מטה האומות המאוחדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מטה האומות המאוחדות
FN i New York.jpg
מידע כללי
סוג קומפלקס מבנים עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת Turtle Bay עריכת הנתון בוויקינתונים
עיר מנהטן עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
בעלים האומות המאוחדות עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע על ההקמה
סיום הבנייה 1947 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל אוסקר נימאייר, לה קורבוזיה, Harrison & Abramovitz, Julio Vilamajó, Howard Robertson, סקידמור, אווינגס ומריל, Liang Sicheng, Ernest Cormier, Sven Markelius, Best Overend, וולאס הריסון, Gaston Brunfaut עריכת הנתון בוויקינתונים
סגנון אדריכלי הסגנון הבינלאומי עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
שטח 18 אקר עריכת הנתון בוויקינתונים
קומות 39 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 40°44′58″N 73°58′05″W / 40.749444444444°N 73.968055555556°W / 40.749444444444; -73.968055555556
(למפת מנהטן רגילה)
Location map United States Manhattan.png
 
מטה האומות המאוחדות
מטה האומות המאוחדות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מבט על בניין האו"ם מכיוון איסט ריבר
בניין המזכירות

מטה האומות המאוחדותאנגלית: United Nations headquarters) הוא מתחם של מבנים בעיר ניו יורק שבארצות הברית, המשמש כמטה ארגון האומות המאוחדות מאז הקמתו של המבנה בשנת 1952.

המתחם ממוקם בשכונת טרטל ביי שבצידו המזרחי של האי מנהטן, לגדת איסט ריבר.

מבני המתחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

במתחם מטה האו"ם מצויים שלושה בניינים עיקריים:

למתחם מעמד אקסטריטוריאלי - והוא מהווה שטח בינלאומי (אינו חלק משטח ארצות הברית וחוקי ארצות הברית אינם חלים עליו).

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתחם הוקם על שטח שנקנה על ידי המיליונר ג'ון ד. רוקפלר ונתרם לארגון האומות המאוחדות בשנת 1946.

במקור מייסדי ארגון האומות המאוחדות חלמו להקים עיר עצמאית כ"בירת העולם", אך עד מהרה מכשולים רבים אילצו את הארגון לצמצם את תוכניותיו. בסופו של דבר הוחלט לבנות מטה על חלקת הקרקע aעל האיסט ריבר שתרם רוקפלר. האתר המצומצם הצריך לבנות קומפלקס אנכי דומה למרכז רוקפלר שהושלם מספר שנים קודם, ולכן נבנה בניין המזכירות של האומות המאוחדות כמגדל משרדים גבוה. במהלך פגישות יומיות מפברואר עד יוני 1947, צוות התכנון הפיק לפחות 45 עיצובים שונים. במקום לערוך תחרות על תכנון המבנים במתחם, האו"ם החליט להזמין צוות רב לאומי של אדריכלים מובילים שישתף פעולה בתכנון. וואלאס הריסון (Wallace Harrison) נבחר לתפקיד מנהל התכנון, עם קבוצת יועצים שהורכבה מאדריכלים, מתכננים ומהנדסים שהועמדו על ידי ממשלות חברות הארגון. הצוות כלל את נ.ד. באסוב (ברית המועצות), גסטון ברונפאוט (בלגיה), ארנסט קורמייר (קנדה), לה קורבוזייה (צרפת), ליאנג סו-צ'נג (הרפובליקה הסינית), סוון מרקליוס (שוודיה), אוסקר נימאייר (ברזיל), הווארד רוברטסון (בריטניה), ג'ורג'יה סוילו (אוסטרליה), וחוליו וילאמו (אורוגוואי)[1].

נימאייר נפגש עם קורבוזיה לבקשתו של האחרון זמן קצר לאחר שהראשון הגיע לעיר ניו יורק. קורבוזיה עסק כבר בקידום התוכנית שלו - פרויקט 23, וביקש שנימאייר לא יגיש תוכנית משלו. במקום זאת, קורבוזיה ביקש מהאדריכל הצעיר נימאייר לסייע לו בפרויקט שלו. נימאייר החל להיעדר מפגישות התכנון. רק לאחר שוואלאס הריסון ומקס אברמוביץ לחצו עליו שב להשתתף, ונימאייר הסכים להגיש פרויקט משלו. פרויקט 32 של נימאייר נבחר לבסוף, אך בניגוד לפרויקט 23 של קורבוזיה, שהורכב מבניין אחד שהכיל גם את אולם העצרת הכללית וגם את בניין המזכירות במרכז האתר (מכיוון שהיה הבניין החשוב ביותר מבחינה היררכית), התוכנית של נימאייר הפרידה בין בניין המזכירות ואולם העצרת הכללית, כך שבניין אחד היה לצד הנהר והשני בצד ימין של המזכירות. תכנון זה יצר כיכר מרכזית גדולה בה מונפים דגלי כל המדינות החברות בארגון[1].

טקס הנחת אבן הפינה נערך ב-14 בספטמבר 1948[2]. בניית המתחם הייתה אמורה להסתיים במקור בשנת 1951, ותוכנן שהעובדים הראשונים יעברו לבניין המזכירות כבר בשנת 1950. עם זאת, בנובמבר 1948 דווח כי הבנייה הייתה בפיגור של חודשיים מלוח הזמנים. באותה עת נחפרו 60% מאתר המטה. באותו חודש הצביעה העצרת הכללית של האו"ם פה אחד להודות רשמית לממשלות הלאומיות, המדינות והעיריות על תפקידן בבניית המטה. החוזה הרשמי בסך 23.8 מיליון דולר להקמת בניין המזכירות נחתם בינואר 1949. באוקטובר 1949 הושלם שלד מבנה המזכירות.

