בן ציון הלברשטאם

האדמו"ר מבאבוב
רבי בן ציון הלברשטאם

לידה	1874 י' באייר תרל"ד בוקובסק
נרצח	28 ביולי 1941 (בגיל 67 בערך) ד' באב תש"א חורשה ליד יאנוב
מקום קבורה	החורשה ליד יאנוב
מקום מגורים	וישניצה, באבוב, קראקא, טשבין (בין קרקוב לצ'בין חזר לבאבוב וכך לאחר צ'בין)
מקום פעילות	וישניצה, באבוב, קראקא, צ'בין
תקופת הפעילות	? – 28 ביולי 1941
תחומי עיסוק	חסידות, תלמוד, הלכה
תפקידים נוספים	אדמו"ר
חיבוריו	"קדושת ציון"
בת זוג	בזיווג ראשון תרצה, בת ר' נפתלי הורוביץ ממעליץ ואחות ר' אלימלך הורוביץ ממעליץ-קראקא, ובזיווג שני חיה פראדיל, בת ר' שלום אליעזר הלברשטאם מרצפרט
אב	ר' שלמה
אם	רבקה הענה בת ר' יהושע רוזנפלד מקמינקה
צאצאים	אחד-עשר (7 בנות) שכולם מנישואיו השניים
אדמו"ר באבוב ה־שני א' בתמוז תרס"ה – ד' באב תש"א → רבי שלמה הלברשטאם (הראשון) רבי שלמה הלברשטאם (השני) ←

רבי בן-ציון הלברשטאם (מכונה ה"קדושת ציון" על שם ספרו; י' באייר ה'תרל"ד, 1874 – ד' באב ה'תש"א, 28 ביולי 1941) היה האדמו"ר השני מבאבוב, ומקים רשת ישיבות עץ חיים בגליציה.

ביוגרפיה

ראשית דרכו

נולד בבוקובסק שבגליציה לאדמו"ר מבאבוב רבי שלמה הלברשטאם (תר"ז-תרס"ה), שלימד בישיבת וישניצה, ולרבקה הענא. אביו היה בנו של ר' מאיר נתן הלברשטאם, מבני ר' חיים הלברשטאם מצאנז, ואמו הייתה בת רבי יהושע מקמינקא. נישא לתרצה בתו של רבי נפתלי ממעליץ, ולאחר שהתגרש ממנה נישא לחיה פראדיל (נפטרה בט"ז באדר ה'תשל"ד) בתו של רבי שלום אליעזר הלברשטאם (בנו של רבי חיים מצאנז וחתנו של רבי מרדכי דב מהורניסטייפול חתנו של רבי חיים מצאנז) ממנה נולדו לו ילדיו. בשנת תרנ"ב (1892) עברה המשפחה לבאבוב, בשל מחלת האב. העיירה באבוב נחשבה למקום שקט יותר ובריא יותר עבור האב. לאחר זמן מה החריפה מחלת האב, ורבי בן ציון קיבל על עצמו את הרבנות במקומו. בא' בתמוז תרס"ה (4 ביולי 1905) נפטר אביו, והחסידים הכתירו אותו כאדמו"ר מבאבוב.

בתקופת מלחמת העולם הראשונה היה ר' בן ציון פליט באימפריה האוסטרו-הונגרית, ושב לפולין לאחר המלחמה. הוא הקים מחדש את הישיבה בבאבוב, וקרא לה "ישיבת עץ חיים". הישיבה מנתה 300 בחורים. בהמשך הקים עשרות סניפים ברחבי גליציה ופולין והשפעתו על הנוער הייתה מרובה, ורבים שהתרחקו מהדת, חזרו בתשובה בזכותו. השפעתו התפשטה במערב גליציה, וחסידות באבוב הייתה לחסידות הגדולה ביותר באזור. בשנת 1931 עבר מבאבוב לטשיבין ווהקים בה את חצרו, וכן פתח במקום את ישיבתו. בשנת 1936 חזר לגור בבאבוב.

הקים את "אגודת הרבנים דמערב גליציה", לארגון פעולות הדת. היה בעל דעות קנאיות והתנגד לציונות ולאגודת ישראל, אך עם זאת גילה פתיחות בפעולותיו עם הנוער, ובשל כך נמתחה עליו ביקורת מחוגים קנאיים יותר.

הלחין למעלה מ-100 ניגונים, בין המפורסמים שבהם: "יה ריבון" "מקדש מלך" ו"מה אשיב". שניים מלחניו הפכו לחלק בלתי נפרד מניגוני חב"ד ליובאוויטש, הניגון בך ה' חסיתי והניגון פרזות תשב ירושלים. היה גם בעל כישרון ציור.

