בנימין איש-שלום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בנימין איש-שלום
איש שלום.JPG
לידה 1953 (בן 66 בערך)
ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה ישיבת הר עציון
האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בנימין איש-שלום (נולד ב-1953) הוא פרופסור למחשבת ישראל, מייסד ונשיא בית מורשה בירושלים ויו"ר המכון המשותף ללימודי יהדות למבקשים להתגייר.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

איש-שלום נולד בירושלים למשפחה מסורתית. למד לימודים תורניים בישיבת ההסדר הר עציון ורכש את השכלתו האקדמית באוניברסיטה העברית בירושלים, ממנה קיבל ב-1985 תואר מוסמך[1] ולאחר מכן תואר דוקטור במחשבת ישראל. רוב מחקריו עוסקים בניתוח תורת הרב קוק. מראשית שנות השמונים מלמד איש-שלום באקדמיה. בעבר נמנה עם סגל האוניברסיטה העברית ועמד בראש קתדרה בישיבה יוניברסיטי בניו יורק. לימד באוניברסיטת בר-אילן. בשנת 1990 הקים את בית מורשה בירושלים, מרכז אקדמי השואף להעמדת מנהיגות יהודית משכילה ומתונה, ומאז הוא מכהן כנשיאו.

איש-שלום היה שותף ליוזמות לחיזוק הלכידות בחברה הישראלית, בהן הקמת ארגון "גשר" (1970), ייסוד אמנת "שלום בישראל" (1997) ושותפות בהקמת "קבוצת הסכמה לאומית", אשר עסקה במציאת דרכים לגישור והסכמה בנושאים השנויים במחלוקת בציבוריות הישראלית (1998). בשנת 1999, בעקבות המלצות ועדת נאמן, ייסד בשיתוף עם הסוכנות היהודית את המכון המשותף ללימודי יהדות, כמענה לרצונם של אלפי עולים חדשים להכיר את מורשתם היהודית ולאפשר למעוניינים בכך להתגייר. במסגרת המכון מתקיים שיתוף פעולה בין נציגים אורתודוקסים, קונסרבטיבים ורפורמים. בשנת 2002 הקים יחד עם הרמטכ"ל וקצין חינוך ראשי את "קורס נתיב" בצה"ל, המקנה לחיילים עולים השכלה יהודית-ציונית, חינוך ואפשרות לגיור במסגרת שירותם הצבאי. כמו כן פיתח עם גורמים אלה תוכנית חינוכית מקיפה לזהות יהודית-ציונית בשם "ייעוד וייחוד", המיועדת לכלל מפקדי וחיילי צה"ל. בשנת 2004 קיבל איש שלום את פרס אבי חי על "פעילותו החינוכית, ההגותית והציבורית הרחבה והמגוונת, שבמרכזה הקמתו של בית מורשה"[2].

בשנת 2010 התמנה על ידי שר החינוך גדעון סער לראש ועדת מקצוע הליבה החדש - "תרבות ישראל ומורשתו". מקצוע זה נועד לחזק את החינוך לערכים יהודיים וציוניים במערכת החינוך.

איש-שלום מתגורר בירושלים, נשוי לרבקה ואב לשישה בנים.

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אתגרי חוץ ופנים על סדר יומה של הציונות הדתית, אקדמות ו' (תשנ"ט), עמ' 79–87
  • בין הרב קוק לשפינוזה וגיתה : יסודות מודרניים ומסורתיים בהגותו של הרב קוק, בתוך: קולות רבים ב' (תשנ"ו, 1996), עמ' 525–556
  • דת, תשובה וחירות האדם במשנת הרב קוק, בתוך: יובל אורות (תשמ"ח, 1988), עמ' 295–329
  • החינוך היהודי במערכת הממלכתית-דתית : בין תורה לבין "דרך ארץ", סקירה חודשית 35, 8 (1988), עמ' 39–48
  • טוהר הנשק וטוהר השיפוט המוסרי, בתוך: הכיפה והכומתה א' (תש"ע, 2009), עמ' 13–24 ‬
  • המצוות ומעמדן בפילוסופיה הדתית של ר’ נחמן קרוכמל, תרביץ נ"ו, ג' (תשמ"ז), עמ' 373–383
  • הסובלנות במשנת הרב קוק ושורשיה העיוניים, דעת 20 (תשמ"ח, 1988), עמ' 151–168
  • על מדע ושלימות הרוח - ביקורת המודרניות והפוסט-מודרניות: הרי"ד סולובייצ’יק וההגות הנאו-אורתודוקסית, בתוך: אמונה בזמנים משתנים (תשנ"ז, 1996), עמ' 347–381
  • עקידת יצחק - בחינה מחודשת, לימוד ושיח (תשנ"ו) 31-24
  • ציונות דתית בין אפולוגיה להתמודדות, קתדרה 90 (תשנ"ט), עמ' 145–149
  • השפה כקטגוריה דתית בהגותו של רי"ד סולוביצ’יק, בתוך: ספר היובל לרב מרדכי ברויאר ב (תשנ"ב), 821-799
  • תנין, לויתן ונחש - לפשרו של מוטיב אגדי, דעת 19 (תשמ"ז), עמ' 79–101
  • תרבות המחלוקת בהגות היהודית : השלכות חינוכיות ויישומן, בתוך: יהדות ודמוקרטיה, מחלוקת ואחדות (תשנ"ו) 81-70

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]