בנג'מין בראון

בנג'מין בראון
B. Gratz Brown

לידה	28 במאי 1826 פרנקפורט, קנטקי, ארצות הברית
פטירה	13 בדצמבר 1885 (בגיל 59) קירקווד מיזורי, ארצות הברית
מקום קבורה	Oak Hill Cemetery
שם מלא	בנג'מין גראץ בראון
מדינה
השכלה	אוניברסיטת טרנסילבניה אוניברסיטת ייל אוניברסיטת לואיוויל
עיסוק	פוליטיקאי
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית
ילדים	Margaretta Gratz Brown, Robert Bruce Brown
מושל מיזורי ה־20 4 בינואר 1871 – 3 בינואר 1873 (שנתיים) סגן ג'וזף גרייבלי → ג'וזף מקלרג סיילאס וודסון ←
סנאטור מטעם מדינת מיזורי 13 בנובמבר 1863 – 3 במרץ 1867 (3 שנים ו־3 חודשים) → רוברט וילסון צ'ארלס דרייק ←
חבר בית הנבחרים של מיזורי 1852–1858 (כ־6 שנים)

בנג'מין גרץ בראון (באנגלית: Benjamin Gratz Brown‏; 28 במאי 1826 – 13 בדצמבר 1885) היה פוליטיקאי אמריקאי, אשר כיהן כחבר הסנאט של ארצות הברית ומושל מיזורי ה-20, והיה המועמד הרפובליקני הליברלי והדמוקרטי לתפקיד סגן הנשיא בבחירות לנשיאות של 1872.

בראון, שנולד בפרנקפורט שבקנטקי, הקים משרד עורכי דין בסנט לואיס שהמיזורי. שני הסבים שלו, ג'ון בראון וג'סי בלדסו, ייצגו את קנטקי בסנאט. לאחר שהשתקע בסנט לואיס, זכה בראון בבחירות לבית הנבחרים של מיזורי. הוא הפך לבעל ברית של תומאס הארט בנטון ופרנסיס בלייר במאבק על השליטה במפלגה הדמוקרטית במדינה נגד כוחות תומכי עבדות. עם התקדמות שנות ה-50 של המאה ה-19, המשיך בראון לדבר נגד העבדות, ועזר לייסד את המפלגה הרפובליקנית של מיזורי.

במהלך מלחמת האזרחים, פעל בראון להשאיר את מיזורי באיחוד. בשנת 1863 נבחר לסנאט כחבר במפלגת האיחוד הרדיקלי. בסנאט, יישר קו עם הרפובליקנים הרדיקלים והתנגד לרבות ממדיניות הנשיא אברהם לינקולן. הוא היה חלק מתנועה שביקשה ללא הצלחה להחליף את לינקולן כמועמד הרפובליקני ב-1864. לאחר המלחמה, התנגד בראון התנגד נחרצות למדיניות השיקום של הנשיא אנדרו ג'ונסון ותמך בהצעות החוק של לשכת החופשיים.

ב-1867 התפטר בראון מהסנאט אך עזר לייסד את המפלגה הרפובליקנית הליברלית ב-1870. המפלגה בחרה בבראון כמועמד שלה לתפקיד המושל, והוא ניצח את המושל הרפובליקני המכהן ג'וזף מקלרג. בראון ביקש את המועמדות לנשיאות של המפלגה החדשה ב-1872 אך הובס על ידי הוראס גרילי. לאחר קבלת מועמדותו של גרילי, בחרה הוועידה הרפובליקנית הליברלית של 1872 בבראון כמועמד לסגן הנשיא מטעם המפלגה. בשאיפה להימנע מפיצול קולות המתנגדים לבחירתו מחדש של הנשיא יוליסס ס. גרנט, הוועידה הלאומית הדמוקרטית של 1872 מינתה לאחר מכן את הצמד הרפובליקני הליברלי. הצמד הרפובליקני ניצח בכל זאת בבחירות, שכן גרנט זכה ב-55.6% מהקולות הפופולריים וברוב קולות האלקטורים. גרילי מת לאחר הבחירות אך לפני שהאלקטורים הצביעו באופן רשמי, ובראון קיבל חלק מקולות האלקטורים של גרילי. לאחר הבחירות חזר לעיסוקו בעריכת דין והיה מזוהה עם המפלגה הדמוקרטית.

ביוגרפיה

ראשית חייו

בראון נולד ב-28 במאי 1826 בפרנקפורט שבקנטקי, והיה בנם של ג'ודית אן (בלדסו) ומייסון בראון. הוא היה נכדם של הסנאטורים ג'ון בראון וג'סי בלדסו מקנטקי. השלים את לימודיו באוניברסיטת טרנסילבניה בלקסינגטון, וב-1847 סיים באוניברסיטת ייל בניו הייבן שבקונטיקט.

הוא למד משפטים, ולאחר מכן השתקע בסנט לואיס שבמיזורי. שם הצטרף לבן דודו, פרנסיס בלייר, ולסנאטור תומאס הארט בנטון במאבק נגד סיעת העבדות על השליטה במפלגה הדמוקרטית של מיזורי. הוא היה משקיף של הרפובליקנים של מיזורי בחוזה פורט לאראמי (1851) ושימש כמזכיר במשא ומתן על האמנה. הוא התחתן עם מרי גאן (1842–1888) ב-1858, וביחד נולדו להם שישה ילדים.

