בנימין גפנר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

בנימין גֶפְּנֶר (22 בינואר 19141 בספטמבר 2013) היה מו"ל ישראלי, בעל הוצאת הספרים "לדורי" (1954–2000), ובעברו לוחם בצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה וחבר בלח"י.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גפנר נולד ב-1914 בעיר ביאליסטוק שבפולין. בגיל שלוש התייתם מאמו וכשהיה בן שש נהרג אביו, והוא גדל עם אחותו בבית דודתו, דורה בולקובשטיין-גוטובסקי. בשנת 1929 הצטרף לבית"ר בעיר ולוצלאבק. בשנים 19331936 למד חקלאות באוניברסיטת ננסי שבצרפת, וסיים את לימודיו כמהנדס-אגרונום. ב-2 בנובמבר 1936 עלה לארץ ישראל; אחותו ודודתו, שנשארו בפולין, נספו באושוויץ.

ב-1937 הצטרף לאצ"ל (פלוגה ח', תל אביב). ב-18 בנובמבר 1939 נאסר בעת שהשתתף בקורס סגנים של האצ"ל במשמר הירדן. הוא נדון לעשר שנות מאסר,[1] אך ישב שנתיים וחודשיים בכלא עכו ובמחנה המעצר מזרעה, עד ינואר 1942. עם הפילוג באצ"ל הצטרף ב-1940 למחתרת הפורשת, לח"י (כינוייו המחתרתיים: "אמיר", "הורביץ"). משחרורו בינואר 1942 ועד יוני 1943 ניהל את סניף לח"י במצרים. ביוני 1942 התגייס לצבא הבריטי במסגרת התנדבות היישוב לצבא הבריטי במלחמת העולם השנייה. הוא עסק בהברחת נשק ללח"י, ומילא תפקיד חשוב בהקמת תאים חשאיים של הארגון בקרב החיילים היהודים בצבא הבריטי במצרים. כמו כן ערך עלון של הארגון באנגלית עבור עיתונאים זרים. ביולי 1943 השתתף בפלישת בעלות הברית לסיציליה. באותה שנה התנדב ליחידה סודית, שפעולתה, עמוק בשטח שבשליטת גרמניה הנאצית, הביאה לשחרור 240 קצינים שבויים של בעלות הברית. לאחר מכן היה שותף להכנת ההתנקשות בלורד מוין, ואחריה המשיך לקרבות באיטליה. עם שחרורו מן הצבא הבריטי לקח עמו משדר והגניב אותו לארץ. ממשדר זה שידרה גאולה כהן עד למאסרה, אז נפל המשדר בידי הבריטים.

בשנת 1945 אסרו הבריטים את גפנר. הוא נשלח לגלות בסודאן ובאריתריאה, שם הוחזק 100 ימים בבידוד מוחלט. לאחר שחלה הועבר באפריל 1946 לבית חולים בירושלים.[2] בשובו למחתרת לימד כתבי-סתר והשתתף בפיצוץ שיירה בריטית בתל ליטווינסקי. כמו כן כתב ופרסם עשרה שירים בביטאון לח"י "המעש" ובביטאון התנועה לנוער "חזית הנוער". ב-1947 היה שותף להברחת מעפילים בספינה "הפורצים".

לאחר קום המדינה תיעד והקליט יותר מ-200 אנשי לח"י להנצחת פועלם, ובד בבד ראיין קציני בולשת בריטים בנושא מלחמתם באנשי לח"י. המרואיינים, שלא ידעו על פועלו כאיש המחתרת שרדפה אותם ואף חיסלה לא מעטים מהם, אלא ראו בו לוחם לשעבר בצבא הבריטי, וסיפרו לו בגילוי לב על שנותיהם בארץ ישראל המנדטורית. רק שניים מן המרואיינים זיהו אותו ונקטו אמצעי זהירות, עד ללקיחת נעליו לפני הכניסה לראיון בביתו של הקצין לשעבר.[3]

בשנת 1954 הקים את הוצאת הספרים "לדורי", שהוציאה לאור מאות כותרים מקוריים ומתורגמים, בהם רומנים, ספרי עיון ואלבומים. בשנת 1960 הוציא לאור את ספרם של יואל והאנזי ברנד, "השטן והנפש", שאותו "ליקט מפי ה. בראנד וערך ב. גפנר". בשנת 1967 הוציא לאור, בעקבות מלחמת ששת הימים, את "אלבום מלחמת הניצחון תשכ"ז", ועליו חתם בשם "ג. בנימין". עקב כך נקלע לעימות מתמשך עם הסופר ובעל הטור בנימין גלאי, שכינוי הספרותי היה "ג. בנימין".[4] משנת 2000 ניהל את ההוצאה בנו גיל גפנר, וב-2009 הועברה לידי חברת ליאור שרף; כיום ההוצאה פעילה בהפצת ספרים ואינה מוציאה לאור ספרים חדשים.[5]

בנימין גפנר התגורר בבת ים. הוא נפטר בשנת 2013, בגיל 99. הותיר אחריו ארבעה בנים ובת ושלושה נכדים.

אוטוביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בלב הומה, בחרב שלופה: מסכת חייו של אדם, שהיא צילום של תקופה, בת ים: ב. גפנר, 2008.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "גפנר בנימין", בתוך: שלמה אוקון (עורך), יהודה בורוכוב (רכז החומר), דב מילמן (רכז המערכת), גולי קניה: סיפורם של לוחמי המחתרות בגלות אריתריאה, סודאן וקניה, תל אביב: עמותת גולי קניה, תשנ"ה 1995, עמ' 75.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]