בן קווייל
 | |||||
| דיוקנו הרשמי של קווייל בקונגרס, 2011 | |||||
| לידה |
5 בנובמבר 1976 (בן 49) פורט ויין, אינדיאנה, ארצות הברית | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | בנג'מין יוג'ין קווייל | ||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||
| מקום מגורים |
פיניקס  | ||||
| השכלה |
אוניברסיטת דיוק אוניברסיטת ואנדרבילט | ||||
| עיסוק | פוליטיקאי, עורך דין | ||||
| מפלגה |
 המפלגה הרפובליקנית | ||||
| |||||
בנג'מין יוג'ין קווייל (באנגלית: Benjamin Eugene Quayle; נולד ב-5 בנובמבר 1976) הוא עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי שכיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס השלישי של מדינת אריזונה בין השנים 2011–2013. הוא בנו של דן קווייל, סגן הנשיא ה-44 של ארצות הברית.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]קווייל נולד בפורט ויין שבאינדיאנה, ב-5 בנובמבר 1976 – שלושה ימים לאחר שאביו נבחר לראשונה לבית הנבחרים של ארצות הברית. הוריו הם דן קווייל, לימים סגן נשיא ארצות הברית בין השנים 1989–1993, ומרילין קווייל, שהייתה הגברת השנייה של ארצות הברית במקביל לכהונת בעלה כסגן הנשיא. בילדותו נהג לבקר מדי פעם בבית הלבן יחד עם משפחתו בתקופת נשיאותו של רונלד רייגן, כאשר אביו כיהן כסנאטור.
בשנת 1996 עבר קווייל עם משפחתו לאזור פיניקס שבאריזונה. ב-1998 השלים לימודי תואר ראשון בהיסטוריה באוניברסיטת דיוק, ובשנת 2002 קיבל תואר שני במשפטים מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ואנדרבילט. קווייל הוסמך לעריכת דין והתקבל ללשכות עורכי הדין של אריזונה, ניו יורק, וקליפורניה.
בראשית דרכו עבד כעורך דין זוטר במשרד עורכי הדין "Schulte Roth & Zabel" בין השנים 2004–2005, ובמשרד "Snell & Wilmer" בין השנים 2006–2007. ב-2007 ייסד את חברת "טינוולד קפיטל" (Tynwald Capital), המתמחה ברכישה ובפיתוח של עסקים קטנים ובינוניים. בנוסף, קווייל נמנה בין מייסדי "APG-Southwest" – חברה המספקת שירותי אבטחה לעסקים, ושימש כשותף המנהל של סניף החברה באריזונה.
בית הנבחרים של ארצות הברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]2010
[עריכת קוד מקור | עריכה]קווייל היה חבר בתנועת מסיבת התה, שתומכיה הרבים נבחרו למשרות ציבוריות במהלך בחירות אמצע הכהונה ב-2010. לאחר שחבר הקונגרס הרפובליקני ג'ון שאדיג (אנ') פרש מתפקידו, השיק קווייל את מסע הבחירות שלו, זמן קצר לאחר שאביו הכריז בתוכנית "אמריקה לייב עם מייגן קלי" שבנו מתמודד לייצוג מחוז הקונגרס השלישי של אריזונה בבית הנבחרים של ארצות הברית[1]. ב-11 באוגוסט 2010 פרסם קווייל סרטון תעמולה שבו כינה את ברק אובמה "הנשיא הגרוע ביותר בהיסטוריה"[2].
מטה הבחירות של קווייל הסתבך בעקבות מעורבותו בעבר עם אתר עיתונות צהובה שנוי במחלוקת בשם "DirtyScottsdale.com". לפי מייסד האתר, קווייל היה אחד "התורמים המקוריים" לאתר, שסיקר את חיי הלילה של סקוטסדייל וכלל גם תמונות חושפניות של נשים[3]. האתר שימש למעשה כגרסה מוקדמת של אתר הרכילות הידוע "TheDirty.com". בתחילה הכחיש קווייל את הטענות, אך כמה שבועות לאחר מכן הודה כי אכן כתב לאתר תחת שם העט ברוק לנדרס (Brock Landers).
ב-24 באוגוסט 2010 ניצח קווייל בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקנית, בהן התמודדו בהם עשרה מועמדים, עם רוב יחסי של 23% מהקולות[4]. בבחירות הכלליות שנערכו בנובמבר גבר על ג'ון הולברד, מועמד המפלגה הדמוקרטית, ברוב של 52% מול 41%.
2012
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בחירות 2012 היו הראשונות לאחר מפקד האוכלוסין של ארצות הברית ב-2010, שבעקבותיו שונה מספר מחוזו של קווייל למחוז הקונגרס השישי, בעוד שביתו בפיניקס נכלל בגבולות המחוז התשיעי. עם זאת, ביתו של קווייל שכן במרחק מטרים בודדים מחוץ לגבול המחוז השישי, ועל כן החליט להתמודד לכהונה שנייה בבית הנבחרים במחוז זה. בעוד שהמחוז השישי נותר מעוז רפובליקני מובהק, המחוז התשיעי שורטט כך שתהיה דריסת רגל שווה לשתי המפלגות באריזונה.
ב-6 בפברואר 2012 הודיע קווייל באורח רשמי כי יתמודד במחוז הקונגרס השישי של אריזונה. בבחירות המקדימות של המפלגה הרפובליקני ניצב בפני חבר הקונגרס הרפובליקני דייוויד שווייקרט, שהתמודד גם הוא לתקופת כהונתו השנייה, בפריימריז שנחשב למאבק האמיתי במעוז רפובליקני זה. באופן יוצא דופן, ביתו של שוויקרט בעיירה פאונטיין הילס נכלל אף הוא בגבולות המחוז השישי, בעוד שביתו של קווייל נותר במחוז התשיעי – יורשו הגאוגרפי של המחוז החמישי, אותו ייצג שווייקרט בעבר[5].
