בנג'רמאסין
 |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
| |||
 | |||
| מדינה / טריטוריה |
 אינדונזיה | ||
|---|---|---|---|
| אזור | קלימנטאן (בורנאו) | ||
| פרובינציה | דרום קלימנטאן | ||
| חבל ארץ | בורנאו (אי) | ||
| ראש העיר | מוחמד יאמין | ||
| שפה רשמית |
בנג'אר  | ||
| תאריך ייסוד | 24 בספטמבר 1526 | ||
| שטח | 98.37 קמ"ר | ||
| גובה | 1 מטרים | ||
| דת | אסלאם | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 681,693 (2024) | ||
| ‑ במטרופולין | 2,076,771 | ||
| ‑ צפיפות | 6,900 נפש לקמ"ר (2024) | ||
| קואורדינטות | 3°18′52″S 114°35′32″E / 3.3144294728558°S 114.59225373615°E | ||
| אזור זמן | UTC +8 | ||
| http://www.banjarmasinkota.go.id/ | |||
 | |||
  | |||
בנג'רמאסין (באינדונזית: Banjarmasin) היא עיר באינדונזיה, העיר הגדולה ביותר בפרובינציית דרום קלימנטאן (בורנאו), ובירת הפרובינציה עד 15 בפברואר 2022, אז הועברה הבירה לעיר בנג'רבארו. העיר שימשה בעבר כבירת סולטנות בנג'אר, שהתקיימה באזור בין 1526 ל־1905, אז האזור נכבש על ידי הולנד ונהפך לטריטורייה שלה. בנוסף העיר היא המרכז התרבותי של העם הבנג'ארי, הדובר את השפה הבנג'ארית, שפה הקרובה לאינדונזית ומלזית. העיר שוכנת בסמוך למפגש הנהרות בריטו ומרטאפורה, והיא העיר השלישית בגודלה באי בורנאו כולו.[1][2] בעיר גרים כ־681,693 תושבים, כאשר במטרופולין שלה המכונה בנג'רבאקולה גרים כ-2 מיליון איש. המטרופולין כולל גם את עיר הבירה של הפרובינציה בנג'רבארו, הכוללת בעצמה כ־285 אלף איש.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד המאה ה־15 נמצאו כתובות בודדות באזור שבו שוכנת העיר כיום, ומקורות חיצוניים מעידים כי באזור שכנו ממלכות אחדות כגון ממלכת טנג'ונגפורי, שככל הנראה נוסדה על ידי מלאים מאזור ממלכת סריויג'איה – במקור מאזור האי סומטרה. ההיסטוריה של העיר עצמה מתחילה בהיווסדותה של סולטנות בנג'אר בשנת 1526. על פי האגדה, סוקארמה, המלך הרביעי של ממלכת נגארה דאהה, רצה שנכדו ראדן סמודרה יירש אותו במקום בנו הישיר הנסיך טומנגונג. טומנגונג גירש את סמודרה ותבע את כס המלכות, וראדן סמודרה נמלט לאזור העיר בנג'רמאסין של היום, שם פיתח נמל קטן והפך אותו לעיירה.[3] טומנגונג לא אהב את כוחו הגדל של סמודרה, ותכנן לפלוש לעיירה. בתגובה סמודרה כרת ברית עם סולטנות דמאק בתמורה שימיר את דתו לאסלאם אם ינצח בקרב. הוא ניצח את כוחות טומנגונג, התאסלם והקים את סולטנות בנג'אר יחד עם העיר עצמה בשנת 1526.
הקשר הראשון בין העיר לבין הסוחרים האירופאים שעברו באזור, בעיקר הולנדים, היה בסוף המאה ה־16 ותחילת המאה ה־17, וב-17 ביולי 1607 הסולטן של בנג'אר שרף ספינה הולנדית שביקרה בנמל וחטף את נוסעיה, לאחר שהפרו את איסור העגינה במקום. תקריות נוספות אירעו בין 1603 ל־1636, והסתיימו כאשר הסולטנות חתמה עם חברת הודו המזרחית ההולנדית על הסכם סחר, שייתן לה מונופול על הסחר באגוזי מוסקט באזור. החברה פורקה ב־1638 לאחר שהסולטן הפר את ההסכם ושרף חלק ניכר מרכוש החברה סביב הנמל[4] כך הסולטנות עשתה כאשר חתמה על הסכם דומה עם הבריטים באזור ב־1698, אך הפרה אותו וגירשה את הסוחרים ב־1707. תחת המלחמות הנפוליאוניות העיר הייתה תחת שליטה בריטית לאחר שגירשו את ההולנדים מאזור דרום בורנאו, אך לאחר הסכם השלום בין אנגליה להולנד ב־1814 שהסדיר את השליטה באזור אינדונזיה ומלזיה, נראה היה שהאזור יעבור לשליטה הולנדית. ב־1816 האזור עבר לשליטה ישירה של הסולטנות, אך בינואר 1817 עבר לשליטה הולנדית[5] סכסוכי ירושה ומחלוקות על שליטה במחצבות הובילו למלחמה בין שני הטוענים לכתר בין 1863 ל־1865, כאשר לחימה מדי פעם התנהלה עד 1905. הכוחות הפרו הולנדיים בסולטנות, בשיתוף ההולנדים ניצחו במלחמה, והכוחות הבדלניים הוגלו לאי ג'אווה. בנוסף הסולטנות התפרקה והאזור עבר לשליטה ישירה של הולנד.
