בן ציון ליבר

בן ציון ליבר

אין תמונה חופשית
לידה	6 בספטמבר 1875 רומניה
פטירה	6 ביולי 1958 (בגיל 82) ארצות הברית
לאום	יהודי
התמחות	רפואה מונעת. פסיכיאטריה.
תפקידים	רופא

בן ציון ליבר (אנגלית Benzion Liber, יידיש בן ציון ליבער; 6 בספטמבר 1875 - 6 ביוני 1958) היה רופא, פסיכיאטר, סקסולוג, מחנך, אנרכיסט, סופר, מו"ל ומחזאי.

ביוגרפיה

בן ציון נולד ביאשי שברומניה בשנת 1875, ליצחק ואסתר (סטרול) לִיבּרֶסקוֹ (Librescu). אביו היה סוחר ואמו הילרית ומספרת סיפורים. הוריו היו חילונים שראו עצמם רומנים לא פחות מיהודים והיו קשורים לתיאטרון גולדפדן היידי ביאשי, אך לא דיברו יידיש בבית. בגיל צעיר מאוד הוא הצטרף למפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרומנית והחל לכתוב מאמרים לעיתונות שמאל. הוא שירת בצבא ככתב צבאי ונכלא לתשעה חודשים בכלא צבאי על הטפה לאנרכיזם. אחרי השחרור היגר עם הוריו לפריז, בה לימים החל ללמוד רפואה. באמצע שנות העשרים שלו חזרו הוריו לרומניה אך הוא נסע לווינה להשלים את לימודי הרפואה. בשנת 1904, שב ליבר לצרפת ונשא את אהבת נעוריו רוזילין פיסקוס (Fiscus). מפריז היגר הזוג לניו יורק, בה נולד להם בנם יחידם ארמור, ששמו מורה על גישתם האנרכיסטית של הוריו (ארמור מלשון amour libre, תנועת האהבה החופשית ).

בניו יורק עסק בן ציון כרופא כללי. באמצע שנות השלושים לחייו השלים ליבר את לימודי הפסיכיאטריה ולימים הפנה את רוב עיסוקו לטיפול נפשי ובהוראה בבתי ספר לרפואה פסיכיאטרית. הוא שימש כמנהל מחלקת בריאות הנפש בבית החולים Polyclinc בניו יורק, והתנגד לפרויד ודגל במה שהוא כינה שיטת הטיפול הרציונלי.

הוא גם כיהן כגזבר הצלב האדום האנרכיסטי , ארגון שתמך באסירים פוליטיים באימפריה הרוסית. הוא למד ציור עם רוברט הנרי , ונחשב אמן חובבני טוב.

ליבר היה חילוני מוצהר שלחם בכל הדתות ובנציגיהם ובהשפעתם על החברה, בעיקר בנושא ילודה ונישואי בוסר. הוא דיבר רומנית, צרפתית, גרמנית, יידיש ואנגלית.

הגירה לארצות הברית

המעבר מפריז ווינה האירופיות לניו יורק הרעשנית, המלוכלכת והוולגרית, לא היה קל עבורו, אך מיד הוא הפשיל שרווליו ולמד את השפות המקומיות, יידיש ואנגלית, והחל לעבור את המבחנים לקבלת רישיון רפואה. התמחותו הייתה ברפואה מונעת. בתקופה זו הוא שינה את שמו מליברסקו הרומני לליבר היהודי, כי מהגרים רבים התקשו בהגיית שמו ונמנעו מלבוא אליו.

עם קבלת הרישיון פתח ליבר משרד בלואר איסט סייד בו טיפל במהגרים מכל המגזרים חינם אין כסף, והתמקד ברפואה מונעת. הוא האמין שרוב המחלות נובעות מאורח חיים לא בריא ולא נכון, הן פיזית והן מנטלית, והמליץ למטופליו על אוויר צח, פעילות גופנית, אכילה מבוקרת וצמחונית ולהימנע מלחצים נפשיים. בנוסף הוא גם עסק בפעילות ציבורית לטובת מהגרים, בעיקר יהודים ממדינת הולדתו, בשיפור תנאיהם בדיור, שכר והשכלה, וזכה לכינוי The People's Doctor ׁ(רופא העם).

