בן ערובה (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בן ערובה
Hostage
כרזת הסרט
כרזת הסרט
מבוסס על ספר מאת רוברט קרייס
בימוי פלורנט אמיליו סירי עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי ברוס ויליס
ארנולד ריפקין
מארק גורדון
בוב יארי
תסריט דאג ריצ'רדסון עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה רישאר ביאר
אוליבייה גז'אן
שחקנים ראשיים ברוס ויליס
קווין פולאק
בן פוסטר
מישל הורן
ג'ימי בנט
ג'ונתן טאקר
מרשל אולמן
מוזיקה אלכסנדר דספלה
צילום ג'ובאני פיורה קולטלאצ'י
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
חברת הפקה Cheyenne Enterprises
Equity Pictures
חברה מפיצה Miramax
הקרנת בכורה 9 במרץ 2005 (הפיליפינים)
11 במרץ 2005 (ארצות הברית)
14 באפריל 2005 (ישראל)
משך הקרנה 113 דקות
שפת הסרט אנגלית
סוגה דרמה, מתח, פלישה לבית, פעולה, פשע
תקציב 75,000,000‏$
הכנסות 77,944,725‏$ (23 ביוני 2005)
הכנסות באתר מוג'ו hostage
האתר הרשמי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בן ערובהאנגלית: Hostage) הוא מותחן פלישה לבית[1] ופעולה אמריקאי משנת 2005 שביים הבמאי הצרפתי פלורן סירי. הפיקו ברוס ויליס, ארנולד ריפקין, מארק גורדון ובוב יארי. הסרט מבוסס על רומן מתח באותו השם מאת רוברט קרייס[2], לפי תסריט שכתב דאג ריצ'רדסון. בתפקיד הראשי משחק ברוס ויליס, ולצידו בן פוסטר, קווין פולאק, ג'ונתן טאקר, מישל הורן, ג'ימי בנט ומרשל אולמן.

במרכז העלילה קצין משטרה המטפל באירוע של חטיפת בני ערובה, בעוד אשתו ובתו נחטפות על ידי בעלי אינטרס הרוצים להשפיע על ניהול האירוע. כל זאת, על רקע רגשות אשמה הרודפים אותו מכישלון טיפולו באירוע דומה בעבר, שבו נהרגו בני משפחה אחת. ברוח זו מנוסח המוטו של הספר, שאומץ בכרזת הסרט: "האם תקריב משפחה אחרת כדי להציל את משפחתך?".

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ף טאלי היה בעברו קצין משא ומתן ביחידת SWAT של משטרת לוס אנג'לס. הוא עזב את לוס אנג'לס עקב כישלונו באירוע שבו התבצר גבר עם אשתו ובנו, אחרי שנודע לגבר שאשתו בוגדת בו. ברצותו להציל חיים, טאלי מנע מהצלפים לירות באיש שבסופו של דבר הרג את האישה והילד, והתאבד. טאלי מתגורר עם אשתו ג'יין ובתו המתבגרת אמנדה בעיירה הנידחת "בריסטו קמינו"[3] שבמחוז ונטורה בקליפורניה, שם הוא מפקד על תחנת המשטרה המקומית. המעבר גורם להתערערות התא המשפחתי של ג'ף.

כעבור שנה, טאלי מעורב שוב באירוע עם בני ערובה. שלושה עבריינים צעירים חמושים באקדחים נוסעים בשעת אחר צהריים ברחובות העיירה: שני האחים דניס וקווין קלי, ואיתם מרשל "מרס" קרופצ'ק הסוציופת. הם רואים מכונית "קאדילק אסקלייד" מפוארת שבה נוסעים וולטר סמית' האלמן, בתו המתבגרת ג'ניפר ובנו הקטן טומי. נוכח מבטיהם ותנועה מגונה לעברה, ג'ניפר זוקפת אצבע משולשת. הם מתרעמים ועוקבים אחרי ה"אסקלייד" המגיעה לבית האחוזה המבודד של משפחת סמית'. וולטר סמית' הוא מנהל חשבונות מושחת המלבין כספים עבור סינדיקט פשע. בבית, הוא צורב על תקליטור קבצים מוצפנים לצורך מסירה לסינדיקט.