במלחמת העולם השנייה העיר נכבשה על ידי האימפריה היפנית, ובסיום הקרב על בנג'רמאסין שבו ניצחה יפן את הולנד, העיר עברה לשליטת חיל הים היפני, שליטה אותה תיארו כקשה הרבה יותר משליטת הצבא היפני עצמו. העיר שוחררה על ידי האוסטרלים בספטמבר 1945, ועברה בחזרה לשליטה הולנדית שגררה התנגדות עזה מצד המקומיים, התנגדות אשר גרמה להולנדים לסגת מאזור העיר ומהאי בורנאו כולו ב־1949, וכחלק מהצלחת מלחמת העצמאות של אינדונזיה העיר עברה לשליטתה של אינדונזיה המודרנית. העיר הוכרזה כבירת מדינת "דאיאק הגדולה" לפני הקמתה של פרובינציית דרום קלימנטאן בשנת 1950[6] היא קיבלה מעמד של עיר על ידי ממשלת אינדונזיה בשנת 1959.
גאוגרפיה ואקלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]העיר שוכנת בדרום האי בורנאו, בסמוך למפגש הנהרות בריטו ומרטפורה, והיא שוכנת על שטח מישורי המורכב מחרסית ואבני חול, אך גם משקעי סחף מנהר בריטו הסמוך. שטחה של העיר עומד על 98 קילומטרים רבועים.
האקלים בעיר הוא אקלים טרופי סוואנה, הגובל באקלים טרופי של מונסון ובאקלים טרופי משווני (העיר נמצאת מעט מתחת לרף המשקעים הדרוש לאקלים טרופי של מונסון, ומעט מתחת לרף הדרוש של אקלים משווני, כאשר בחודש היבש ביותר, חודש אוגוסט, כמות המשקעים הממוצעת עומדת על 56 מילימטרים כאשר הרף הוא 60 מילימטרים). מזג האוויר חם ולח כל השנה ללא הבדלים משמעותיים, כאשר התקופה הגשומה ביותר היא בין נובמבר למרץ, אך גם בשאר החודשים יורדת כמות גשמים גדולה יחסית, במיוחד בחודשים אפריל ומאי. חודשי המונסון מתאפיינים במיעוט שעות שמש. כמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על 2299 מילימטרים.
| אקלים בבנג'רמאסין | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| חודש | ינואר | פברואר | מרץ | אפריל | מאי | יוני | יולי | אוגוסט | ספטמבר | אוקטובר | נובמבר | דצמבר | שנה |
| טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) | 32.2 | 32.4 | 32.7 | 33.0 | 33.2 | 32.8 | 32.7 | 33.4 | 33.9 | 33.9 | 33.2 | 32.3 | 33 |
| טמפרטורה יומית ממוצעת (C°) | 26.3 | 26.4 | 26.5 | 26.7 | 26.9 | 26.5 | 26.1 | 26.2 | 26.5 | 26.8 | 26.5 | 26.2 | 26.5 |
| טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) | 23.7 | 23.8 | 23.9 | 24.1 | 24.1 | 23.5 | 22.6 | 22.3 | 22.6 | 23.3 | 23.8 | 23.8 | 23.5 |
| משקעים ממוצעים (מ"מ) | 334.1 | 291.4 | 261.4 | 211.3 | 152.5 | 124.6 | 92.2 | 56.6 | 63.7 | 122 | 232 | 357.4 | 2299 |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בנג'רמאסין (באינדונזית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Profil Kota Banjarmasin | BPK RI Perwakilan Provinsi Kalimantan Selatan, kalsel.bpk.go.id
- ^ Kata Omed, Daftar 10 Kota Besar di Kalimantan, KATA OMED, 2024-10-08
- ^ Kerajaan Banjar: Sejarah, Pendiri, Masa Jaya dan Raja, VOI - Waktunya Merevolusi Pemberitaan
- ^ Noorlander, J.C. (1935). Banjarmasin en de Compagnie in de Tweede Helft der 18 de Eeuw. Leiden: N. Dubbeldeman. p. 5
- ^ Graham Irwin, The Restoration of Dutch Rule, כרך 15, Brill, 1955, A Study in Diplomatic Rivalry, עמ' 35–51
- ^ Jan Moens, Koen De Groote, Vera Ameels, Romeinse en vroegmiddeleeuwse sporen in de dorpskern van Lemberge (Prov. Oost-Vlaanderen), 2017-11-10