בן ציון רוזנפלד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

הרב פרופ' בן ציון רוזנפלד הוא מרצה בכיר באוניברסיטת בר-אילן המומחה בתקופת המשנה והתלמוד. לשעבר ראש המחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למד בישיבת בני עקיבא בכפר הראה בין השנים 1962-1965.

לאחר מכן למד בישיבת ההסדר בכרם ביבנה בין השנים 1965-1970. אחר כך למד בכולל אברכים של ישיבת מרכז הרב, בסניף אבן שמואל בין השנים 19701971.

סיים לימודי תואר ראשון בשנת 1974, ובמקביל בין השנים 1973-1977 למד במכון הגבוה לתורה באוניברסיטת בר-אילן, במהלך שנים אלו הוסמך לרבנות.

בשנת 1977 סיים לימודי תואר שני ובשנת 1982 סיים לימודי ד"ר באוניברסיטת בר-אילן בהנחיית פרופ' משה בר אודות רבי יהושע בן לוי, תולדותיו ופועלו הציבורי.

במהלך השנים לימד הלכה, תנ"ך, מחשבת ישראל ותולדות ארץ ישראל במקומות רבים. תחילה בתיכון הקיבוץ הדתי ביבנה, לאחר מכן ב"תיכון בליך" ברמת גן.

לאחר מכן לימד חמש שנים באולפנת אמנה לבנות כפר סבא בין השנים 19741978. אחר כך כיהן כמפקח כולל על בתי הספר העל יסודיים במחוז המרכז של משרד החינוך ומרצה במחלקה לתורה שבעל פה במכללת אורות ישראל.

בין השנים 1986-1995 שימש ראש “המרכז לחקר ארץ ישראל ויישובה", המשותף לאוניברסיטת בר- אילן וליד יצחק בן צבי. באותן שנים היה חבר בוועדה המורחבת של הנהלת יד בן-צבי. במסגרת פעילות זו עסק בתחומי מנהל, ארגון ומחקר אקדמי של המרכז. וכן כיהן כחבר בוועדות אקדמיות ובוועדות ממשלתיות וציבוריות רבות.

מרצה וראש החוג ללימודי ארץ ישראל במכללת תלפיות בין השנים 1998-2002 ובישיבת ההסדר בקרני שומרון בין השנים 1995-2011, בתוכנית ההוראה וב-B. E.D.

כיהן כראש המחלקה לתולדות ישראל באוניברסיטת בר-אילן בשנים 2007-2011.

מאז 1978 ועד היום מכהן כמרצה במדרשה לנשים באוניברסיטת בר-אילן.

מנחה עבודות דוקטורט ותואר שני בעיקר באוניברסיטת בר-אילן.

בנוסף מכהן כיו"ר הוועדה האקדמית של מקצוע ההיסטוריה בחמ"ד במשרד החינוך.

רוזנפלד נשוי ואב לחמישה ילדים. סבא לנכדים.

התמחותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר התמחותו והמחקרים שעשה הם אודות תולדות היהודים בארץ ישראל בתקופת הבית השני, המשנה והתלמוד, וכן בתולדות היהודים בארצות אגן הים התיכון הרומי והביזנטי, וכן בחקר היחסים בין היהודים לתרבויות העולם הרומי-ביזנטי. בנוסף, המחקרים כוללים היבטים אנושיים, משפטיים, סביבתיים ואקולוגיים.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מבוא לתלמוד הירושלמי, האוניברסיטה הפתוחה, במסגרת הסדרה: מבוא לתורה שבעל פה, תל אביב, 1991, 140 עמודים.
  • לוד וחכמיה בימי המשנה והתלמוד, יד בן- צבי: ירושלים 1997, 261 עמודים.
  • Markets and Marketing in Roman Palestine, In collaboration with J. Menirav, Brill: Leiden-Boston: Brill, 2005, 280 pp.
  • Torah Centers and Rabbinic Activity in Roman Palestine, 70-400 CE, Leiden-Boston: Brill 2011, 320 pp.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]