בינתיים, דניס ומרס מחליטים לגנוב את ה"אסקלייד". דניס אומר לקווין להישאר בטנדר שלהם, הם נכנסים למוסך החנייה, אולם מרס חושק בג'ניפר, ודניס מעודד אותו "לעשות אותה" (Do her). השניים פורצים לבית, משתלטים באלימות על וולטר וילדיו ודורשים את מפתחות המכונית. אולם טומי הספיק להפעיל אזעקה שקטה, ומתקבלת התרעה אלקטרונית בתחנת המשטרה. קווין יוצא מהטנדר לבדוק מדוע הם מתמהמהים, נכנס לבית, נדהם לראות את המתרחש ומביע הסתייגות ופחד. למקום נשלחת ניידת עם השוטרת קרול פלורס, ואילו טאלי נוסע בעצמו לבדוק את נסיבות האירוע. השוטרת ניגשת לדלת הבית ומשוחחת עם וולטר באינטרקום. תחת איומי אקדחים, וולטר משתדל להרגיע אותה, אך כאשר נמסר לה בקשר שיש חשד שזה אירוע פלילי, מרס יורה בה פעמיים. טאלי מגיע למקום, ותחת מטח יריות מאקדחו של מרס הוא מנסה לחלץ את השוטרת, אך היא מתה בזרועותיו. הוא מזעיק אמבולנס ואת המשטרה. עם רדת החשיכה, את הבית מכתרים כוחות משטרה בניידות ובמסוק. כאשר מגיעים אנשי השריף בראשותה של לורה שומייקר, הוא מעביר לה את הפיקוד מחשש לכישלון נוסף, ופונה למכוניתו לחזור הביתה. וולטר אומר לדניס שמאחר שלא דניס הרג את השוטרת, הוא יוכל לעזור לו באמצעות קשריו עם שופטים ועורכי דין. אולם דניס מכה בפניו, וולטר מתעלף פצוע על הרצפה, ודניס מורה לקווין ולמרס לקשור את הילדים. אחר כך הוא מוצא בתוך כספת תיקים עם חבילות שטרות של מאה דולר מכספי הסינדיקט.

האירוע משודר בטלוויזיה, ואנשי הסינדיקט חוששים שהמידע המוצפן ייפול לידי המשטרה. הם חוטפים את אשתו ובתו של טאלי, ותחת איום ברציחתן מאלצים אותו לשוב וליטול פיקוד בשטח, כשאליו מצטרף אלמוני במדי סוכן FBI המודיע לקצינה שומייקר שהיא משוחררת מאחריות. (לא ברור לטאלי אם האיש מחופש או סוכן מושחת). המטרה היא להרוויח זמן ולאפשר לאנשי הסינדיקט לפרוץ בעצמם לבית ולהשיג את התקליטור. טאלי ניגש לבדו לדלת הבית, דניס מספר לו על הכסף ודורש לספק לו מסוק. טאלי מעמיד פני מושחת ומסכים לספק מסוק תמורת מחצית הסכום. כאשר המסוק מגיע, דניס וקווין יוצאים אל טאלי עם הכסף, אבל מרס שמאמין שג'ניפר היא אהובתו, מסרב לעזוב בלעדיה ומצמיד אקדח לרקתה, מסכל את העסקה, והשלושה חוזרים לתוך הבית עם ג'ניפר. טאלי מבין שמרס הוא הפסיכופת שבחבורה, ומרס הזועם אכן הורג את דניס וקווין.