450 עובדי האו"ם הראשונים החלו לעבוד בבניין המזכירות ב-22 באוגוסט 1950. האו"ם עבר רשמית לבניין המזכירות ב-8 בינואר 1951, אז אכלסו כ-3,300 עובדים את הבניין. באותה תקופה, חלק גדול ממבנה המזכירות עדיין לא הושלם, וחלקו הגדול של פעילות האו"ם נותר עדיין בלייק סקסס. מערכת תקשורת טלפונית מרכזית נבנתה כדי להקל על התקשורת בתוך המתחם. האו"ם עבר באופן סופי מהמטה הזמני בלייק סקסס למתחם במאי 1951. הקמתו של בניין העצרת הכללית התעכבה בגלל מחסור באבן גיר לבניין, אשר בתורו נבע משלג כבד במחצבות אבן הגיר הבריטיות אשר סיפקו את אבן לבניין. מדינת ישראל תרמה 40 טון של אבן ירושלמית לבנייה. האבן שימשה לריצוף[3] הקמת שלד הבניין העצרת החלה בפברואר 1952, במקורו הוא תוכנן ל-50 מדינות בלבד עם אפשרות תוספת לעוד 25. בניין המזכירות הוכרז כשלם ב-10 באוקטובר 1952. עלות הבנייה עמדה לבסוף על סך של 65 מיליון דולר. בשנת 1952 תרמו עשרים ואחת מדינות ריהוט או הציעו לקשט את מטה האו"ם. מדינת ישראל תרמה בד וילונות[4].

בשנת 1952 הוצע להקים מבנה ספריה חדש במטה האו"ם. מאחר שהספרייה הקיימת של האו"ם, מבנה בן 6 קומות שהיה בעבר בבעלות רשות הדיור בעיר ניו יורק (NYCHA), הייתה קטנה מדי. בניין NYCHA יכול היה להכיל רק 170,000 ספרים, ואילו האו"ם רצה לכלול לפחות 350,000 עד 400,000 ספרים בספריה שלו. בניין הספרייה על שם דאג המרשלד, שתוכנן על ידי הריסון ואברמוביץ, נחנך רשמית בנובמבר 1961.

בשנת 1999, החלה בניתו של מגדל טראמפ העולמי מול המתחם, שלמשך שנתיים היה מגדל המגורים הגבוה ביותר בעולם[5].

בדצמבר 2007, אישרה עצרת האו"ם תוכנית חומש מקיפה לשיפוץ המתחם בעלות של שני מיליארד דולר, שגויסו מהמדינות החברות. מטרת תוכנית השיפוצים הייתה לשדרג את המתקנים, לשפר את האבטחה במתחם ולהתאימו למאה ה-21[6].

בשנת 2013, חשף השבועון הגרמני "דר שפיגל" כי הסוכנות לביטחון לאומי של ארצות הברית האזינה למטה האו"ם. היא הצליחה ליירט שיחות וידאו פנימיות לאחר שפיצחה את הקידוד שלהם[7].

בשנת 2015, הצביעה עצרת האו"ם בעד הנפת הדגל הפלסטיני במטה הארגון. ההצעה התקבלה ברוב של 119 קולות למרות שפלסטין אינה מדינה החברה באו"ם. שמונה מדינות התנגדו להצעה[8].

אתרים חלופיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סן פרנסיסקו, שיקגו, פילדלפיה, פארק פלאשינג מדוז בקווינס ואפילו הגבעות השחורות בדרום דקוטה הוצעו כאתרים לבניין האומות המאוחדות לפני שהוחלט כי הבניין יוקם במנהטן.

קודם לבחירת המיקום הנוכחי הוצע האי נייבי שליד מפלי ניאגרה בפרובינציית אונטריו שבקנדה כאתר מתאים למפקדת האו"ם. האתר הוצע בשל סמליותו על הגבול בין שתי מדינות המצויות בשלום - ארצות הברית וקנדה.

הוגו צ'אווז הציע בעבר שהבניין יועבר ממקומו הנוכחי ב"מדינה אימפריאליסטית" לברזיליה.

הבניין בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הבניין הופיע בסרט "מזימות בינלאומיות" המתרחש בחלקו באולם המבואה של הבניין. הסרט לא צולם בבניין ומראה הבניין בסרט הושג על ידי ציור רחב שהוצב מאחורי השחקנים באולפן.
  • בסרט "הפנתר הוורוד מכה שנית", הבניין מושמד על ידי קרן מפרקת (Disintegrator ray).
  • הסרט "מזימות זרות" 2005 בבימויו של סידני פולאק ובכיכובם של שון פן וניקול קידמן מתרחש בבניין[9]. סרט זה היה הסרט הראשון שצולם בתוך הבניין; הסרט צולם בשעות הלילה על מנת שלא להפריע לעבודה השוטפת של הארגון.
  • עלילת הסרט "The Peacemaker" מתייחסת לניסיון של ארגון טרור להרוס את הבניין באמצעות פצצה גרעינית.
  • בשל מעמדו הבינלאומי של הבניין, הוא משמש בסרטים שונים כסמל למין האנושי. כך לדוגמה בסרט "The Animatrix: The Second Renaissance" - חלקים גדולים מהעלילה מתרחשים באולם האספה הכללית ובאולם מועצת הביטחון. בסופו של הסרט מושמד הבניין באמצעות פצצה גרעינית, והריסתו מסמלת עת קץ הציוויליזציה האנושית ותחילת מלחמת האנושות במכונות. בסדרה "V" מתרחש המגע הראשון בין החיזרים לאנושות (לבקשת החיזרים) על גג בניין האומות המאוחדות.
  • במשחק המחשב Half-Life 2 הבניין נפגע על ידי חייזרים.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]