בנימין מנשה לוין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף בנימין משה לוין)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בנימין מנשה לוין

הרב ד"ר בנימין מנשה לוין (בראשי תיבות: ב"מ לוין; במקורות מסוימים מופיע שמו הפרטי כ"בנימין משה" ולא "בנימין מנשה"; י"ז באייר תרל"ט, 10 במאי 1879ח' בניסן תש"ד, 1 באפריל 1944) היה חוקר תלמוד ובעל אוצר הגאונים.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשנת ה'תרל"ט באחוזת אביו שהייתה קרויה על שמו "אחוזת רבי מאיר", על-יד העיירה הרדזץ, במחוז רוגצ'וב שבפלך מוגילב, בתחום המושב של האימפריה הרוסית. אביו היה מחשובי חסידי ליובאוויטש, אדם עשיר ותקיף. בהיותו בן חמש התייתם מאביו וגדל אצל אחיו, רבי שמעון יוסף הצדיק, שהיה מתנהג בקדושה רבה וכמעט שלא היה מדבר דיבורי חול, ובלילות היה עורך תיקון חצות בבכי רב. כמו כן היה עוסק רבות במעשי צדקה, ושיתף בהם את אחיו הצעיר, בנימין מנשה. בנימין מנשה הושפע הרבה מאחיו זה בשנים אלו.

כשהיה בנימין מנשה בן אחת עשרה מת גם אחיו, ומאז נכנס ללמוד בישיבה. הוא למד בישיבות קטנות שונות: בהרדזץ, ז'לובין, רוגצ'וב ובוברויסק, בה הושפע רבות מהרב רפאל שפירא, שעבר לימים לחדש את ישיבת וולוז'ין. בשנת ה'תרנ"ה עבר בנימין מנשה ללמוד בישיבה הגדולה בטלז, אחרי מאמצי שכנוע רבים כלפי אמו. בשובו מהישיבה עסק בשירות צבאי קצר בין החומות בקובנה, והשתחרר כעבור חצי שנה.

לאחר שחרורו מהצבא חזר לבוברויסק, וגילה שהרב רפאל שפירא כבר עקר ממנה. במקומו, נקשר בקשר אמיץ לחוקר והסופר ר' שמואל אלכסנדרוב, שהמריצו לגמור ללמוד את התלמוד, ולעסוק גם במחשבת ישראל. על פי הדרכתו למד בתחילה את ספר הכוזרי ופירושי האברבנאל לתורה, ואחרי שרכש ידיעות רבות בספרים אלו, למד בהבנה מעמיקה את המורה נבוכים של הרמב"ם. כמו כן לא משו משולחנו ספרי ההיסטוריה של צבי גרץ וזאב יעבץ. באותם הימים ששהה בקרבת ר' שמואל אלכסנדרוב, מעיד ר' אלכסנדרוב כי נתן לבנימין מנשה לוין להעתיק את מכתבי הרב קוק שנשלחו אליו, מאחר שהיו בעלי משמעות רבה. מכתבים מקוריים אלו נשרפו באחת השרפות שפקדה (כנראה במזיד) את ביתו של הרב אלכסנדרוב, ועל כך שמח הרב אלכסנדרוב שלפחות העתקים ממכתבי הרב קוק נשארו. הרב צבי יהודה קוק כותב בהקדמה לספר אגרות הראי"ה שיש למכתבים אלו חשיבות רבה. מכתבים אלו הגיעו לארץ בתוך ספריו וכליו של בנימין מנשה לוין, אולם עם השנים נעלמו.

במהלך שנים אלו החלו להציע לו הצעות שידוכין, וכדי שלא יפריעוהו עבר ללמוד בבית כנסת שקט, שאיפשר לו ללמוד בהתמדה רבה, עד שנפל למשכב מרוב מאמץ ובהמלצת רופא עבר לעיירת הנופש דובלן שעל שפת הים הבלטי על יד ריגה. בעיירה זו פגש את הרב אברהם יצחק הכהן קוק ששימש אז כרבה של בויסק, והרב קוק ומשפחתו התאכסנו אז בחודשי הקיץ בביתו של בנימין מנשה. בצילו של הרב קוק ישב יותר משנתיים, וקשר הדוק נקשר אז ביניהם.