במהלך מסע בחירות טעון במיוחד, ספג שווייקרט ביקורת חריפה על עלוני תעמולת בחירות שפרסם ובהם נטען כי קווייל "הולך לשני הכיוונים" ("going both ways"), סיסמה שרמזה כי הוא לכאורה ביסקסואל. בצדו השני של העלון הופיעה רשימת נושאים שבהם, כך נטען, נקט קווייל עמדות הן ליברליות והן שמרניות. הסנאטור ג'ון קייל, שייצג בעבר את אותו האזור בבית הנבחרים (כאשר נספר כמחוז הקונגרס הרביעי), אמר כי "טקטיקות בחירות כאלה מעליבות את הבוחרים, מבזות את הפוליטיקה וחושפות את המשתמשים בהן כבלתי-ראויים לתפקיד ציבורי"[6]. גם הסנאטור ג'ון מקיין אמר כי מדובר באחת המודעות הגרועות שראה מימיו, וכי היא "חוצה את גבולות השיח הפוליטי ההגון"[7].
על אף שכשני שלישים מתושבי המחוז החדש נמנו בין קהל בוחריו קווייל ממחוזו הקודם, שווייקרט ניצח אותו בבחירות המקדימות עם 51% מהקולות, ובכך תמה הקריירה הפוליטית של קווייל[8].
כהונתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר היבחרו לקונגרס, הודיע קווייל כי יוותר על תוכנית ביטוח הבריאות והפנסיה לה היה זכאי, משהייתה ממומנת מכספי ציבור[9].
בשנת 2012 הכריז כתב העת "National Journal" על קווייל בתור "החבר השמרן ביותר בבית הנבחרים". הוא קיבל את "פרס ידיד משלם המיסים לשנת 2011" מטעם "איגודי משלמי המיסים הלאומי", את "פרס רוח היזמות" מטעם לשכת המסחר של ארצות הברית, וציון בן 98% מטעם הארגון השמרני "מועדון הצמיחה" (Club for Growth). לאחר שחוק להעלאת שכרם של לוחמי הכוחות המזוינים של ארצות הברית נכשל, נצפה קווייל ועמיתו דייוויד שווייקרט מחייכים ונותנים כיף זה לזה לאחר כישלון ההצבעה. בעקבות האירוע החלה מריה מיצ'ם, אם לחייל בשירות פעיל שזעמה על תוצאות ההצבעה, לצעוק מן היציע – והוצאה מהמקום בידי משטרת הקפיטול של ארצות הברית[10].
קווייל יזם הצעות חוק בנושאי ביטחון גבולות, נשק, עסקים קטנים, שקיפות שלטונית ובריאות, והעביר בהצלחה את "חוק השקיפות בהסכמי צווים ופשרות רגולטוריות", שנועד להטיל מגבלות על צווים ופשרות בין סוכנויות ממשלתיות לגורמים פרטיים, המחייבים את הסוכנויות לנקוט פעולה רגולטורית בהתאם לתנאיהם. לפי דו"ח משרד התקציבים של הקונגרס, החוק קבע כי תלונות נגד סוכנויות פדרליות, נוסחי צווים והסכמי פשרה, וכן פסיקות שכר טרחה לעורכי דין – יפורסמו באופן נגיש, לרבות באופן מקוון. בנוסף נקבע כי כל טיוטת צו או הסכם פשרה מוצע תפורסם במסד הנתונים "Federal Register" לתקופה בת 60 ימים בה יירשמו הערות ציבור לפני שתוגש לאישור בית המשפט[11].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בן קווייל, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ ג'ניפר סטיינהאוזר, Candidates Number 8, but Quayles Just One, באתר הניו יורק טיימס, 10 במרץ 2010 (באנגלית)
- ↑ סטפני קונדון, Ben Quayle: Obama is "Worst President in History", באתר CBS News, 11 באוגוסט 2010 (באנגלית)
- ↑ שון ג'. מילר, Ben Quayle wins GOP primary despite web site controversy, באתר The Hill, 25 באוגוסט 2010 (באנגלית)
- ↑ בוב כריסטי, Dan Quayle's son wins congressional primary, באתר NBC News, 25 באוגוסט 2010 (באנגלית)
- ↑ Schweikert defeats Quayle in Arizona, באתר וושינגטון פוסט, 29 באוגוסט 2012 (באנגלית)
- ↑ Kyl faults Schweikert after mailer says Quayle 'goes both ways', באתר Phoenix Business Journal, 6 באוגוסט 2012 (באנגלית)
- ↑ McCain blasts Arizona Republican who accused Quayle of ‘going both ways’, באתר The Hill, 16 באוגוסט 2012 (באנגלית)
- ↑ מייק זאפלר, Ben Quayle booted from Congress, באתר פוליטיקו, 29 באוגוסט 2012 (באנגלית)
- ↑ אמילי מילר, EDITORIAL: Make congressional pensions passe, באתר וושינגטון טיימס, 9 בדצמבר 2011 (באנגלית)
- ↑ ג'פרי אינגרסול, Congressmen High-Fived After Blocking A Military Pay Raise, And Then Arrested An Army Mom, באתר Business Insider, 20 בספטמבר 2012 (באנגלית)
- ↑ H.R. 3862, Sunshine for Regulatory Decrees and Settlements Act of 2012, באתר משרד התקציבים של הקונגרס (באנגלית)
| רשתות חברתיות | |
|---|---|
| בקרת זהויות |