בניין העירייה של ניו יורק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בניין העירייה של ניו יורק
New York City Hall
New York City Hall exterior, October 2016.jpg
מידע כללי
סוג בניין עירייה
כתובת פארק סיטי הול עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום בין רחובות ברודווי ופארק רו[1][2], מנהטן, ניו יורק
מדינה ניו יורק, ארצות הברית
עלות 500,000 דולר אמריקני (נכון ל־1812) עריכת הנתון בוויקינתונים
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה 1803–1812 (כ־9 שנים)
תאריך פתיחה רשמי 1812
חומרי בנייה גרניט, אבן גיר, שיש עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל ג׳וסף-פרנסואה מנז׳ן (אנ') וג'ון מקומב ג'וניור (אנ')
סגנון אדריכלי חוץ: נאו-רנסאנס; פנים: אדריכלות ג'ורג'יאנית
מידות
אורך 215.75 רגל עריכת הנתון בוויקינתונים
קומות 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 40°42′46″N 74°00′21″W / 40.7127°N 74.0059°W / 40.7127; -74.0059
האתר הרשמי
(למפת ניו יורק רגילה)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בניין העירייה של ניו יורק הוא מקום מושבה של עיריית ניו יורק, הממוקם במרכז פארק בניין העירייה (אנ') באזור המרכז האזרחי (אנ') של מנהטן תחתית, בין רחובות ברודוויי, פארק רו (אנ') וצ'יימברס (אנ'). הבניין נבנה בין השנים 1812-1803[1], והוא בניין העירייה העתיק ביותר בארצות הברית שעדיין משרת את תפקידיו הממשלתיים המקוריים[3], כגון משרד ראש עיריית ניו יורק וחדרי המועצה של העיר ניו יורק. בעוד לשכת ראש העיר נמצאת בבניין, הצוות של 13 סוכנויות עירוניות שבשליטת ראש העיר ממוקמים בבניין מנהטן מוניציפל הסמוך, אחד מבנייני הממשל הגדולים בעולם, כאשר רבים אחרים שוכנים בבניינים שונים בסביבה הקרובה.

בניין עיריית ניו יורק הוא נקודת ציון היסטורית לאומית והוא רשום במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים[4][5][6]. הוועדה לשימור ציוני דרך בניו יורק ייעדה הן את החלק החיצוני והן הפנימי של בית העירייה כציוני דרך רשמיים של העיר ב-1966 וב-1976, בהתאמה[2].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית העירייה הראשון של ניו אמסטרדם נבנה על ידי ההולנדים במאה ה-17 ליד רחוב פרל 73 (אנ')[7]. המבנה הראשון נהרס בשנת 1790. בית העירייה השני של העיר, שנבנה בשנת 1700, ניצב בצומת של וול סטריט נאסאו (אנ'). שמו של הבניין הזה שונה לאולם הפדרלי (אנ') בשנת 1789, לאחר שניו יורק הפכה לבירתה הרשמית הראשונה של ארצות הברית לאחר אישור החוקה. הוא נהרס ב-1812 והאולם הפדרלי הנוכחי נבנה ב-1842.

תוכניות לבניית בית עירייה חדש נדונו על ידי מועצת העיר ניו יורק כבר ב-1776, אך הלחץ הכספי שנוצר בעקבות המלחמה עיכב את ההתקדמות. המועצה בחרה אתר להקמת הבניין בגבולותיה הצפוניים של העיר, כיום פארק בניין העירייה. בניין העירייה היה במקור באזור בית הנדבה הראשון, שקם בשנת 1653. בשנת 1736, מומן בית הנדבה עבור אנשים שהיו כשירים לעבודה, לבלתי כשירים, ולעניים שהפכו לפושעים בעל כורחם[8].

תכנון ובנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית העירייה בלילה (2008)
שוטרי העיר ומטרופולין ניו יורק מתפרעים ונלחמים זה בזה מול בניין עיריית ניו יורק ב-1857.

