בן דודי ויני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בן דודי ויני
My Cousin Vinny
כרזת הסרט
כרזת הסרט
בימוי ג'ונתן לין עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי דייל לאונר, פול שיף עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט דייל לאונר עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה סטיבן ריבקין עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ג'ו פשי
מריסה טומיי
ראלף מאצ'יו
מוזיקה רנדי אדלמן עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום פיטר דמינג עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה פוקס המאה ה-20 עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה פוקס המאה ה-20
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה ארצות הבריתארצות הברית 13 במרץ 1992
משך הקרנה 120 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט קומדיה, סרט בית משפט עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב $11,000,000
הכנסות $64,088,552
הכנסות באתר מוג'ו mycousinvinny
פרסים זוכה פרס אוסקר לשחקנית המשנה
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בן דודי ויניאנגלית: My Cousin Vinny) הוא סרט קומדיה אמריקאי שיצא לאקרנים בשנת 1992. הסרט נכתב והופק על ידי דל לאונר, בוים על ידי ג'ונתן לין ומככבים בו ג'ו פשי, ראלף מאצ'יו, מריסה טומיי ופרד גווין. עבור גווין היה זה הסרט האחרון לפני שמת מסרטן הלבלב ב-2 ביולי 1993.

הסרט עוסק בשני צעירים תושבי ניו יורק הנעצרים בחשד לרצח שלא ביצעו. הם שוכרים את עורך הדין הכושל ויני שעושה את כל הטעויות האפשריות אך מצליח לזכות את השניים בסופו של דבר. פשי וטומיי זכו לשבחים על הופעתם בסרט, טומיי אף זכתה בפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר לשנת 1993.[1]

תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן טיול שעורכים שני חברים, מחליטים ביל גמביני (בגילומו של ראלף מאצ'יו) וסטן רותנסטיין (מיטשל וויטפילד) לעצור בחנות נוחות באחת מתחנות הדלק באזור. אחרי שהם עוזבים את החנות נורה ונהרג המוכר ועל פי ראיות של עדים נעצרים השניים בחשד לרצח. אמו של ביל מספרת לו בשיחת טלפון מבית המעצר כי יש במשפחה עורך דין, וינסנט (ויני) גמביני ושלחת אותו מיד לייצג את השניים בבית המשפט. גמביני מגיע עם ארוסתו מונה ליסה ויטו (מריסה טומיי) כדי להיפגש עם השניים. אט אט הם מגלים שהוא עורך דין מתחיל שבשש השנים האחרונות לא הצליח לעבור את מבחן ההסמכה של לשכת עורכי הדין, ומשפטם עומד להיות התיק הראשון שלו.

המשפט מתחיל באופן לא מבטיח לגבי ביל גמביני ורותנסטיין, ועו"ד גמביני מואשם בביזיון בית המשפט בעקבות בגדיו, התנהגותו והבורות שהוא מפגין בסדרי הדין הפלילי. השניים מתחילים לאבד את סבלנותם ושוקלים לפטרו. עם זאת, כאשר מתחילה חקירת העדים מתגלה שוויני הוא עו"ד נבון ושנון, שמצליח בחקירותיו הנגדיות לחלץ מהעדים את העובדות האמיתיות. בהמשך המשפט מונה ליסה ויטו, שהיא מכונאית רכב מומחית, תורמת את חלקה ומפריכה את עדותו של מומחה הרכב של התביעה, שטען שסימני צמיגים ליד זירת הפשע מוכיחים את אשמתם של סטן וביל.

לבסוף, בעקבות רעיון של ויני, מוצא שריף העיירה את הרוצחים האמיתיים וכתב האישום מבוטל.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם השחקן/ית שם הדמות הערות
ג'ו פשי וינסנט גמביני
ראלף מאצ'יו בילי גמביני
מריסה טומיי מונה ליסה ויטו
מיטשל וויטפילד סטן רותנסטיין

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט קיבל ביקורות חיוביות באופן כללי ולציון 85% באתר ריכוז הביקורות Rotten Tomatoes, מתוך 39 ביקורות[2]. עם תקציב זעום יחסית של 11 מיליון דולר בלבד הצליח הסרט לגרוף כמעט 65 מיליון בעקבות הצלחתו[3]. מריסה טומיי זכתה בפרס אוסקר כשחקנית המשנה הטובה ביותר על משחקה בסרט. ההצלחה הייתה כל כך גדולה עד שהתסריטאי דל לאונר החליט לכתוב סרט המשך על מעלליו של עורך הדין הכושל, ג'ו פשי הסכים לקחת חלק בסרט ההמשך, אך טומיי לא הייתה מוכנה בשום אופן[4]. בשנת 2008 דירג המגזין ABA את הסרט במקום השלישי ברשימת 25 הסרטים המשפטיים הטובים ביותר[5] ושנתיים מאוחר יותר נבחר פשי במקום ה-12 ברשימת 25 עורכי הדין הבדיוניים הטובים בכל הזמנים[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זוכי פרס האוסקר לשנת 1993
  2. ^ "My cousin vinny", באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes (באנגלית)
  3. ^ Fox, David J. (1992-05-12). "Weekend Box Office `Player,' `Vinny' Show Strength". The Los Angeles Times. נבדק ב-2010-10-27.
  4. ^ "Long Bio of Dale Launer". dalelauner.com. נבדק ב-12 במרץ 2012. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Brust, Richard (2008-08-01). "The 25 Greatest Legal Movies". ABA Journal. נבדק ב-12 במרץ 2012. {{cite news}}: (עזרה)
  6. ^ "The 25 Greatest Fictional Lawyers (Who Are Not Atticus Finch)". ABA Journal. אוג' 2010. נבדק ב-12 במרץ 2012. {{cite news}}: (עזרה)