בהיותו בדובלן התחיל לפרסם מאמרים קצרים ב"המליץ" וב"המזרח" שערך הרב זאב יעבץ.

מדובלן עבר לריגה ולמד שם את ספרות ההלכה והפוסקים. הוא הוסמך לרבנות על ידי רבה של ריגה, רבי ראובן יצחק אליון. משם פנה בעצתו של יעבץ לברלין ולמד שם בבית המדרש לרבנים של הרב עזריאל הילדסהיימר, שם למד כשנה שיעורים שונים ולימודים כללים. חצי שנה לאחר בואו לברלין הגיע גם יעבץ ללמוד עמו בבית מדרש זה. שם חיברו יחד מטעם האגודה למדעי היהדות בברסלוי את חיבורו הראשון של לוין: "Corpus Tannaiticum" – חיבור וסידור כל הברייתות השונות על סדר פסקי המשנה. לבסוף משכו ראשי המכון את ידיהם מהדפסת החיבור, וגם מה שסידרו ממנו לדפוס אבד ברובו.

בקיץ שנת ה'תרס"ז התקבל בנימין מנשה לאוניברסיטת ברן, ובשעותיו הפנויות עסק בחקר כתבי יד של איגרת רב שרירא גאון מספריות ברלין, פריז, וינה, פארמה, רומא, לונדון, אוקספורד ועוד. את תוצאות מחקרו זה פרסם יחד עם תולדותיו של רב שרירא גאון בספר השנה של האגודה למדעי היהדות בפרנקפורט (כרך שביעי ושמיני). בעקבות מחקר זה נשאב מאז לעולם מחקר התלמוד בכלל ומחקר ספרות הגאונים בפרט, ומשך את ידיו מהעיסוק בביקורת המקרא שעסק בה קודם לכן ואף פרסם בעניינה מאמר בשם "זיווג המלים בתנ"ך", שהתפרסם בכרך השישי של ספר השנה הנ"ל.

בברן יסד לוין אגודת סטודנטים חרדים שנקראה "תחכמוני", שהתקיימה כחמש שנים והוציאה לאור בעריכתו מאסף בשם תחכמוני.

כשהשלים את לימודי התואר בברן, לאחר שלוש שנות לימודים, נסע לפרנקפורט והדפיס מחדש את איגרת רב שרירא גאון. בתקופה זו הכיר את רבי יצחק אייזיק הלוי, מחבר "דורות ראשונים", ולמד ממנו רבות.

בשנת ה'תרע"ב נשלח מטעם החרדים בפרנקפורט לארץ ישראל כדי לסייע לרב משה אוירבך בניהול בתי התלמוד תורה נצח ישראל בפתח תקווה ושאר המושבות. בשל כך התעכבה הדפסת איגרת רב שרירא גאון, והיא נדפסה רק בשנת ה'תרפ"א בפרנקפורט.

במהלך שנות מלחמת העולם הראשונה ואחריה ניהל לבדו את רשת בתי התלמוד תורה "נצח ישראל", בערים פתח תקווה, ראשון לציון, רחובות, עקרון, חיפה ויבנאל, ובית ספר לבנות בירושלים. בפתח תקווה הקים גם בית מדרש למורים שהתמזג לימים עם בית המדרש למורים "מזרחי" בירושלים.

משנת ה'תר"פ התגורר בחיפה, ובשנת ה'תר"צ עבר לירושלים.