בשנת 1802 ערכה העירייה תחרות להקמת בניין עירייה חדש. הפרס הראשון בסך 350 דולר הוענק לג׳וסף-פרנסואה מנז'ן (אנ') וג'ון מקומב ג'וניור (אנ'). מנז'ן למד אדריכלות במולדתו, צרפת, לפני שהפך למודד של העיר ניו יורק ב-1795 ופרסם מפה רשמית של העיר ב-1803, שהוטל בה ספק רב בעיקר בשל אי הדיוקים שבה. מנז'ן שימש מאוחר יותר כאדריכל של קתדרלת סנט פטריק העתיקה (אנ') ברחוב מולברי. מקומב, שאביו עבד בהקמת בניין העירייה הישן, היה ניו יורקי ותכנן, בין היתר, את טירת קלינטון (אנ') בבאטרי פארק, מבין בניינים ומבנים רבים אחרים. למנז'ן לא הייתה מעורבות ידועה כלשהי עם העירייה לאחר הכרזת הוועדה בזכייתו. מקומב לבדו פיקח על כל ההיבטים בתהליך הקמת הבניין, והיה אחראי על השינויים האדריכליים והפירוט במהלך מלאכת הבנייה המורחבת[1].

אבן הפינה של בניין העירייה החדש הונחה ב-26 במאי 1803[9]. הבנייה התעכבה לאחר שמועצת העיר התנגדה לכך שהתכנון היה ראוותני ובזבזני מדי. בתגובה, מקומב הקטין את גודל הבניין והשתמש באבן חול חומה בחלקו האחורי של הבניין כדי להוזיל עלויות; האבן החומה, יחד עם חזית השיש המקורית של מסצ'וסטס, שנחצבה מאלפורד, מסצ'וסטס, הוחלפו מאוחר יותר באבן גיר אלבמה בין השנים 1954[10] ו-1956. סכסוכי עבודה והתפרצות של קדחת צהובה האטו עוד יותר את הבנייה. הבניין נחנך רק ב-1811, ונפתח רשמית ב-1812.

שימוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרעות של משטרת ניו יורק (אנ') התרחשו מול בניין עיריית ניו יורק בין המשטרה העירונית של ניו יורק, שפורקה לאחרונה, לבין משטרת המטרופולין החדשה, שהוקמה ב-16 ביוני 1857. המשטרה העירונית נלחמה עם קציני מטרופולין שניסו לעצור את ראש עיריית ניו יורק, פרננדו ווד.

ב-23 ביולי 2003, בשעה 14:08, בניין העירייה היה זירת התנקשות פוליטית נדירה. אות'ניאל אסקיו, יריב פוליטי של חבר מועצת העיר ג'יימס אי דייוויס (אנ'), פתח באש באקדח מהמרפסת של חדר מועצת העיר. אסקיו ירה בדייוויס פעמיים ופצע אותו אנושות. שוטר על רצפת החדר ירה למוות באסקו. אסקיו ודייוויס נכנסו יחד לבניין מבלי לעבור דרך גלאי מתכות, באדיבות שניתנו לנבחרי הציבור ולאורחיהם. כתוצאה מפרצת האבטחה, ראש העיר, מייקל בלומברג, שינה את מדיניות האבטחה כדי לדרוש שכל מי שנכנס לבניין יעבור דרך גלאי מתכות ללא יוצא מן הכלל[11].

בשנת 2008 החלו העבודות לשיקום המבנה, לאחר מאה שנה ללא שיפוץ גדול. הבנייה כללה שיפורים מבניים, שדרוגים לשירותי הבניין, וכן שיקום מעמיק של חלק ניכר מהפנים והחוץ. בשל מורכבות הדרישות של הפרויקט, מחלקת העיצוב והבנייה של העיר ניו יורק שכרה את היל אינטרנשיונל (אנ') כדי ליהל את מלאכת השיפוץ הנרחב. השיפוצים נאמדו במקור בעלות של 104 מיליון דולר ולמשך ארבע שנים, אך בסופו של דבר עלו כמעט 150 מיליון דולר ונמשכו יותר מחמש שנים[12][13].


אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית העירייה, מתוך סקר הבניינים ההיסטוריים של אמריקה, כשברקע, מימין, בניין מנהטן מוניציפל.
לשכת מועצת חברי המועצה בשנת 1868.