קריירה פוליטית

נאומו של ב. גרץ בראון, מסנט לואיס, בנושא האמנציפציה ההדרגתית במיזורי - נמסר בבית הנבחרים (מיסורי) 12 בפברואר 1857

בראון נבחר לחבר בבית הנבחרים של מיזורי וכיהן שם בין 1852 ל-1858. כעורך דין מוכשר בסנט לואיס, נשא בראון נאום ב-1857 נגד החלטה משותפת המתנגדת לאמנציפציה. הנאום סימן את תחילתה של תנועת האדמה החופשית במיזורי, והוא הפך למנהיג התנועה. לאחר מכן, הוא ערך את ה-Missouri Democrat בין 1854 ל-1859. הוא ניסה להיבחר למושל מיזורי ב-1857 אך נכשל במרוץ.

ב-26 באוגוסט 1856, הוא נלחם בדו-קרב בבלאדי איילנד עם תומאס קוט ריינולדס (אז התובע המחוזי של סנט לואיס) על נושא העבדות. ריינולדס לא נפגע אבל בראון נורה ברגלו וצלע עד סוף חייו.

בראון הפך לחבר מייסד של המפלגה הרפובליקנית במיזורי. לאורך שנות ה-60 של המאה ה-19, הוא ובלייר התמודדו על השליטה במפלגה הרפובליקנית של המדינה. ב-1861 פעל כדי למנוע ממיזורי להתנתק מהאיחוד. לאחר מכן, שירת כקצין בצבא האיחוד במהלך המחצית הראשונה של מלחמת האזרחים, הקים רגימנט (המילואים ה-4 של ארצות הברית) ושימש כקולונל שלו. הוא גייס למעלה מ-1,100 חיילים לרגימנט שלו, שרבים מהם היו גרמנים-אמריקאים מאזור סנט לואיס, אזור בחירה מרכזי שאליו חיזר בראון בגלל יתרונו הפוליטי.

בראון התפטר מהצבא לאחר שנבחר בסוף 1863 כיוניוניסט רדיקלי לסנאט של ארצות הברית כדי למלא את המושב שהתפנה עקב הדחתו של וולדו ג'ונסון. בראון התנגד למתינותו של אברהם לינקולן והתנגד להצהרת האמנציפציה מכיוון שהיא לא שחררה עבדים במיזורי ובמדינות גבול נאמנות אחרות. הוא היה דמות מפתח במהלך להחליף את לינקולן בג'ון פרימונט בבחירות לנשיאות של 1864. בסנאט, כיהן בראון כיו"ר ועדת מבנים ושטחים ציבוריים ושל הוועדה לביקורת ובקרה על ההוצאה המותנית. לאחר רצח לינקולן, התנגד בראון נחרצות לתוכנית השיקום המתונה של הנשיא החדש אנדרו ג'ונסון. הוא גם תמך בהצעת חוק זכויות האזרח שהובל על ידי הרדיקלים ובחוקי לשכת המשוחררים, גוף פדרלי שהוקם כדי לסייע לעבדים ששוחררו. בראון עזב את הסנאט ב-1867 בגלל בריאות לקויה.

בשנת 1870, בשל אי שביעות רצונו מהרפובליקנים של מיזורי, הצטרף למפלגה הרפובליקנית הליברלית החדשה. המפלגה מינתה את בראון למועמד לתפקיד המושל, והוא ניצח את המושל המכהן הרפובליקני ג'וזף מקלרג. בראון כיהן כמושל מיזורי בין 1871 ל-1873.

הבחירות לנשיאות של 1872

פוסטר מסע הבחירות של גרילי/בראון

בראון היה אחד המתמודדים על מועמדות המפלגה הרפובליקנית הליברלית לנשיאות, אך הפסיד לעורך העיתון הוראס גרילי. בראון היה המועמד לסגן הנשיאות תחת גרילי בבחירות לנשיאות של 1872 עבור המפלגות הרפובליקנית הליברלית והדמוקרטית. גרילי מת ב-29 בנובמבר 1872 ממחלה, לפני שחבר האלקטורים הספיק להצביע, והקולות האלקטורליים (63 מתוך 66) שהיו אמורים להיות לגרילי חולקו בין ארבעה אחרים, כולל בראון, שקיבל שמונה עשר מהקולות האלקטורליים הללו. הצמד הרפובליקני, הנשיא המכהן יוליסס ס. גרנט והמועמד לסגן הנשיא, הסנאטור הנרי וילסון ממסצ'וסטס, ניצחו בכל זאת בבחירות.

אחרית חייו

בראון חזר לעבודתו בעריכת דין, פרש מהמפלגה הרפובליקנית וחידש את קשריו עם הדמוקרטים. הוא מת בקירקווד שבמיזורי ב-13 בדצמבר 1885, ונקבר שם בבית הקברות אוק היל.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בנג'מין בראון בוויקישיתוף

• בנג'מין בראון, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• בנג'מין בראון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)