בשנת ת"ש הוציא לאור מוסד הרב קוק ספר יובל לכבודו של בנימין מנשה לוין. אורגנה אז גם מסיבה לכבודו, שבה נאמו הרב יהודה לייב פישמן מיימון, והרבנים הראשיים לארץ-ישראל הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג והרב בן ציון חי עוזיאל, וכן הרב יעקב משה חרל"פ. לקט מהדברים שנאמרו במסיבה נדפסו ב"סיני" ו עמ' רע"ה.

בשנת ה'תש"ד מילא את מקומו של הרב יהודה לייב פישמן מיימון בעריכת המאסף התורני סיני, ופרסם בו מזיכרונותיו. תוך כדי כתיבת הזיכרונות נפטר, ונקבר בהר הזיתים.

מחיבוריו וחיבורים שההדיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איגרת רב שרירא גאון, כמפורט לעיל.
  • מאמר זווג המילים בתנ"ך, תחכמוני ב.
  • אוצר הגאונים, יצירה מרובת כרכים על סדר התלמוד, המלקטת את דברי הגאונים מספרים וכתבי-יד שונים (ראו הרחבה להלן).
  • גנזי קדם, מאסף מדעי לתקופת הגאונים, חמשה כרכים (תרפ"ב-תרצ"ד).
  • ארץ-ישראל בתשובות הגאונים ופרושיהם ירושלים, תרפ"ו.
  • מתיבות, תלמוד קטן לסדרי מועד נשים ונזיקין מתוך כתבי יד שונים, יחד עם ספר חפץ, ה'תרצ"ד.
  • ההדרת מעשים לבני ארץ ישראל, שרב האי גאון כבר העיד על קיומם, בתוך תרביץ שנה א ספר א, ושנה ב ספר ד.
  • ההדרת קטעי פירקוי בן באבוי, חיבור מתקופת הגאונים, בתוך תרביץ שם.
  • ההדרת אשא משלי של רב סעדיה גאון, בחרוזים נגד הקראים, בתוך תרביץ שנה ג, וכספר נפרד בירושלים תרצ"ב.
  • חמאת החמדה מרבי שת הרופא בן יפת שחי בחצי המאה לאלף הששי, ירושלים תרצ"ג.
  • ספר הזיכרון, כתב יד תימני, קריית ספר שנה ב.
  • פירוש הר"ן למסכת עירובין, בתוך אמת ליעקב, ספר זיכרון להרב יעקב פריימאנן, בית המדרש לרבנים ברלין תרצ"ז.
  • מדרשי הלכה ופסקי הרמב"ם לפי סדר התורה, לפרשת ויקרא, צו, שמיני ותזריע, על פי כתבי יד, ירושלים, תרצ"ה.
  • אוצר חלוף מנהגים בין בני ארץ ישראל ובני בבל, ירושלים תש"ב. ראו: ספר החילוקים
  • מסכת פועלים, אסופת משניות וברייתות בענייני שכירות פועלים עבור שיעורי התלמוד בבתי הספר, ירושלים, תש"ג.
  • נר שבת, כמתכונת "מסכת פועלים", על הלכות נר שבת והבדלה ויום הכפורים, ירושלים, תש"א.

מאמרים יסודיים בכתבי עת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רבנן סבוראי ותלמודם, בתוך אזכרה לזכרו של הרב קוק, ירושלים תרצ"ז-תרצ"ח.

אוצר הגאונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבורו המרכזי של בנימין מנשה לוין הוא "אוצר הגאונים" בן שלושה עשר הכרכים. מטרתו, לפי דברי המחבר בהקדמת הכרך הראשון, היא לכנס את תורתם של גאוני סורא ופומבדיתא ולאסוף את כל תשובותיהם ופירושיהם מכל המקומות אשר נפוצו שם בין בספרי הראשונים, בין בקובצי אחרונים ובין בכתבי-יד שונים, ולסדרם על סדר התלמוד.