אף על פי שמנז'ן ומקומב תכננו את הבניין, שנבנה בין 1803 ל-1812, הוא השתנה פעמים רבות במהלך השנים על ידי מספר אדריכלים:

הסגנון האדריכלי של בית העירייה משלב השפעות אדריכליות בינלאומיות, רנסאנס צרפתי (אנ') ונאו-קלאסיציזם אנגלי. סגנון אמריקאי-ג'ורג'יאני בולט יותר בעיצוב הפנים. העיצוב של בניין העירייה השפיע לפחות על שני מבנים אזרחיים מאוחרים יותר, בית המשפט טוויד (אנ') ובית משפט הפונדקאית (אנ') בסמוך, מצפון. בית העירייה הוא ציון דרך של העיר ניו יורק. הוא רשום גם ברישומי מדינת ניו יורק ובהמרשם הלאומי של מקומות היסטוריים.

חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה מורכב מחלק מרכזי אליו מחוברים שני אגפים בולטים. הכניסה, אליו דרך גרם מדרגות ארוך ובולט המשמש באירועים אזרחיים כבר למעלה ממאה וחצי. אכסדרת כניסה התמוכה על גבי עמודים ומעקה, ומעקה נוסף בגג. המגדל בעל הכיפה במרכז נבנה מחדש בשנת 1917 לאחר השריפה האחרונה מבין שתי השריפות הגדולות. החזית המקורית משיש מסצ'וסטס, שנחצבה באלפורד, ואבן חול חומה בחזית האחורית, שמצבה התדרדר עם הזמן עקב זיהום ויונים[14]. בשנים 1954–1956 היא שופצה לחלוטין באבן גיר אלבמה מעל בסיס גרניט מיזורי לפי דרישת משרד האדריכלים שריב, לם והרמון (אנ'), אדריכלי בניין אמפייר סטייט[14].

המדרגות של בניין העירייה מספקות, לעיתים קרובות, רקע להפגנות פוליטיות ולמסיבות עיתונאים הנוגעות לפוליטיקה העירונית. סיקור חי וללא עריכה של אירועים בעירייה מועבר בערוץ 74 של NYC, ובערוץ טלוויזיה רשמי בכבלים עם גישה לממשל העיר (GATV).

הבניין מוקף בגדר, ומתקיימת בו נוכחות ביטחונית רבה של משטרת ניו יורק. גישה ציבורית לבניין מוגבלת לסיורים ולבעלי פגישות עסקיות ספציפיות.

פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרוטונדה של בניין העירייה

מבפנים, הרוטונדה היא חלל גבוה עם גרם מדרגות משיש מפואר, העולה לקומה השנייה, שבה עשרה עמודים קורינתיים מחורצים התומכים בכיפה, שנוספה בשיקום משנת 1912 על ידי גרוסוונור אטרבורי (אנ')[2]. הרוטונדה שימשה מקום לאירועים עירוניים ולאומיים. בשנת 1865, לאחר הירצחו, הונח ארונו של אברהם לינקולן ליד גרם המדרגות שמעבר לרוטונדה. גם ארונו של יוליסס סימפסון גרנט הוצב תחת כיפת הרוטונדה - כמו גם קולונל אלמר אפרים אלסוורת' (אנ'), קצין האיחוד הראשון שנהרג במלחמת האזרחים ומפקד גדוד חיל הרגלים המתנדבים ה-11 (אנ') בניו יורק (First Fire Zouaves).

בבניין ישנם 108 ציורים מסוף המאה ה-18 עד המאה ה-20. הניו יורק טיימס הכריז עליו כ"הרכב כמעט ללא תחרות, עם כמה יצירות מופת"[15]. בין האוסף ניתן למצוא את דיוקנותיהם של ג'ון טראמבל משנת 1805, אלכסנדר המילטון, מקור הפנים על שטר 10 דולר של ארצות הברית. נעשו מאמצים משמעותיים לשחזר את הציורים בשנות ה-20 וה-40. בשנת 2006 החל מסע שיקום לחידוש של 47 ציורים, שהוגדרו על ידי ועדת האמנות כבעלי העדיפות הגבוהה ביותר.

קבלות פנים רשמיות מתקיימות בחדר המושל, שאירח מכובדים רבים כולל המרקיז דה לה פאייט ואלברט איינשטיין. חדר המושל בבניין אירח את הנשיא הנבחר אברהם לינקולן בשנת 1861. בחדר המושל, המשמש לקבלת פנים רשמית, נמצא גם אחד האוספים החשובים ביותר של דיוקנאות אמריקאיים מהמאה ה-19 וחפצים בולטים כמו השולחן של ג'ורג' וושינגטון.