במלחמת העולם השנייה

בעת פלישת הגרמנים לברית המועצות, שהה ר' בן ציון בלבוב, שנפלה בידי הנאצים ביולי 1941. הרבי התגורר באותה עת בביתו של אחד מחסידיו, אליהו אביגדור ברינר. במשך כחודש הרב הסתתר בחדר שכוננית הסתירה את דלתו, אולם חבר ניסה לשכנעו לצאת ממקום מסתורו, בטענה שהגרמנים גילו אכזריות רבה יותר כלפי אלה שנתפסו במקומות מסתור. כמו כן החבר טען שהגרמנים יכבדו את המסמכים הרשמיים של הרב, שהעידו על היותו תושב זר. תחילה הרב לא קיבל את הטיעונים האלה, אך בסופו של דבר השתכנע. ביום שישי, 25 ביולי, ראש חודש אב, הוא יצא ממקום מסתרו והתמקם בגלוי באחד מחדרי הדירה.

בימים שלפני 25 ביולי (א' באב) הורגשה תכונה לא אופיינית בקרב המשטרה האוקראינית בעיר. היהודים השתדלו לא לצאת לרחובות. השכם בבוקר באותו יום קבוצות של איכרים מכפרי הסביבה החלו נוהרים ללבוב. הם התגודדו באזור תחנת המשטרה, ומשם יצאו לרחובות, מלווים בשוטרים אוקראינים, והחלו תוקפים כל יהודי שנקרה בדרכם בעזרת אלות, סכינים וגרזנים. קבוצות יהודים הובלו לבית הקברות ונרצחו בברוטאליות. גירוש יהודים מבתיהם, שכלל ביזה ושוד, החל אחה"צ. השוטרים האוקראינים פעלו לפי רשימות שהוכנו מראש, וערכו את החיפושים בכל העיר. הפוגרום נודע בשם "יום פטליורה", על שמו של המנהיג הצבאי האוקראיני האנטישמי סימון פטליורה. פטליורה נרצח בפריז בשנת 1926 בתאריך זה בידי יהודי בשם שלום שוורצבארד כנקמה על רצח אלפי יהודים בשנת 1919. הגרמנים אישרו לאוקראינים לציין את יום השנה הזה בהשתלחות רצחנית ביהודים. במשך שלושה ימים ההמון האוקראיני המשיך במהומות במחוז של לבוב. האוקראינים לקחו קבוצות יהודים לבית הקברות היהודי ולכלא לונצ'קי (Lunecki) וטבחו בהם. ההמון החליט להתרכז בעשירי ובמכובדי הקהילה היהודית. שמו של ברינר, אצלו התאכסן הרב, היה ברשימה בשל עושרו ומעמדו. הייתה לו אפשרות לברוח מפולין, אך הוא סירב להציל רק את עצמו ולהשאיר את היהודים הפקר.

בערך בשעה שש אחרי הצהריים של אותו יום, בזמן שהרב הסיר את התפילין של רבנו תם, הדלת נפתחה בפתאומיות וצעיר אוקראיני נכנס יחד עם הממונה המקומי על הבניין. הצעיר האוקראיני הבין לאחר מבט מהיר ברב, שמדובר בדמות מכובדת, והורה לו להתלוות אליו. בנו הצעיר של הרב, משה אהרן הלברשטאם, ראה את אביו נלקח מן הבית, והתחנן להצטרף כדי לעזור לאביו. תחילה הצעיר האוקראיני התנגד, אך במהרה נעתר לבקשתו ולקח עמו גם את משה אהרון.

הם קובצו בקרן רחוב יחד עם שבויים נוספים מאזורים שונים של העיר. שוטרים הועמדו על המשמר על מנת למנוע בריחות. כשמספר השבויים הגיע למאה, השוטרים העמידו אותם בטור של שְלָשות, והורו להם לצעוד. הרב היה חלש מכדי לעמוד בקצב הצעידה המהיר ועבר לסוף הטור, דבר שגרם לשוטרים להכותו באלותיהם ולהורות לו להזדרז. ברינר אחז בידו האחת, ובנו משה אהרן אחז בידו האחרת, עד שהגיעו למפקדת הגסטאפו ששכנה ב–Polczinski 4. עד ראייה סיפר ש"הוא ראה מחלונו איך הרב, שהיה לבוש בבגדי השבת שלו, הותקף על ידי החיילים. האוקראינים האכזריים הכו אותו בראשו עם קתות רוביהם, והכיפה שלו נפלה ארצה. מדי פעם הרב רכן ארצה כדי להרימה, והם הכו אותו ביתר עוז".

בשבת הייתה אקציה נוספת. בין השבויים היו הפעם חסיד באבוב, איצ'ה לסר, ושלושה חתנים של רבי בן ציון שהסתתרו בביתו. היו אלה רבי יחזקאל הלברשטאם, רבי משה סטמפל, ורבי שלמה רובין. ארבעתם הובאו לבניין הגסטאפו.

