בנימין מונטר

בנימין מונטר (1894 – 1 במרץ 1920) היה חלוץ ומנהיג פועלים איש העלייה השנייה, אחד מן הלוחמים לצדו של יוסף טרומפלדור בתל חי.

חייו ותפיסת עולמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מונטר נולד בלודז' בפולין למשפחה שומרת מצוות. בהיותו בן 19, לאחר הכשרה עצמאית, עלה לארץ ישראל חרף התנגדות הוריו. בהיותו באוניה חלה, אך למרות זאת סירב להפצרות הוריו לשוב, ולו על מנת להירפא, באומרו: "ארץ ישראל היא מקום הבראה לכל עמנו ואף אני אבריא כאן".^[^{דרוש מקור]} לאחר שהבריא, עבר לפתח תקווה, שם יסד את קבוצת "עמל".
מונטר היה פציפיסט לפי השקפת עולמו, והתנגד להתנדבות לגדודים העבריים. עם זאת, האמין כי עליו לשאת נשק מגן, וכך הגיע לתל חי. תפיסתו זו של מונטר, אשר שילבה בין הסלידה מצבא, מלחמה ונשק, לבין לאומיות, ציונות והכרה בכורח ההגנה העצמית, הייתה תפיסת עולם מוצהרת של רבים מן החלוצים בארץ ישראל בני דורו; ופותחה בשנות העלייה השנייה והשלישית בכתביו של ההוגה א"ד גורדון.
בשנות מלחמת העולם הראשונה גויס מונטר בעל כורחו, כמו רבים מאישי היישוב היהודי בארץ, לעבודת כפייה (עמלִיָה) בצבא הטורקי. הוא נמלט ונתפס. עמדו להוציאו להורג, ואז עבר מטוס של חיל האוויר המלכותי הבריטי אשר הטיל פצצה והוא הצליח להימלט.
לאחר הכיבוש הבריטי בארץ ישראל, מונטר עבד זמן מה בחולדה, וארגן שם קבוצה ששאפה להתיישבות שיתופית. הוא עלה עם חבריו למטולה בי"א באדר תר"ף 1920, בדרכו לכפר גלעדי להביא בעלי חיים. כאשר נשמעו יריות בתל חי. הוא רץ למקום יחד עם יוסף טרומפלדור והופקד על החדר העליון בחצר תל חי. בנימין נהרג מהרימון שהושלך לחדר זה, יחד עם שרה צ'יזיק, דבורה דרכלר וזאב שרף.