חדרים בולטים נוספים:

  • החדר החיצוני צמוד ללשכת ראש העיר המסורתית, שהיא חלל קטן בפינה הצפון-מערבית של הקומה הראשונה.
  • חדר הטקס הוא המקום שבו ראש העיר היה פוגש פקידים ומקיים פגישות בקבוצות קטנות.
  • החדר הכחול הוא המקום שבו ראשי עיריית ניו יורק עורכים מסיבות עיתונאים רשמיות במשך עשרות שנים ומשמש לעיתים קרובות לטקסי חתימה על שטרות.
  • חדר 9 הוא חדר העיתונות בעירייה, שבו כתבים מגישים כתבות במקומות צפופים.

סביבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פארק בניין העירייה
חדר הבקרה בתחנת הרכבת התחתית מתחת לבניין העירייה
בניין העירייה בשעת בין ערביים, 2007

האזור סביב בית העירייה מכונה בדרך כלל המרכז האזרחי. רוב השכונה מורכבת ממשרדי ממשלה (עירוניים, מדיניים ופדרליים), כמו גם מספר הולך וגדל של דירות מגורים יוקרתיות המוסבות ממבנים מסחריים ישנים יותר. ציוני דרך אדריכליים מקיפים את בניין העירייה, כולל קפלת סנט פול (אנ'), כנסיית פטרוס הקדוש (אנ'), בניין הום לייף (אנ'), בניין רוג'רס פיט (אנ') ובניין וולוורת' ממערב; בניין ברודוויי–צ'מברס (אנ') מצפון-מערב; ברודוויי 280 (אנ'), צ'מברס 49 (אנ'), בית המשפט טוויד (אנ') ובית משפט הפונדקאית (אנ') מצפון; בניין מנהטן מוניציפל מצפון-מזרח; גשר ברוקלין ממזרח; ובניין הניו יורק טיימס, בניין פוטר (אנ') ובניין פארק רו בדרום-מערב. פארק בניין העירייה נמצא במרחק של כשלושה רחובות ממרכז הסחר העולמי במערב[16]. הקמפוס של אוניברסיטת פייס ממוקם מעבר לרחוב פארק רו[17].

תחנות רכבת תחתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנת הרכבת התחתית, לשעבר, של בניין העירייה, ממוקמת ישירות מתחת לפארק בניין העירייה. הטרמינל הדרומי המקורי של השירות הראשון של הרכבת התחתית של העיר ניו יורק, שנבנתה על ידי חברת Interborough Rapid Transit Company (IRT), נפתחה ב-27 באוקטובר 1904[18], תחנה זו מתחת לאזור הציבורי, שמול בניין העירייה, תוכננה להיות נקודת הראווה של הרכבת התחתית החדשה. הרציף והקומת ביניים כוללים אריחי גוסטבינו (אנ'), חלונות תקרה (סקיילייט), עבודת אריחי זכוכית צבעונית ונברשות פליז[19]. שירות הנוסעים הופסק ב-31 בדצמבר 1945[20], אף על פי שהתחנה שימשה עדיין כלולאת סיבוב לקו רכבת 6[21].

תחנה נוספת בשם בניין העירייה (רכבות N, R ו-​W) קיימת גם על קו ברודוויי BMT (אנ'), אם כי בצד המערבי של בית העירייה ולא ישירות מתחתיו[22]. תחנה זו נבנתה בשנת 1918 עבור תאגיד המעבר ברוקלין-מנהטן (BMT) (אנ')[23].

תחנות רכבת תחתית אחרות סמוכות ופתוחות הן ברוקלין ברידג'-סיטי הול/צ'מברס סטריט (רכבות 4, 5, 6, <6>, J ו-Z) ורחוב צ'יימברס-מרכז הסחר העולמי/פארק פלייס/רחוב קורטלנדט (רכבות 2, ​3​, A, ​C, ​E​, N, ​R ו-W)[24].