כל בני המשפחה, בהנהגתו של בנו של הרב, רבי שלמה, הפכו עולמות בניסיונם להבטיח את שחרורם של השבויים, והציעו שוחד עצום, אך כל מאמציהם היו לריק.

לאחר שלושה ימים, ביום שני ד' באב (28 ביולי), הוצאו השבויים להורג ביער יאנובר (Yanover), בפאתי העיר. יהודים אחדים שהצליחו לברוח סיפרו כי הרבי אמר להם לפני מותו: ”לשם מה להסתתר? כלום אפשר להסתתר מ"חבלי משיח"?”. 20,000 יהודים נטבחו באותו יום, ביניהם הרב, בנו ושלושת חתניו.

צאצאיו

• רבי שלמה מבאבוב. ירש את מקומו והחיה את חסידות באבוב שמרכזה בארצות הברית.
• רבי חיים יהושע, נרצח בשואה. בניו מכהנים ברבנות ואדמו"רות בארצות הברית.
• הרב יחזקאל דוד (תרע"ד - כ"ה באדר ב' תשל"ח) האדמו"ר מפאקשיווניץ בבורו פארק, חתן רבי אברהם מפאקשיווניץ. ילדיו מכהנים כיום כאדמו"רי פאקשיווניץ.
• משה אהרן נרצח יחד עם אביו בד' באב ה'תש"א
• דבורה לאה אשת רבי יעקב ישראל טברסקי מהורניסטייפול מילוואקי.
• רבקה ביילא אשת רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם (בן רבי ישעיה מטשכויב) ובזיווג שני אשת הרב חיים פרלמן.
• נחמה גולדה אשת הרב משה סטמפל (נרצח בשואה) ובזיווג שני אשת הרב יהושע פרישווסר (בניהם הם העשירים מלונדון).
• ברכה אשת רבי שלמה רובין.
• שיינדיל רייצא אשת הרב ישראל דוב ווייץ (נכד הרב ישראל דוב בער גילנרטר אב"ד ישניצה, בעל רביד הזהב).
• גיטשא אשת הרב מרדכי צבי ליפשיץ.
• מלכה אשת הרב ישראל יעקובר.

לקריאה נוספת

• מכון בית צדיקים, דער קדושת ציון פון באבוב, תשע"ג
• אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק ה, בני ברק, תשמ"ח, עמ' עא-קלב.
• גולדמן, בן ציון - בייגל אהרון בן ציון, "נר המערבי ונרותיו שהדליק", ה'תשנ"א, באתר אוצר החכמה
• צבי בריננער, רבינו הקדוש מראצפערט, מכון "זיכרון משה", בני ברק תשס"ח, עמ' שפג-שצב.

קישורים חיצוניים

• י. מ. נימאן, בחצר הרבי מבובוב, דבר, 5 באוגוסט 1935

• י. מ. נימאן, חלק שני, דבר, 5 באוגוסט 1935

• מלחניו של האדמו"ר ר' בן ציון הלברשטאם, האדמור מבובוב לפיוטים, בביצוע צבי מסטבוים, באתר הזמנה לפיוט
• הרב בן ציון הלברשטאם – האדמו"ר מבובוב (גליציה), באתר "זכור - אמונה בימי השואה" שבהפעלת "המרכז לחקר השואה" של מכללה ירושלים
• מכתב הרב בן ציון הלברשטאם הי"ד לתלמידו: הדאגה והיגון מי התיר לך?!, באתר תורתך לא שכחתי
• איגרת קודש מהרב בן ציון הלברשטאם הי"ד: למען לא יפלו במכמורת העצבות והיאוש, רחמנא ליצלן, באתר תורתך לא שכחתי
• אדמו"ר רבי בן ציון הלברשטאם מבובוב, באתר MyTzadik
• אשר זלקא ראנד (עורך), "הרב ר' בן-ציון האלבערשטאם זצוק"ל הי"ד", תולדות אנשי שם ח"א, ניו יורק, תש"י, עמ' 34, באתר היברובוקס
• רבי בן ציון הלברשטאם באתר אהלי צדיקים
• צוין מקום הירצחו של הקדושת ציון מבאבוב באתר אהלי צדיקים
• רבי בן ציון מבאבוב וסיפור חייו בשואה בקובץ המאור, אתר היברובוקס.
• בנציון בן שלמה הלברשטם (1874-1941), דף שער בספרייה הלאומית
• רבי בן ציון הלברשטאם, בלקסיקון הרבני "אישי ישראל"

הערות שוליים

הקודם: רבי שלמה הלברשטאם (הראשון)

אדמו"רי באבוב תרס"ה - תש"א

הבא: רבי שלמה הלברשטאם (השני)