בן עמי מלכימן
 | |
| לידה |
5 במאי 1920 צפת, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| נרצח |
23 בינואר 1956 (בגיל 35) תקומה |
| מקום קבורה | כפר יחזקאל |
| מקום מגורים | כפר יחזקאל |
| פעילות בולטת | מדריך מתנדב בישובי הספר |
| ידוע בשל | רציחתו במילוי התנדבותו בישובי הספר |
| השכלה | בית הספר החקלאי כדורי |
| תקופת פעילות | 1954–1956 (כשנתיים) |
| עיסוק | חקלאי |
| בת זוג | ציפורה |
| מספר ילדים | 3 |
  | |
בן עמי מלכימן (5 במאי 1920 – 23 בינואר 1956) היה חקלאי ומדריך ישראלי, חבר מושב כפר יחזקאל.
הוא התנדב לסייע בקליטת עולים חדשים במושבי הנגב בשנות ה-50 של המאה ה-20, ושימש כרכז מדריכים מטעם תנועת המושבים. מלכימן נרצח ב-1956 על ידי טרמפיסטים שהסיע, באירוע שזעזע את החברה הישראלית. פעילותו תרמה לביסוס מושבי העולים בנגבץ.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מלכימן נולד בצפת בשנת 1920 להורים מחלוצי העלייה השנייה, נחום וציפורה מלכימן, שהיו מייסדי מושב כפר יחזקאל (שנקרא בתחילה עין טבעון). אביו עבד כפועל חקלאי בראש פינה, ואמו שימשה כמיילדת בצפת. המשפחה עברה לכפר יחזקאל, שם גדל מלכימן והתחנך במסגרת חקלאית. הוא למד בבית הספר החקלאי כדורי ליד כפר תבור, במחזור ג' (1934–1938), שם רכש ידע מקצועי בחקלאות.
בשנות ה-30 וה-40 שירת מלכימן במסגרות ביטחוניות: בשנים 1939–1940 היה חבר בנוטרות ובמשמר האזורי. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, התנדב לצבא הבריטי והצטרף לפלוגת התובלה 462 (1941–1944).[2] במהלך שירותו שרד את אסון טביעת האונייה "ארינפורה" במאי 1943, שבה נהרגו כ-140 חיילים עבריים; מלכימן קפץ למים וניצל על ידי אונייה יוונית.[3]
לאחר המלחמה, בשנים 1945–1948, השתתף מלכימן בפעילות עלייה ב' באירופה כחלק מ"החבורה"[4] – קבוצת פעילים באיטליה שסייעה בהעברת ניצולי שואה למחנות מעבר ולספינות מעפילים.[5] הוא היה שותף בארגון שיירות, ריכוז ציוד ומזון, והפעילות כללה סיכונים כמו שימוש במסמכים מזויפים והתחזות לחיילים בריטים. במהלך פעילות זו פגש את אשתו לעתיד, ציפורה פרקש, ניצולת אושוויץ. השניים נישאו בסוף 1947 ועלו לארץ באונייה. בשנת 1948 נולד בנם הבכור יורם. באותה שנה נהרג אביו של מלכימן, נחום, בתאונת דרכים.
לאחר שחרורו, חזר מלכימן לכפר יחזקאל, פיתח משק חקלאי גדול והיה פעיל בקהילה. נולדו לו שני ילדים נוספים: נחמה (1951) וגיל (1953).
התנדבות ופעילות בנגב
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1954 נענה מלכימן לקריאת ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שזימן בני מושבים ותיקים למפגש בשדה בוקר כדי להתגייס לסיוע במושבי העולים בנגב, שסבלו מקשיים ביטחוניים, כלכליים וחברתיים. מלכימן התנדב כמדריך, וב-1955 מונה לרכז מדריכים מטעם חברת מת"ח (מפעלי תעסוקה חקלאית) של תנועת המושבים[6]. במערב הנגב הוקמה חוות ענק שסיפקה עבודה לרבים מהעולים שיושבו במושבים החדשים, ומלכימן שימש בה כאחראי.
