בן-ציון אורגד

**בן-ציון אורגד**
לידה	21 באוגוסט 1926; גלזנקירכן, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
פטירה	28 באפריל 2006 (בגיל 79); תל אביב-יפו, ישראל
מוקד פעילות	ישראל
תקופת הפעילות	1946–2006 (כ־60 שנה)
מקום לימודים	אוניברסיטת ברנדייס
כלי נגינה	כינור
פרסים והוקרה	פרס ישראל (1997)

בן-ציון אורגד (21 באוגוסט 1926 – 28 באפריל 2006) היה מלחין ישראלי וחתן פרס ישראל לשנת 1997.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן ציון אורגד נולד בשם בן ציון בושל בגלזנקירכן, גרמניה ועלה לארץ ישראל בגיל שש. למד בגימנסיה הרצליה בתל אביב. כינור הוא למד אצל רודולף ברגמן ופסח כינרי וקומפוזיציה אצל פאול בן-חיים. לאחר ששירת בהגנה ובפלמ"ח למד באקדמיה הישראלית למוזיקה בירושלים, ולמד קומפוזיציה מפי יוסף טל.

ב-1947 גויס ושירת במהלך מלחמת העצמאות כסמל קרבי בחטיבת גבעתי. את לימודי הקומפוזיציה המשיך בארצות הברית, אצל אהרן קופלנד בטנגלווד (אנ').

אורגד היה ישראלי בכל הווייתו, סייר וממפה שטחים במלחמת העצמאות, שהכיר את שבילי הארץ ברגליו ונתן ביטוי לאהבתו אליה במוזיקה שכתב. את יחסו העמוק אל נופי הארץ כינה "דת הנופים". רביעיית מיתרים, מיצירותיו האחרונות, חוברה לדבריו בהשראת הכנרת, שלחופיה הרבה לשבת.

בשנת 1948 חיבר יצירה לבריטון ותזמורת, למילים של חיים גורי, בשביל חטיבת גבעתי, שבה שירת במלחמת העצמאות. בשנת 1953 חיבר מוזיקה להצגה "אכזר מכל המלך" של המחזאי נסים אלוני.

המוזיקה של אורגד לא השתייכה לשום אסכולה, כפי שכתב יהודה כהן בספרו "נעימי זמירות ישראל". היה לו קשר ברור לצליל הפעמונים, ואלה נשמעו לעיתים קרובות במוזיקה שלו, גם כאשר לא היו פעמונים בין הכלים בפרטיטורה.

אורגד כתב מוזיקה בהקשרים תנ"כיים, כמו הצבי ישראל, סיפור המרגלים, חזון ישעיהו. בנוסף, הרבה להלחין מוזיקה לשירי משוררים, ביניהם אראלה אור ונתן זך ולפיוטים של שלמה אבן גבירול ויהודה הלוי. מאז 1980 כתב גם שירה ופרסם כמה קובצי שירים. בין השאר כתב מוזיקה ל"שירים מעמק החושן", שאת מילותיהם חיבר בעצמו. אורגד אהב את השפה העברית, חקר את מצלוליה ואת הפוטנציאל המוזיקלי שלה, נושא שעליו גם כתב ספר.

בשנת 1960 קיבל אורגד את פרס אנגל.

שבועיים לפני מותו כתב דברים על "שפת הנופים" בהקשר לישראל ולגרמניה, על המלרעיות העברית לעומת המלעיליות הגרמנית ועל צלצולי פעמוני הכנסייה שקידמו אותו ברגע הולדתו. בשנת 1998 קיבל אזרחות כבוד של עיר הולדתו, ובהזדמנות זו בוצעה שם יצירה שכתב. את לבטיו באשר לביצוע מוזיקה משלו בעיר גרמנית ביטא בדברים שכתב ביומנו האישי.

בן ציון אורגד חיבר כ-90 יצירות להרכבים שונים, ווקאליים, תזמורתיים וקאמריים. בשנים 1975–1988 היה ממונה על החינוך המוזיקלי מטעם משרד החינוך.

ב-28 באפריל 2006 נפטר בתל אביב בגיל 79, ונקבר לבקשתו בבית העלמין בכפר תבור.

אשתו לשעבר הייתה העיתונאית צלילה אורגד, אחותה של נתיבה בן-יהודה ובתו של ברוך בן-יהודה, שהיה מנהל הגימנסיה הרצליה ומנכ"ל משרד החינוך. מנישואיו לצלילה נולדו שני בניו. בשנותיו האחרונות בת זוגו הייתה הסופרת רבקה רז.

ב-2014, במסגרת מיזם הנצחת אמנים ויוצרים של עיריית תל אביב-יפו, נקבעה לוחית זיכרון בכניסה לביתו של בן ציון אורגד ברחוב בלוך 14 בתל אביב.

רשימת יצירות חלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה תזמורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימת מלך, 1965
מוזיקה לקרן יער ותזמורת סימפונית, 1975
"אשמורת ראשונה", 1975
"קליידוסקופ" לתזמורת סימפונית, 1981
"פיליגרי" מס' 6 לתזמורת מיתרים, 1993
"התייחדות ראשונה", קונצ'רטטה לקלרינט ותזמורת קאמרית, 1984
"התייחדות שנייה", קונצ'רטנטה לכינור, צ'לו ותזמורת מיתרים
"שערים" לתזמורת כלי נשיפה ממתכת, 1987
"המקום האישי" לאלט ושנים עשר נגנים, 1995

מוזיקה קאמרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מלוסאלגיה" לשתי חצוצרות, 1994
"מן העפר", מילים: אראלה אור, חמישייה למצו סופרן (או אלט), חליל, בסון, ויולה וצ'לו, 1962
"שער שער" לקול, כינור, ויולה, צ'לו ופסנתר, 1999
שלישייה לכלי מיתר, 1965
"מפטיר" לפסנתר

מוזיקה קולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אדוני אדונינו", מוטט למקהלת גברים (תהילים, ח') 1952
"השמיטי שמי", למילים של טאגור, עברית ראובן אבינועם, 1953
"ייסורי גאולה", קנטטה למילים של שלמה אבן גבירול ורחה פריאר, תרגם מגרמנית דן פגיס

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יצירות בן-ציון אורגד: רשימה ביבליוגרפית, מאת שושנה ויך-שחק, נדפס ב"תצליל", 19, תשל'ט 1979.
אורגד, בן ציון: יקים שלי. בין המולדות - היקים במחוזותיהם. ע' משה צימרמן, יותם חותם. (2005) מרכז זלמן שזר. עמ' 309–311

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא בן-ציון אורגד בוויקישיתוף

בן-ציון אורגד, באתר Discogs (באנגלית)
בן-ציון אורגד, דף שער בספרייה הלאומית
בן-ציון אורגד, בארכיון הבימה
רשימת הפרסומים של בן-ציון אורגד, בקטלוג הספרייה הלאומית
דוד תדהר (עורך), "בן-ציון אורגד (בישל)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך טו (1966), עמ' 4768