בנטו (אוכל)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בנטו (אוכל)
弁当
Bento Box Israel.jpg
קופסת בנטו מעוצבת
מידע
מוצא יפן
מרכיבים עיקריים אורז טופו או חלבון מהצומח כמו אדממה, או דג או בשר וירקות חמוצים או מבושלים

ארוחת בֶנטוֹיפנית: 弁当, מוכרת בישראל בשם או-בנטו) היא ארוחת טייק אוויי לסועד יחיד המקובלת במטבח היפני. בנטו היא ארוחה ביתית ארוזה בקופסה קומפקטית בצורה המנצלת את חלל הפנים של הקופסה, ולא פחות חשוב מכך, מעוצבת בצורה ייחודית[1].

קופסת הבנטו מחולקת לתאים כשבכל תא יש מרכיב אחר ויחד כל המרכיבים בונים ארוחה שלמה שאמורה להכיל מרכיבים שונים ומזינים שיהוו ארוחה משביעה עבור הסועד[2].

ארוחת בנטו מסורתית כוללת אורז, טופו או חלבון מהצומח כמו אדממה, או דג או בשר וירקות חמוצים או מבושלים.

ארוחת בנטו מאוזנת אמורה לכלול שלוש מנות פחמימה, שתי מנות של פרי וירקות ומנת חלבונים אחת. יש סוגי בנטו שנועדו לאכילה לצד שולחן ומוגשים במסעדות, יש בנטו שנועדו לאכילה משותפת מחוץ לבית, כמו בפיקניק, ויש ארוחות שנלקחות לנסיעות או לעבודה. הצד האמנותי וההרמוני שבבנטו מתכתב עם המונח "קוואי" היפני, שמשמעו דברים חמודים קטנים ואהובים. ארוחות הבנטו לעיתים מכילות מרכיבים נוספים מלבד מזון ונראות כיצירות אמנות זעירות[1] כך שמרכיביהן ידמו לפרחים, עלים וכדומה.

הארוחה ארוזה בתיבה שעשויה להיות פשוטה וחד-פעמית או מעוצבת בעבודת-יד ומצופה בלכה.

ארוחות בנטו נמכרות בחנויות בנטו (弁当屋, בנטו-יה) ובחנויות אחרות.

אימהות יפניות נוהגות להכין לילדיהם לבית הספר קופסאות בנטו ועובדים ביפן שנוסעים שעות רבות ברכבות נוהגים לקחת טייק אווי של ארוחות בנטו אותן ניתן לרכוש בחנויות ייעודיות בתחנות הרכבת. מדובר בסוג ארוחה שמבוססת על תרבות של מאות שנים כאשר לכל פריט בבנטו בוקס יש חשיבות תזונתית לארוחה[2].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות הבנטו מגיעים עד לתקופת קאמאקורה במאה ה-12, כאשר אורז מבושל ומיובש שנקרא הושי-אי (糒 או 干し飯 - "ארוחה מיובשת") החל להתפתח.