במסגרת תפקידו נסע מדי שבוע בטנדר בין מושבים כמו תדהר, תקומה ושחר, תיאם פעילויות, פתר בעיות והדריך עולים בתחומי חקלאות, חינוך, שפה וחברה. פעילות זו תרמה למניעת עזיבה המונית ולביסוס המושבים.[7]
הרצח
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-23 בינואר 1956, בצומת מג'דל (אשקלון)-באר שבע, הסיע מלכימן שלושה טרמפיסטים: שני אחים עולים מעיראק ממעברת אשקלון (הצעיר בן 16–17) וגבר מגמגם בשם ל.ש. מתושבי שדה דוד. האחים חשדו בל.ש כמסתנן והכו אותו; מלכימן הסיעם לתחנת משטרה באשקלון, שם התברר כי ל.ש אינו מסתנן. בדרך חזרה התפתח ויכוח כאשר האחים דרשו נסיעה לכיסופים, ומלכימן סירב בשל דרכו לתדהר. ליד מושב תקומה ירה האח הצעיר שתי יריות בעורפו של מלכימן מטווח קרוב באמצעות רובה צ'כי. הטנדר נתקע בעץ, ל.ש נמלט, והאחים ברחו. גופת מלכימן נמצאה יומיים לאחר מכן (25 בינואר) על ידי טרקטוריסט.[8]
החקירה הובילה למעצר האחים תוך ימים, בעקבות ראיות כמו שקית לחם עם קבלה ממאפייה באשקלון. תחילה חשדו במסתננים ערבים, אך התברר כי הרוצחים יהודים. האח הצעיר, דוד קוקו,[9] הורשע בהריגה (לא רצח בכוונה תחילה) בבית המשפט המחוזי בירושלים בפברואר 1957 ונידון ל-12 שנות מאסר, בהתחשב בגילו הצעיר ובחרטתו. הוא שינה שמו לאחר שחרורו והשתקם.[10]
הלווית מלכימן התקיימה ב-26 בינואר 1956 באולם תנועת המושבים בתל אביב, בהשתתפות דוד בן-גוריון, משה דיין וחברי כנסת. הוא הובא לקבורה בבית העלמין בכפר יחזקאל.
שנה אחרי הירצחו של בן עמי מלכימן נטשה אלמנת,ו ציפורה מלכימן, את כפר יחזאל. היא הייתה שרויה בצער כבד, מטופלת בילדים קטנים ולא הייתה מסוגלת להפעיל את המשק הגדול. בנה יורם חזר להתגורר לאחר נישואיו בכפר יחזקאל, והקים את המשק מחדש. הוא ורעייתו דפנה מתגוררים בכפר יחזקאל עד היום (2025), ולהם מפעל ליצור שמן זית ממטעי הזיתים הגדלים בנחלתם.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בן עמי מלכימן נרצח בנגב .הנרצח היה מרכז חברתמתח" " | דבר | 26 ינואר 1956 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- מושב על שם בן עמי מלימן
- ד. גולדשטיין, בביתו של חשוד ברצח, עיתון מעריב, 30 בינואר 1956
- נעצרו שני חשודים ברצח ב. מלכימן בנגב, עיתון על המשמר, 30 בינואר 1956
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ בנתיבי העפלה : מלכימן בן עמי, באתר www.maapilim.org.il
- ↑ בצבא הבריטי, באתר ky.localtimeline.com
- ↑ טביעת האניה ארינפורה - שלושה מחברי הכפר ניצלים, באתר ky.localtimeline.com
- ↑ 'החבורה' ו'המרכז לגולה', באתר www.palyam.org
- ↑ דפנה ויורם מליכמן, [chrome-extension://efaidnbmnnnibpcajpcglclefindmkaj/https://www.palyam.org/HaverimMesaprim/13570341.pdf סיפור המעשה], אתר ההעפלה והרכש
- ↑ 100 שנות התיישבות: תולדות ההתיישבות היהודית בארץ־ישראל [כרך ב / חיים גבתי - פרויקט בן־יהודה], באתר benyehuda.org
- ↑ מזכרונתיה של מורה חיילת בנגב, באתר News1 מחלקה ראשונה, 12 ביולי 2021
- ↑ אורי אבנרי, דבר העורך, באתר העולם הזה, 9 בפברואר 1956
- ↑ גליון #970 - 17 במאי 1956 | ארכיון העולם הזה, באתר thisworld.online
- ↑ רצח רכז המדריכים בנגב [1956], באתר News1 מחלקה ראשונה, 4 במרץ 2020
