בנימין אלעזרי-וולקני
 | |
| לידה |
4 בינואר 1915 בן שמן, האימפריה העות'מאנית |
|---|---|
| פטירה |
1 בפברואר 1999 (בגיל 84) לה חויה, ארצות הברית  |
| מקום מגורים | ישראל, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
האוניברסיטה העברית בירושלים |
| מוסדות |
אוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו |
| תרומות עיקריות | |
| מחקרים בתחום מיקרוביולוגיה | |
  | |
בנימין (בני) אלעזרי-וולקני (וילקַנְסקי) (4 בינואר 1915 – 6 בפברואר 1999) היה מדען ישראלי ופרופסור שעסק בתחום מיקרוביולוגיה.
נודע כפורץ דרך בתחומו, היה הראשון שגילה חיים בים המלח והראשון שהבין כי צורן יכול לשמש כחומר פעיל מבחינה ביולוגית.
חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בבן שמן ליצחק אלעזרי-וולקני (שעל שמו נקרא מכון וולקני) ולשרה קריגר. בשנת 1936, במהלך מחקר לתואר מוסמך באוניברסיטה העברית בירושלים,[1] גילה כי בניגוד לסברה הרווחת יש חיים בים המלח. את החיידקים שגילה כינה "הלובקטריה" (חיידקים אוהבי מלח); שמו המדעי של המין כיום הוא Haloarcula marismortui קרוי על שמו הלטיני של ים המלח, Mare Mortuum. כדי להמשיך במחקרו בתחום זה נסע לדלפט שבהולנד להיעזר במיקרוביולוג הנודע אלברט יאן קלויבר (A.J. Kluyver), שם שהה במשך שנה. שנה נוספת שהה לצורך מחקר באוטרכט.
בשנת 1939 שב לארץ ישראל והצטרף כחבר לסגל במכון ויצמן. את הדוקטורט השלים ב-1941 וגם אותו הקדיש לחקר חיידקים הלופיליים בים המלח. במהלך מחקריו גילה עוד סוג חיים בים המלח בדמות אצה חד-תאית. בשנת 1948 מונה לראש המחלקה למיקרוביולוגיה במכון.
בשנים 1945–1946 לקח שנת שבתון ובמהלכה חקר במחלקה לתזונת הצמח באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. בשנה לאחר מכן חקר עם מיקרוביולוג, תלמידו של קלויבר, בתחנת המחקר הימית של אוניברסיטת סטנפורד במונטריי. שם הכיר את אלינור סוזן בראונל אנטוני סולומונס-ג'קסון ("טוני"), בתו של חוקר הטבע היהודי תאודור סלומונס (אנ'). טוני, עיתונאית וסופרת, הייתה מזכירתו של הסופר ג'ון סטיינבק והייתה אז בת-זוגו של הביולוג הימי אד ריקטס (Ed Ricketts). במרץ 1948 נישאו אלעזרי-וולקני וסולומונס-ג'קסון בניו יורק ועברו לארץ ישראל. ב-1949 נולד בישראל בנם היחיד ינון.
בשנת 1959 עבר עם משפחתו לארצות הברית והצטרף לסגל מכון סקריפס לאוקיינוגרפיה בלה חויה שבסן דייגו, קליפורניה. במכון המשיך במחקר ביוכימי של ארכאונים הלופיליים. בשנת 1985 פרש לגמלאות, אולם המשיך במחקר. בשנת 1990 הצליח לבודד חיידקים נוספים מדגימות בוץ שאסף בים המלח ב-1930, והצליח בעזרת טכניקות חדשות של זיהוי גנטי לזהות עוד מינים חדשים, כגון Bacillus marismortui. פריצת דרך חשובה נוספת של וולקני היא בחקר אצות צורניות (diatoms) הגדלות באוקיינוסים. שלדן של האצות עשוי מצורן ובנימין הוא הראשון שגילה שהצורן אינו משמש לבניית השלד בלבד אלא גם פעיל מבחינה ביולוגית בסינתזה של הדנ"א ובתאי האצה. הוא גם הסביר את תהליך קליטת הצורן על ידי גנים והחלבונים וכך איפשר את הבנת תהליך מחזור החיים של האצות הצורניות שהן הבסיס לשרשרת המזון באוקיינוסים. בשנת 1985 פרש לגמלאות.
בנימין אלעזרי-וולקני נפטר בסן דייגו שבקליפורניה. הוא הותיר אחריו את רעייתו (נפטרה ב-2006), את בנו ינון, פסיכולוג קליני, ונכד. שמו של וולקני הוענק לסוג Volcaniella ולמין השייך לקבוצת הארכיאה Haloferax volcanii.
מינים נוספים שתיאר וולקני[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Haloarcula marismortui Elazari-Volcani, 1940
- Chromohalobacter marismortui Elazari-Volcani, 1940
- Halomonas halmophila Elazari-Volcani, 1940
- 1999, Salibacillus marismortui (Arahal, Márquez, Volcani, Schleifer and Ventosa)
ממחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ביחד עם בלוך ר. ליטמן ה.צ., " תופעות של לובן בים המלח", הטבע מספר 1, מרחביה, 1945.[2]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חיים בים המוות, מאת: פרופ' אהרון אורן פורסם ב"גליליאו" גיליון 18, עמ' 36–43, אוקטובר 1996.
- פינת הסיפור ההיסטורי
- ביוגרפיה, באתר אוניברסיטת קליפורניה (באנגלית)
- הספד בעיתון Internal Microbiology
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ב.אלעזרי-וולקני, מחקר על החיים בים המלח, הוגש לאוניברסיטה העברית בירושלים בכ"ז סיון, ת"ש
- ^ יוסף ברסלבי, הידעת את הארץ - ים המלח סביב-סביב, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשט"ז, 1956, כרך ג', עמוד 469