בעוד מרס מנסה לכבול את ג'ניפר, היא מצליחה לדקור אותו בסכין בלסתו, להשתחרר ולשחרר את טומי. "סוכני FBI" מפוקפקים פורצים לבית למצוא את התקליטור, ומתנהל מרדף מלווה צרחות של הילדים, שבסופו הם מצליחים להסתגר בתוך חדר הביטחון. טאלי שומע את הצרחות, פורץ לבית ברכב ומתעמת עם מרס החמוש בשני אקדחים ומשליך בקבורי תבערה שהכין בעצמו והורג את רוב ה"סוכנים". ה"סוכן" היחיד ששרד את ההשתוללות, פוצע את מרס ביריה, מוצא את טאלי והילדים, ודורש את התקליטור שכעת נמצא בידי טאלי. כאשר טאלי מבקש לשחרר את הילדים בתמורה, ה"סוכן" יורה ופוצע אותו. טאלי מוסר לו את התקליטור, ואז מופיע מרס הפצוע ובידיו שני בקבוקי תבערה, משליך אחד על ה"סוכן", וטאלי יורה באיש העולה בלהבות. מרס מתכונן להשליך את הבקבוק האחרון, אבל מבטו פוגש במבטה האומלל של ג'ניפר. הוא מתמוטט, משליך את הבקבוק לרגליו, ובעצמו עולה בלהבות.

האש מתפשטת בבית. טאלי יורה בזגוגית של מפל מים מלאכותי, האש דועכת מעט, והוא מצליח לצאת עם הילדים. בינתיים, וולטר התאושש מפציעתו אחרי שקודם לכן טאלי שכנע את דניס לפנות אותו באמבולנס. טאלי נוסע יחד עם וולטר באמבולנס אל פונדק דרכים נטוש שבו מוחזקות אשתו ובתו. מתוך הוקרה על הצלת משפחת סמית', וולטר משתף פעולה עם טאלי נגד אנשי הסינדיקט המחזיקים בשתיים, וטאלי נותן לו אקדח. הם נכנסים למקום, טאלי משחרר את וולטר לידי ה"סוכנים", וולטר דורש מהם כביכול להרוג את טאלי, ותוך כדי כך יורה בראשו של ה"סוכן" האחראי. טאלי מנצל את המהומה, יורה למוות בנותרים ומשחרר את ג'יין ואמנדה.

ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

שחקנים דמויות
ברוס ויליס ג'ף טאלי
קווין פולאק וולטר סמית'
בן פוסטר מרשל "מרס" קרופצ'ק
מישל הורן (אנ') ג'ניפר סמית'
ג'ימי בנט טומי סמית'
ג'ונתן טאקר דניס קלי
מרשל אולמן קווין קלי
קים קואטס "סוכן" FBI האחראי מטעם הסינדיקט
סרינה סקוט תומאס ג'יין טאלי
רומר ויליס (אנ') אמנדה טאלי
רוברט נפר ויל בכלר, נושא ונותן מטעם משרד השריף
טינה ליפורד (אנ') לורה שומייקר
מרג'ין הולדן (אנ') השוטרת קרול פלורס
רנספורד דוהרטי מייק אנדרס, שוטר שותף של קרול פלורס
קתרין ג'וסטן לואיז, יומנאית בתחנת המשטרה
ג'וני מסנר (אנ') "מר ג'ונס", "סוכן" FBI של הסינדיקט
ג'יימי מק'שיין (אנ') ג'ו מק, רצח את משפחתו והתאבד באירוע התיווך הכושל
ג'ימי פינצ'ק (אנ') שון מק, בנו של ג'ו מק, נרצח באירוע הכושל