המחבר חילק את כל החומר של התשובות והפירושים לשניים, התשובות לבדם והפירושים לבדם (פרט למסכת נזיר-סוטה, שנדפסו שם יחד). ובכרכים א, ז-יג, נוסף פירוש רבינו חננאל שליקט ואסף מספרי הראשונים ומכתבי-יד שונים. המחבר כותב שמחמת קוצר הזמן לא יכול להאריך כראוי בהערות, ועיקרן הוא אפוא רק מראה מקום ומקור ראשון של כל דבר קטן או גדול שבא בפנים, ולעתים העיר גם על היחס המסופק של התשובה או הפירוש לגאון זה או אחר וכדומה.

בכרכים א-ב נוספו הערות של הפרופ' יעקב נחום אפשטיין, ובכרכים י-יב נוספו הערות (לספר הערוך) של הפרופ' שרגא אברמסון. על חיבורו זה זכה בפרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת תרצ"ה.

רשימת הכרכים:

  • כרך א: מסכת ברכות. חיפה, בסיוע האוניברסיטה העברית, תרפ"ח.
  • כרך ב: מסכת שבת. ירושלים, בסיוע האוניברסיטה העברית, תר"ץ.
  • כרך ג: מסכת עירובין, פסחים. חברה להוצאת ספרים על יד האוניברסיטה העברית, תרצ"א.
  • כרך ד: מסכת יום טוב, חגיגה ומשקין. חברה להוצאת ספרים על יד האוניברסיטה העברית, תרצ"ב.
  • כרך ה: מסכת מגילה, תענית וראש השנה. חברה להוצאת ספרים על יד האוניברסיטה העברית, תרצ"ג.
  • כרך ו: מסכת יומא וסוכה. ירושלים תרצ"ד. הכרך מכיל גם פירוש קדמון למסכת יומא.
  • כרך ז: מסכת יבמות. בסיוע האקדמיה היהודית באמריקה. ירושלים תרצ"ו.
  • כרך ח: מסכת כתובות. הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים תרצ"ט. הכרך מכיל גם הערות לאוצר הפירושים, מאת שאול חנא קוק.
  • כרך ט: מסכת קדושין. הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים ת"ש.
  • כרך י: מסכת גיטין. הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים תש"א. עם הערות שרגא אברמסון.
  • כרך יא: מסכת נדרים, נזיר וסוטה. הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים תש"ב. כולל גם ספר המפתח להר"ן על מסכת נדרים ולקוטי פירושי הערוך לרבי נתן מרומי למסכת נדרים ונזיר וסוטה.
  • כרך יב: מסכת בבא קמא. הוצאת מוסד הרב קוק ירושלים תש"ג.
  • כרך יג: על מסכת בבא מציעא. לא נגמר בדפוס, כיוון שהמחבר נפטר תוך כדי עבודתו.

את הכרך הי"ד, על מסכת סנהדרין, המשיך אחריו הרב ד"ר חיים צבי טויבש.

מפעל זה נמשך על ידי הרב ד"ר אליהו רחמים זייני, אשר ממשיך במפעל זה והוציא עד כה כרך על מסכת 'עבודה זרה' (חיפה, תשע"ו).

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סיני כרך יד, פרקי זכרונות ואוטוביוגרפיה קצרה.
  • בתי הת"ת (התלמוד-תורה) נצח ישראל בא"י משנת תרס"ט עד תרע"ד, בתוך זכר יוסף, מאסף ספרותי לזכרו של רבי יוסף קריביצקי, ירושלים ת"ש.
  • אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ג, ירושלים תש"ך, 123-114.
  • שרגא אברמסון, מהדורות ראשונות של "אוצר הגאונים" - סיני, כרך יד, תש"ד, עמ' רח-ריב; עניינות בספרות הגאונים, ירושלים תשל"ד, עמ' 265-243
  • דוד שניאור, הרב קוק והרב אלכסנדרוב - דיאלוג על מאמר הדור, עבודת תואר שני, טורו קולג', ירושלים 2002

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]