בנימין אטיאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בנימין אטיאס
אין תמונה חופשית
לידה 1968 (בן 51 בערך)
תשכ"ח
תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום פעילות ישראל
תפקידים נוספים הרב הראשי של פתח תקווה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב בנימין (בינו) אטיאס (נולד בשנת תשכ"ח, 1968) הוא הרב הראשי הספרדי ואב"ד בפתח תקווה.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בתל אביב, כחודשיים לאחר שהוריו עלו ממרוקו עם שלושת ילדיהם הגדולים. אביו, הרב חיים אטיאס, הוא ממנהלי סמינר אור החיים בבני ברק. אמו, פדות, היא בתו של הרב רפאל ברדוגו, שהיה מזקני רבני מקנס שבמרוקו. גדל בבני ברק, למד בישיבת משכן יעקב בחיפה ולאחר מכן בישיבת "היכל התורה" (פרשבורג) בירושלים. בשנת 1990 נישא לאורלי קקון.

לאחר נישואיו למד לרבנות ודיינות בכולל "הליכות עם ישראל" בקריית אונו. שימש גם כמשגיח כשרות ומפקח מטעם הרבנות פתח תקווה ובד"ץ בית יוסף.

בשנת 1995 הוסמך לרבנות ובשנת 2002 קיבל כושר לדיינות. כיהן כדיין בית הדין לממונות בקריית אונו בראשות הרב רצון ערוסי. בשנת 2004 עלה שמו כמועמד לדיינות בבית הדין הרבני, ובשנת 2007 התמנה לדיין מטעם הרבנות הראשית לישראל וכיהן בבית הדין הרבני בתל אביב[1].

הרב אטיאס היה חבר מכון "המאור" בראשות הרב דניאל ביטון, והשתתף במספר פרויקטים של המכון, ובהם הוצאתו החדשה של ספר ארבעה טורים וכן פירוש על התלמוד ירושלמי.

בשנת 2010 עלה שמו על ידי מפלגת ש"ס כמועמד למשרת מנהל בתי הדין הרבניים, ומשלא נבחר עלה שמו לכהונת הרב הספרדי של העיר פתח תקווה. ב-21 בפברואר 2012, לאחר 13 שנים שבהן לא היה רב ראשי ספרדי בפתח תקווה וכשלוש שנים שבהן לא היה רב ראשי כלל לעיר, נבחר הרב אטיאס לתפקיד, יחד עם עמיתו האשכנזי, הרב מיכה הלוי. לאחר בחירתו עתר יושב ראש המועצה הדתית בעיר לבג"ץ לפסול את הבחירה, בטענה שהוא הודר מוועדת הבחירות מטעמים פוליטיים. בית המשפט העליון הוציא צו על תנאי המורה לשר הדתות להסביר כיצד התנהל הליך הבחירה, ולאחר הדיון פסק הבג"ץ שהמינוי היה תקין.[2]

מתגורר בשכונת הדר גנים עמישב בפתח תקווה. אחיו הבכור, הרב אברהם אטיאס, משמש כדיין בבית הדין של הרב נסים קרליץ. אחיו הצעיר הוא השר לשעבר אריאל אטיאס.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עידן יוסף, הפנים החדשות של בתי הדין, באתר News1 מחלקה ראשונה‏, 3 בנובמבר 2007
  2. ^ פסק הדין, 22 בנובמבר 2012.