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבדלים בין הספר לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר, ארגון הפשע שפועל להשיג את המידע הסודי, הוא המאפיה של החוף המערבי בראשותו של ה"בוס" הכל-יכול, סוני בנצה שהוא גם בעליו של הבית שוולטר סמית' מתגורר בו ומחזיק במידע על הפעילות הפיננסית של בנצה. בנצה מנסה "לקנות" את ג'ף טאלי, שיימנע עבורו את חשיפת המידע המפליל. בנצה עצמו נרצח בידי שליח של הבוס שלו בניו יורק, משום שסיכן את אנשיו. בסרט, זהות אנשי הסינדיקט מעורפלת, מלבד הצורך להסביר את הקשר לפעילותו של סמית'. שלושת הצעירים, לפי הספר, שדדו חנות נוחות והרגו את בעליה. הם נכנסו לבית באקראי כאשר מכוניתם התקלקלה במהלך מרדף משטרתי, מבלי שהם מודעים לטיב הדייר (וולטר סמית') וקשריו עם המאפיה. בסרט, החנות היא המקום שממנו הם התחילו לעקוב אחרי "אסקלייד", אחרי שג'ניפר לקחה משם ארוחת טייק אוויי. שם העיירה בספר הוא "בריסטו ביי" (Bristo Bay), והשם שונה לצורך הסרט[2][4][5][6].

אתרי צילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

צילומי החוץ נעשו באתרים אותנטיים בלוס אנג'לס ובסביבתה. סצנת האירוע הכושל הפותחת את הסרט, צולמה בשכונת "בויל הייטס" (Boyl Heights) במזרח העיר, שבה שוכנים אלה לצד אלה בתי מגורים קטנים, מחסנים ובתי חרושת. הסצנה עצמה צולמה מגג האנגר מעבר לכביש, משם גם הסתער טאלי לעבר הבית[7][8]. אתרים נוספים היו בדרום קליפורניה ומערבה, באזור מאליבו (ראו תמונות[7]).

הבית שהוצג בסרט כביתו של וולטר סמית', ניצב על גבעה סלעית באזור קניון טופנגה, סמוך למליבו[7]. בעלי הבית בעת הצילומים, ג'ים סוואטקו, סיפר ששכנו, המפיק הווארד "הוק" קוך (שימש מפיק בפועל בסרט) נכנס אליו לביקור רעים יחד עם הבמאי פלורן סירי, בעת שהשניים חיפשו אתרים לצילום הסרט, וחצר הבית התאימה להם. במשך ארבעה חודשים בזמן הצילומים בסביבת הבית, סוואטקו ורעייתו התגוררו בבית מלון. סוואטקו הוסיף שההפקה הפכה ל"אירוע שכונתי", באשר מתאם האפקטים המיוחדים של הסרט, לארז אנדרסון, מתגורר בהמשך הרחוב[9].

כתוביות הפתיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

את סרטון כתוביות הפתיחה עיצב המעצב הגרפי הצרפתי לורן ברט, בהשראת סדרת הרומנים הגרפיים "עיר החטאים" מאת פרנק מילר, וסרטון הפתיחה של הסרט "החדר" משנת 2002[10][11]. הסרטון מורכב מתמונות בצבעי שחור ולבן בשילוב גוון אדום של דם, המכניסות את הצופה למרכזה של זירת פשע בפרוור יוקרתי בלוס אנג'לס. המצלמה חולפת בין תמונות הזירה שכביכול "קפאה בזמן", ונעה בין לונג שוט לקלוז-אפ, לשם יצירת מתח המגיע לשיאו בסצנת הפתיחה[10].

ברט צילם כ-1,500 תמונות כבסיס להתייחסות ולטקסטורה, ובנה זירה תלת-ממדית בגרפיקה ממוחשבת, כדי ליצור תמונות שנראות מציאותיות אך אי אפשר ליצור אותן במציאות, כדבריו[10].

הפצה והכנסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקרנת הבכורה העולמית של "בן ערובה" התקיימה במנילה בירת הפיליפינים ב-9 במרץ 2005, וכעבור יומיים (11 במרץ) הסרט יצא בתפוצה רחבה לבתי הקולנוע בארצות הברית. בישראל, הסרט יצא לבתי הקולנוע ב-14 באפריל[12]. כנגד תקציב הפקה שעמד על 75 מיליון דולר, הסרט הכניס בסך הכל 77,944,725 דולר[13][14].

