בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר היא סוגיא בהלכות פורים העוסקת בזמני החיוב של בני אדם שעברו מעיר לכרך ולהפך בימי הפורים.

הסבר הספק[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן קריאת המגילה ושאר מצוות הפורים תלוי במקומו של האדם, בן עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון הנקרא בן כרך או מוקף מצווה לקרוא את המגילה ביום ט"ו באדר ובן עיר שאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון הנקרא בן עיר או פרוז, מצווה לקרוא את המגילה ביום י"ד באדר.

מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור הדין במשנה:

"בן עיר שהלך לכרך ובן כרך שהלך לעיר אם עתיד לחזור למקומו קורא כמקומו ואם לאו קורא עמהם." (משנה, מסכת מגילה, פרק ב', משנה ד')

כלומר כאשר אדם עובר מעיר כרך או להפך אם דעתו להישאר שם קורא שם, ואם דעתו לחזור קורא בתאריך של מקומו.

ובגמרא שם:

"אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד אבל אין עתיד לחזור בלילי ארבעה עשר קורא עמהן." (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ט, עמוד א')

כלומר רבא מבאר שצריך להישאר במקום החדש לליל י"ד ואז נחשב כבני אותו מקום.

בביאור דברי רבא נאמרו שיטות שונות בראשונים.

טעם הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אמר רבא מנא אמינא לה דכתיב (אסתר ט, יט) "על כן היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות" מכדי כתיב היהודים הפרזים למה לי למיכתב היושבים בערי הפרזות הא קמ"ל דפרוז בן יומו נקרא פרוז אשכחן פרוז מוקף מנא לן סברא הוא מדפרוז בן יומו קרוי פרוז מוקף בן יומו קרוי מוקף ." (תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף י"ט, עמוד א')

כלומר שלומדים מהייתור היהודים הפרזים היושבים בערי הפרזות לרבות גם פרוז בן יומו - שהיה בעיר רק יום אחד שנקרא פרוז, וכיוון שפרוז בן יומו נקרא פרוז מסתבר שגם מוקף בן יומו נקרא מוקף.

דעתו להישאר או נשאר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת רש"י[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדברי רש"י בסוגיה עולה שצריך להשאר בפועל ביום י"ד, שכך כתב:

אלא שעתיד לחזור בליל ארבעה עשר. אם קודם עמוד השחר יצא מן העיר וכו'.

אבל אין עתיד. לצאת משם בלילה וכו'.

שיטת הרי"ף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרי"ף בהביאו דברי רבא כתב "אמר רבא לא שנו אלא שעתיד לחזור בלילי י"ד ונתעכב".

כלומר הרי"ף מדגיש שדעתו הייתה לצאת אלא שנתעכב.

הבעל המאור תמה על הרי"ף שמה שייך עתיד לחזור ונתעכב, אם חזר - חזר, ואם לא חזר - לא חזר, וע"כ פירש כרש"י, וכן פירש הריטב"א בדברי הרי"ף.

הרמב"ן בספרו מלחמות ה' יישב שיטת הרי"ף שהכל תלוי בדעתו וכמו שמצאנו בגמרא בפסחים (נא.) שאין נותנים חומרי המקום שהוא שם אלא כשאין דעתו לחזור. והוסיף הרמב"ן שכן היא דעת רבינו חננאל שתלוי בדעתו.

שיטות הראשונים בדברי רבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבא מבאר שהיום הקובע הוא יום י"ד, ונחלקו הראשונים אם כוונתו רק לבן כרך שהלך לעיר או גם לבן עיר שהלך לכרך.

שיטת רש"י[עריכת קוד מקור | עריכה]

רש"י[1] מפרש שרבא מפרש רק לבן כרך שהלך לעיר שאם היה בעיר ביום י"ד קורא כבני העיר, אבל בן עיר שהלך לכרך בשביל להחשב כבן כרך לקרוא בט"ו צריך להיות בט"ו בכרך ואם לא היה בט"ו בכרך אינו נחשב כבן כרך אף אם היה שם ביום ט"ו. וכן כתבו הרשב"א המאירי והרי"ד.

שיטת הרי"ף[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרי"ף בהעתיקו דברי הגמרא כתב "בן עיר שהלך לכרך. אמר רבא לא שנו אלא..." ומשמע שדברי רבא נסובים רק על בן עיר שהלך לכרך ולא כשיטת רש"י.
אולם הרמב"ן בספרו מלחמות ה' כתב שדעת הרי"ף כרש"י שרבא קאי אבן כרך שהלך לעיר, ומה שכתב הרי"ף בן עיר שהלך לכרך "פסקא דמתניתין היא" כלומר הרי"ף העתיק את תחילת המשנה לבאר שעליה מדברים דברי הגמרא אך לאו דווקא על הבבא הזו.

הכרעות האחרונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ד"ה אבל אין עתיד



הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.