיבות בריאותיות
  3. ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף צ"א, עמוד ב'
  4. ^ תלמוד בבלי, מסכת חולין, דף ז', עמוד ב'
  5. ^ מסכת שמחות, ט
  6. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ז, עמוד ב'
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ק"ה, עמוד ב'
  8. ^ הרב יהודה הלוי עמיחי, עקירת עצים לצורך ציבורי, אמונת עתיך - עלון מס' 26
  9. ^ רמב"ם, הלכות מלכים, פרק ו'
  10. ^ אמונת עתיך 97, ובתגובת הרב יעקב אריאל שם גיליון 98, עמוד 146 - http://www.toraland.org.il/מאגר-המידע/אמונת-עתיך/אמונת-עתיך-98.aspx (הקישור אינו פעיל, 20 באוקטובר 2015)
  11. ^ שו"ת הר צבי, אורח חיים ב, סימן קא
  12. ^ שו"ת יחווה דעת, חלק ה, סימן מו

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.