הדרכה רפואית ומינית

בשנת 1910 החל ליבר להוציא לאור מגזין רפואי ביידיש בשם "אונזער געזונד" ("הבריאות שלנו") שלאחר מכן שונה שמו ל"דאָס ראַציאָנאַלע לעבן" ("החיים הרציונליים"). המגזין קידם את רעיונותיו וזכה לתפוצה רחבה בארצות הברית ובאירופה. במגזין ליבר גם כתב אודות יחסי מין ואמצעי מניעה, בעיקר כדי למנוע מחלות המין שהיו למגפה בקרב המהגרים היהודים באותה תקופה. לפי ההערכה, בשנת 1901 לבדה, היו בקרב המהגרים כמאה שישים אלף נגועים חדשים במחלות מין (כמו עגבת, זיבה והרפס), בעיקר בגלל חוסר ידע והדרכה מינית. המגזין זכה להמלצת הדירקטוריון החינוכי של מדינת ניו יורק ששיבח אותו על שעוזר להפיץ מידע רפואי עדכני ומדויק ובכך עוזר, בין היתר, להפחית את מחלות המין בקרב המהגרים. גם משרד הבריאות של מדינת ניו יורק המליץ על המגזין כמקור חשוב ומדויק לרפואה עדכנית. ליבר היה גם מהראשונים שתמכו ועודדו אמצעי מניעה, וסיפק למטופליו אמצעי מניעה בניגוד לחוק.

בשנת 1918 פרסם ליבר מדריך מין מפורט ביידיש בשם "דאס געשלעכטס לעבען פון מאן און פרוי" ("חיי המין בין גבר לאשה") שנועד להרחיב את הידע המיני בקרב המהגרים היהודים שהיגרו מעיירות יהודיות מסורתיות לארה״ב המתירנית, נטולי הדרכה מינית. ליבר ראה בספר זה תרומה לעם היהודי, וכתב בעמוד הראשון שספר זה הוא "א מתנה דעם אידישען פאלק" (מתנה לעם היהודי).

בספרו הוא גם מתפלמס עם הרפואה המדיצינית דאז ועם התרבות השמרנית-דתית הנפוצה. באחד המאמרים שפרסם במגזין Birth Control Review , המגזין שהיה השופר של עידוד בקרת ילודה, כותב ליבר:

אנשי הדת מטיפים לנו להימנע מאמצעי מניעה וללדת ללא הגבלה באומרם שזה חוק האל... הדתות כולן רואות באשה מכונת ילודה ותו לא... יש לנו אמצעי מניעה פשוטים, מדוע לא נשתמש בהם באופן חופשי?

הלך הרוח הזה קיים בספר.

ליבר היה מהרופאים היהודים הראשונים בארצות הברית שהתנגדו לברית מילה, וביקרו נוהג זה בחריפות לציבור דוברי היידיש. בשנת 1907 פרסם ליבר מאמר בפרייע ארבעטער שטימע, כתב העת האנרכיסטי הוותיק ביותר ביידיש, בו הוא תוקף בחריפות את צביעותם של החילונים המודרניים המלים את בניהם על אף היותם נעדרים כל אמונה דתית, טוען שברית המילה איננה נחוצה לבריאות הילד, וקורא להם להשליך מעליהם את כל הלכלוך ("שמוץ") שהם ירשו מהדורות הקודמים, ולהתעמת עם החיים בפתיחות וביושרה. הוא מכנה את ברית המילה "אקט של ברוטליות ובושה" ומסיק שברית המילה היא "תחליף לקרבן אדם". מאמר זה נדפס שוב ב"אונזער געזונט", 1913. כך הוא גם כותב בספרו "דאס געשלעכטס":

אני מבין את הדתיים, זה צו אלוהי והם מאמינים באל והם אינם מתביישים באמונתם. אבל את צביעותם של אוכלי החזיר המלים את בניהם איני מבין. גם לא את המודרניים שמשנים את פרשנות התורה כפי רצונם. למשל בתורה כתוב שהעולם נברא בשישה ימים, והם הרי "מתקדמים" אז הם מפרשים את הימים כתקופות גאולוגיות. אלפי שנה כולם הבינו שימים זה ימים והם ברוב חוצפתם שינו את הפשט, מדוע שלא יפרש את ברית המילה כרצונם? וכששואלים אותם, והם נבוכים, אז הם עונים שזה נצרך לבריאות הילד...