כמרכז גאוגרפי[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוגל מפות משתמשת בבניין העירייה של ניו יורק כנקודת קילומטר אפס שממנה נמדדים מרחקים מניו יורק[25].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 White, Norval & Willensky, Elliot (2000). AIA Guide to New York City (4th ed.). New York: Three Rivers Press. ISBN 978-0-8129-3107-5.
  2. ^ 1 2 3 New York City Landmarks Preservation Commission; Dolkart, Andrew S.; Postal, Matthew A. (2009). Postal, Matthew A. (ed.). Guide to New York City Landmarks (4th ed.). New York: John Wiley & Sons. p. 29. ISBN 978-0-470-28963-1.
  3. ^ Michael M. Grynbaum (May 24, 2012). "The Reporters of City Hall Return to Their Old Perch". The New York Times. Retrieved December 5, 2013.
  4. ^ "City Hall (New York)". National Historic Landmark summary listing. National Park Service. September 10, 2007.
  5. ^ Shedd, Charles E. Jr. (October 28, 1959). "National Survey of Historic Sites and Buildings: New York City Hall". National Park Service.
  6. ^ "Mr. Bloomberg, Perth Amboy Begs to Differ", The New York Times (July 24, 2007). Accessed October 11, 2011
  7. ^ "Public Tours: City Hall Sites and the Common" on "NYCDesign", the Public Design Commission of the City of New York website
  8. ^ Keller, Kenneth; Keller, Lisa (2010). Encyclopedia Of New York City. New York City: Yale University Press. p. 51. ISBN 9780300114652 – via Second Edition.
  9. ^ "City Hall Park Highlights : NYC Parks". www.nycgovparks.org. Retrieved November 30, 2015.
  10. ^ "New York City Hall Tours - Free Tours by Foot". Free Tours by Foot. Retrieved December 1, 2015.
  11. ^ Kolker, Robert (August 4, 2003). "Killer Competition". New York. Retrieved August 7, 2010.
  12. ^ "New York City Hall Rehabilitation". ENR New York. No. November 11, 2013. November 7, 2013. Retrieved July 22, 2015.
  13. ^ Roberts, Sam (November 8, 2013). "As City Hall Changes Hands, Construction Will Go On". The New York Times. Retrieved July 22, 2015.
  14. ^ 1 2 White, Norval; Willensky, Eliot, eds. (1968). AIA Guide to New York City. The Macmillan Company. ISBN 978-1131638560.
  15. ^ Dunlap, David W. (December 6, 2006). "In New York, Taking Years Off the Old, Famous Faces Adorning City Hall". The New York Times. Retrieved August 7, 2010.
  16. ^ "NYCityMap". NYC.gov. New York City Department of Information Technology and Telecommunications. Retrieved March 20, 2020.
  17. ^ "About Pace University - Directions To All Campuses - New York City Campus - PACE UNIVERSITY". www.pace.edu.
  18. ^ "Our Subway Open, 150,000 People Try It" (PDF). The New York Times. October 28, 1904. ISSN 0362-4331. Retrieved November 15, 2009.
  19. ^ "Interborough Rapid Transit System, Underground Interior" (PDF). New York City Landmarks Preservation Commission. October 23, 1979. pp. 5–6. Retrieved November 19, 2019.
  20. ^ "Historic Station Closed After 41 Years". The New York Times. January 1, 1946. ISSN 0362-4331. Retrieved May 30, 2010.
  21. ^ Cuza, Bobby (March 6, 2007). "See A Glimpse Of NYC History For The Price Of A Subway Ride". NY1. Archived from the original on January 30, 2013. Retrieved November 15, 2009.
  22. ^ "MTA Neighborhood Maps: Lower Manhattan" (PDF). Metropolitan Transportation Authority. 2015. Retrieved October 1, 2018.
  23. ^ "Open New Subway To Times Square; Brooklyn Directly Connected with Wholesale and Shopping Districts of New York" (PDF). The New York Times. January 6, 1918. ISSN 0362-4331. Retrieved November 5, 2016.
  24. ^ "Subway Map" (PDF). Metropolitan Transportation Authority. September 2021. Retrieved September 17, 2021.
  25. ^ Garlock, Stephanie. "The Sign Says You've Got 72 Miles to Go Before the End of Your Road Trip. It's Lying". CityLab. Retrieved June 7, 2020.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]