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באתר ביקורות הסרטים Rotten Tomatoes קיבל הסרט 35% דעות חיוביות מכלל 158 ביקורות, והדעה הכללית הייתה שהצופים עלולים לחוש כבני ערובה של סרט זוועתי ונדוש[15]. באתר Metacritic הסרט קיבל ציון 44 מתוך 100, על בסיס 33 ביקורות שהוגדרו "מעורבות או ממוצעות"[16].

סקוט הולרן כתב שהסרט נראה כמו אפילוג מרגש לדמות שגילם ויליס בסדרת סרטי "מת לחיות", אך הופך לתפל עוד לפני שהוא מגיע לשיאו. הולרן טען שהבמאי לא נתן לצופים עוגן להיאחז בו, משום שוויליס מגלם בחור רגיל לגמרי שמגיב כמו שכל בעל, אבא ושוטר, היה מגיב, ומנקודה מסוימת, הדמויות שמשחקים טאקר ופוסטר, מאפילות עליו. הולרן סבר שמה שמתחיל כדילמה מוסרית חיונית, מידרדר לכדי רימייק של "המגדל הלוהט" שמסתיים במגבות רטובות על הראש, ומותחן שאמור להיות סדור, הופך לסרט שבו אי אפשר להבחין בין שוטרים לפושעים. לצד זאת, הולרן שיבח את משחקם של פולאק, הורן ובנט[17]. בביקורת בניו יורק טיימס, סטיבן הולדן כתב שעצוב לראות כישרון, ידע וטכנולוגיה מבוזבזים על ניסיון להציל את הקריירה הדועכת של ויליס ככוכב סרטי פעולה. הולדן ציין שהעלילה הראשית ועלילת המשנה מתנגשות ולא משתלבות זו בזו, משום שהסרט מתמקד בשלושת הפרחחים יותר מאשר בגנגסטרים (הסינדיקט), ועלילת המשנה נדמית כרעיון מאולץ וגולמי של הרגע האחרון[18].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Tobias, Scott. Hostage. AV Club, March 15, 2005.
  2. ^ 1 2 Crais, Robert. Hostage. Fawcett Books, ISBN 9780345434494. New york, NY, USA, June 25, 2002.
  3. ^ מקום בדיוני.
  4. ^ Wheat, Carolyn. How To Write Killer Fiction. Perseverance Press, ISBN 9781564747051. McKinleyville, California, 2003.
  5. ^ HOSTAGE, Robert Crais, Author. Publishers Weekly, Retrieved August 29, 2019.
  6. ^ Maslin, Janet. BOOKS OF THE TIMES; Not-Half-Bad Punks And a World-Weary Cop. The New York Times, August 20, 2001.
  7. ^ 1 2 3 Hostage Filming Locations. Seeing Stars in Hollywood. Retrieved August 29, 2019.
  8. ^ Hostage (2005) film Locations. Global Filming Locations. Retrieved August 29, 2019.
  9. ^ brenoff, Ann. This star isn’t signing autographs. Los Angeles Times, August 13, 2006.
  10. ^ 1 2 3 Hostage, designer: laurent Brett. Watch the Titles. Retrived August 29, 2019.
  11. ^ Landekic, Lola. panic Room (2002). Art of the Title, November 29, 2016.
  12. ^ Hostage (2005) Release Info. IMDb, Retrieved September 4, 2019.
  13. ^ Hostage. Box Office Mojo, Retrieved September 4, 2019.
  14. ^ Hostage (2005). The Numbers, Retrieved September 4, 2019.
  15. ^ HOSTAGE. Rotten Tomatoes, Retrieved September 4, 2019.
  16. ^ Hostage 2005. Metacritic, Retrieved September 4, 2019.
  17. ^ Holleran, Scott. HOSTAGE. Box Office Mojo, retrieved September 4, 2019.
  18. ^ Holden, Stephen. Never Mind the Gangsters, Just Arrest the Architect. The new York Times, march 11, 2005.