בסוף הספר הוא פרסם כשישים תמונות ואיורים, על מחלות מין, מבנה הגוף הנשי ועוד. איורים אלו גרמו לכך שחודש אחר פרסום הספר משרד הדואר אסר עליו להפיץ את הספר כי הוא עובר על חוק קומסטוק למניעת הפצת דברים בוטים ולא מוסריים דרך הדואר. כל מאמציו לשכנע את הפקידים ברצינות הספר ובנחיצותו הציבורית עלו בתוהו.

שלוש שנים אחר כך, בשנת 1922, אושר לו להפיץ את הספר בתנאי שיצנזר תמונות בוטות וקטעים בוטים. הוא עשה זאת (כגון בחלק על מניעת הריון נמנע ליבר מלפרט את אמצעי המניעה השונים, האסורים על פי החוק), אך ציין: ״אני מקוה שלפחות במהדורה הארופאית יתאפשר לי לפרט את מגוון אמצעי המניעה העומדים לרשות הזוגות.״

ליבר אולץ למחוק את הקטע בצבע שחור וביקש מהמדפיס במהדורה השנייה להשאיר את הקטע חלק לאות מחאה על הצנזורה, והוסיף: ״למען ידע הקורא כי כאן היה אמור להיות רשימת אמצעי מניעה.״

חינוך

בן ציון ליבר היה שותף להקמת בית הספר המודרני הראשון ע"ש ובהשראת פרנסיסקו פרר , בשנת 1911, ובנו ארמור היה ראשון התלמידים. את בית הספר הקימו קבוצת אנרכיסטים שהמכנה המשותף ביניהם היה האמונה בחינוך חופשי ודמוקרטי. מספר חודשים אחר כך, מסיבה לא ידועה, הוציא ליבר את בנו מבית הספר ולימד אותו יחד עם עוד מספר ילדים בבית.

את משנתו החינוכית שטח ליבר בספרו The Child and the Home: Essays on the Rational Upbringing of Children, בו הוא מקיף את כל הנושאים הקשורים בגידול ילד מלידתו ועד בגרותו. הספר התבסס על ניסיונו האישי של ליבר בחינוך ולימוד הילדים בביתו, והרבה רעיונות בו היו חדשים ונועזים לתקופה בה הוא נכתב. הספר מסביר את עקרונות החינוך הרציונלי: השמת הילד במרכז, לתת לו להרגיש אחראי לעתידו, לאפשר לו חשיבה חופשית ולעודד את סקרנותו הטבעית, וללמד אותו בהתאם לשאלותיו וחקירותיו. וכמובן, גידולו בסביבה בריאה, עם אוויר צח, טיולי טבע, תזונה נכונה, צמחונות והיגיינה מרבית.

ליבר לא ראה עצמו כמורה ומלמד אלא כמנטור ומכוון. הוא נהג לצאת עם התלמידים לשדות, מוזיאונים, גלריות ולתת להם להרחיב את השכלתם לבדם. הוא עורר דיונים על קפיטליזם וסוציאליזם ועודד אימוץ ערכי שוויון וזכויות שוויוניות בין כל בני האדם, עם נטייה לכיון הג'ורג'יזם.

השקפת עולם

ליבר היה בראש ובראשונה אנרכיסט סוציאליסטי ששילב טרוצקיזם וג'ורג'יזם. אולם לא הצטרף באופן פורמלי לשום ארגון שמאלי, בעיקר כדי לשמור על חופש דעה ופעולה. ליבר היה ממקימי קומונת Free Acres בניו ג'רזי שהקים בולטן הול , תלמידו של הנרי ג'ורג', בה נהג מס אחיד ותשלום מסוים על שכירת הבתים. ליבר נהג לבלות שם את הקיץ עם בני משפחתו. בשונה מחבריו אמה גולדמן ואלכסנדר ברקמן, שהשתתף עימם בהקמת בית הספר פרר, בהפגנות הכורים בקולורדו ובפעילויות רבות אחרות, שהתנגדו בסופו של דבר לבולשביקים ברוסיה, תמך ליבר בסטלין ובשלטון הקומוניסטי ברומניה, אם כי באופן מסויג, וקומם עליו את האנרכיסטים היהודים בעיקר

