בן-ציון אייזנשטט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בן-ציון אייזנשטט
לידה 13 במרץ 1873
קלצק, בלארוס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 31 באוגוסט 1951 (בגיל 78)
ברוקלין, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 31 באוגוסט 1951 עריכת הנתון בוויקינתונים
חיבוריו דור רבניו וסופריו עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בן-ציון אייזנשטט (בכתיב היידי, שנהג בזמנו: אייזענשטאדט; באנגלית: Ben-Zion Eisenstadt; י"ד באדר ה'תרל"ג, 13 במרץ 1873 - כ"ט באב ה'תשי"א, 31 באוגוסט 1951) היה רב, דרשן, סופר פורה ועורך ליטאי-אמריקאי, מחבר שו"ת בני ציון. נודע בעיקר בשל סדרות הלקסיקונים לתולדות סופרים ורבנים שכתב: דור רבניו וסופריו ודורות האחרונים.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשטעטל קלֶצק שבאימפריה הרוסית (רוסיה הלבנה) לרב משה אייזנשטט, מצאצאי רבי מאיר אייזנשטט. למד בצעירותו בישיבת נעשוויז אצל ראש הישיבה המקומי ר' יוסף ואצל רב העיר רבי יהושע רבינוביץ, ומאוחר יותר אצל רבי יעקב נתן נטע הנדלסמן (מחבר "נתיבות אור") ובישיבות ליטא. כתב מאמרים בעיתוני התקופה כ"המליץ" ו"הצפירה". ב-1903 היגר לארצות הברית, שם התחתן עם מרת שרה טיובא בת אברהם ישראל זלדין שגם היגר לארצות הברית מקייב. במשך תקופה כיהן כרב בשכונת בראונזוויל שבברוקלין, ניו יורק. נפטר בברוקלין בכ"ט באב ה'תשי"ג, 31 באוגוסט 1951.

גינה בתוקף את ההתקפות על הציונות, וכך כתב לרב מסלובקיה שהתבטא נגד התנועה הציונית:

”נזדעזעתי ונרעשתי למראה קולותיו האיומים שנשא בהקדמתו על מחנה הציונים הכוללים והמזרחים ואומר שכל מנהיגיהם הם פושעי ישראל, ומרעיד ומשתומם שאלתי לנפשי, איך פה גדול ורב היושב על מדין יאמר כזה... ולכנות פושטים לקוראים לציון ונושאי דגלה, והרי זו פרצה גדולה וקרחה נוראה בגוי שומר אמוני נביאי האמת והצדק, שעתידים לתן עליהם כל חומר הדין ותקפו, ואשרי האיש המפחד תמיד ומגלה פשעו ומודה ועוזב ושב וירוחם” (בני ציון סי' ג)

מלבד ספריו הרבים, פרסם הערות קצרות בכתבי עת תורניים בני תקופתו, כמו "אוצר החיים" שראה אור בדווה (אנ') שברומניה בעריכת חיים יהודה ארנרייך, "הבאר" בעריכת הרב צבי הירש פרידלינג, "כנסת הגדולה" של סובלסקי, ו"אפריון" של שמואל מילר. לפי יהודה דוד אייזנשטיין, הפריז אייזנשטט בספריו בשבחים ותארים גדולים לכל אחד עד שהתואר "גאון" היה לאחד התארים הקטנים, בכך אבדו הספרים את ערכם הספרותי לדעת אייזנשטיין[1].

ארכיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארכיונו נמצא בארכיון גנזים- אגודת הסופרים בבית אריאלה בתל אביב.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרת הלקסיקונים 'דור רבניו וסופריו'
סדרת הלקסיקונים 'דורות האחרונים'

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Eisenstadt, Ben Zion," in: Moshe D. Sherman, Orthodox Judaism in America: A Biographical Dictionary and Sourcebook, Greenwood Press, 1996, pp. 56–58

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהודה דוד אייזנשטיין, אוצר זכרונותי, עמ' 106. וראו: בן-ציון אייזנשטט, אייזענשטיין, יהודה דוד, דור רבניו וסופריו, תרנ"ה-תרס"ה, חלק ה, עמודים 11–12, באתר היברובוקס/