ניתן לאכול הושי-אי כמו שהוא או להרתיחו במים ולאחסנו בכלי אחסון קטן. במאה ה-16 החלו לייצר תיבות עץ מצופות לק, ותוכנן נאכל במסיבות תה או בחגיגות הנאמי (花見 - "צפיה בפריחה", בעיקר של עץ דובדבן). בתקופת אדו (1603 עד 1867) התפשטה תרבות הבנטו והתעדנה. נוסעים נהגו לשאת עימם קושי-בנטו (腰弁当 - "בנטו-מותניים") שהכילו מספר חתיכות אוֹניגירי (כדורי אורז מצופים אצה) עטופות בעלי במבוק או בתיבות במבוק, וצופים בתיאטרון נו נהגו לאכול ארוחות בנטו בין חלקי המחזה, ומכאן שמן - "מקונו-אוצ'י בנטו" (בנטו שבין המחזות). מספר ספרי בישול יצאו לאור ובהם מידע כיצד להכין ולארוז ארוחות בנטו, וכיצד להתאימן לאירועים ייחודיים. בתקופת מייג'י, נמכרו לראשונה אקי-בנטו (駅弁当 - "בנטו תחנות-רכבת"), ככל הנראה בשנת 1885. מאחר שבתי הספר הראשונים לא הגישו ארוחות צהריים, נהגו תלמידים ומורים, וכך גם עובדים רבים, לשאת עימם ארוחות בנטו. אותה עת החלו לשווק גם בנטו בסגנון אירופי שהכיל כריכים. בתקופת טאישו, בתחילת המאה ה-20, הופיעו תיבות בנטו מאלומיניום שהיו למוצר יוקרה בשל דמיונו של החומר לכסף ובשל הקלות לנקותן. באותה עת החל דיון ציבורי בעניין ביטול ארוחות הבנטו בבתי ספר, שכן אלה הבליטו פערים כלכליים בין התלמידים. מנהג הבאת הבנטו לבתי הספר החל להיעלם לאחר מלחמת העולם השנייה, והוחלף בארוחות אחידות שסופקו לכל התלמידים והמורים. בשנות ה-80 של המאה ה-20 החל הבנטו לצבור פופולריות מחודשת, שניזונה מהופעת תנורי המיקרוגל ומהתפשטות חנויות הרווחה. תיבות העץ והמתכת הישנות הוחלפו בתיבות פוליסטירן זולות, אך במקביל הופיעו שוב גם תיבות עשויות בעבודת-יד.

מרכיבים אופייניים לקופסת בנטו

הבנטו שב גם לבתי הספר, אך כמו בעבר איכות התיבה ותוכנה עדיין מהווים סמל מעמד של תלמידים מבתים אמידים. מחוץ ליפן הבנטו פופולרי במיוחד ברפובליקה הסינית.

אפיון וסוגי בנטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארוחות בנטו מסורתית מורכבת מארבע עשיריות אורז, שלוש עשירית של דג או בשר, שתי עשיריות של ירקות ועשירית בודדת של חמוצים או קינוח, אך הכללים אינם קשיחים:

אקיבנטו אופייני לתחנות הרכבת בטוקיו
  • צ'וקה בנטו (中華弁当) הוא בנטו המבוסס על תפריט סיני וכולל מתאבנים וחטיפים.
  • קמאמשי בנטו (釜飯弁当) נמכר בתחנות רכבת בחבל נאגנו, הוא מבושל בכלי חרס הנחשב למזכרת.
  • מקונואוּצ'י בנטו (幕の内弁当) הוא ארוחת בנטו מסורתית.
  • נוֹריבן (海苔弁) הוא הסוג הפשוט ביותר של בנטו ובו אורז עם אצות נורי ברוטב סויה.
  • סאקה בנטו (鮭弁当) הוא בנטו פשוט שהמנה העיקרית בו היא סלמון בגריל.
  • מקונוצ'י בנטו
    שידאשי בנטו (仕出し弁当) הוא בנטו המוכן במסעדה ומועבר לסועדים בשעת הצהריים, וכולל את המרכיבים המסורתיים של הארוחה.
  • סושיזומה (鮨詰め) כשמו מכיל סושי.
  • הייאבן (早弁 - "בנטו מוקדם") הוא ארוחת בנטו הנאכלת לפני ארוחת צהריים ובנוסף לה.
  • קופסת בנטו ריקה מצופה לכה
    הוקַבן (ホカ弁) הוא בנטו הנקנה ברשת הנקראת בשם זה.
  • רייטו מיקַן (冷凍ミカン) הוא מנדרינה קפואה, שנמכרת לעיתים קרובות בתחנות רכבת.
  • הינומארו בנטו (日の丸弁当) הוא בנטו פשוט הכולל אורז לבן ו"אומה", חמוצים בצבע אדום במרכזו. בנטו זה היה נפוץ בעת מלחמת העולם השנייה, הן בשל המחסור הכלכלי והן בשל דמיונו לדגל יפן ("הינומארו").

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]