הוא נהג להרצות באופן קבוע לארגוני שמאל על בריאות הנפש. לתלמידיו הצעירים חדורי ההתלהבות המהפכנית היה אומר תמיד: אתה רוצים לעשות מהפכה עולמית, קודם תעשו מהפכה בתוככם.

את הצמחונות הוא ראה כחלק מתפיסת עולם כוללת של זכויות ויחס אנושי לזולת.

הצמחונות אינה רק תאורית מזון צרה. זוהי פילוסופיה רחבה כרחבותו של העולם. זה עיקרון שניתן להחיל את כל דרך החיים ולעצב ההתנהלות האישית שלנו ביחסינו עם הזולת, כמו גם את החובות של החברה כלפי היחיד. האדם החושב יחיל את מחשבות האוכל שלו על זכויות חברו ושל ילדיו, ולאלה של עמיתיו ובעלי החיים.

— ?Shall We Eat Flesh

יחסו לציונות היה אוהד בתחילה והצטנן עם השנים בגלל החשש שמדינה יהודית תפגע בתושבים הערבים בארץ ישראל.

מותו

ב-6 ביוני 1958 נסע עם רוזילין רעיתו לביתם במנהטן חזרה מביקור בברוקלין, ולפתע לקה בהתקף לב. הוא הטה את הרכב בזהירות לצד הכביש כדי לא לגרום לתאונה, ומת.

ספריו ומחזותיו

ליבר כתב ופרסם והוציא לאור ספרים רבים באנגלית, יידיש, גרמנית וצרפתית, שלושה מחזות, ומאמרים שהתפרסמו בז׳ורנאלים רפואיים שונים.

ספרים

• די אידישע סאציאליסטען און ארץ ישראל (1918)
• דאס געשלעכטס לעבען פון מאן און פרוי (1919)
• דארפן מיר עסן פלייש: געדאנקען וועגן וועגעטאריזם (1956)

• As a Doctor Sees It (1924)
• The Child and the Home: Essays on the Rational Upbringing of Children (1927)
• The Healers (1928)
• Shall We Eat Flesh? Newest Vegetarian Ideas - Vegetarism [sic] (1934)
• Your Mental Health - Between Mental Health and Mental Disease - for Intelligent Laymen and Physicians (1940)
• Hitler's Mind (1943)
• Population and the War (1944)
• Mental Deficiency and Paranoia: Hitler's Mind and Similar Minds (1945)
• Practical Psychiatry - Between Mental Health and Mental Disease (1947)
• The American Mind: How a Condition of Individual and Social Feeblemindedness Holds Us in a State of Backwardness, with Many Examples from Life in The U.S.A. (1948)
• How intelligent are we? An Essay on the Mental Inferiority of Americans, with a View to Aiding Our Best Minds to Find a Solution to an Alarming Problem Before the Damage Rises to Dangerous Proportions (1948)
• Psychiatry for the Millions (1949)
• A Study of American Mental Shortcomings: Based Mainly on Personal Experiences and Other Facts (1950)
• Bist du Normal? (1951)
• A Doctor's Apprenticeship - Autobiographical Sketches (1956)
• The New Rumania: Communist country revisited after sixty years (1958)

מחזות

"דער זומפ" (הבִּצָּה), מחזה ביידיש בארבעה חלקים, 1913.

"די באשעדיקטע" (הפגומות), 1918, תרגום של Les Avariés מאת המחזאי הצרפתי Eugène Brieux שעסק בבעיה החברתית שנוצרה לנערות נגועות סיפיליס.

ב-1918 הוא גם החל לתרגם ליידיש את "המעגל", מחזה מאת ארתור שניצלר, וקרא לו "דער טאנץ" (הריקוד).

קישורים חיצוניים

• בנציון ליבער (1875-1958), דף שער בספרייה הלאומית