בנימין צביאלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בנימין צביאלי
לידה 20 בספטמבר 1918
י"ד בתשרי תרע"ט
קאליש שבפולין
פטירה 1 בפברואר 2004 (בגיל 85)
ט' בשבט תשס"ד
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בנימין צביאלי (הרשקוביץ) (ערב סוכות, י"ד בתשרי תרע"ט, 20 בספטמבר 1918ט' בשבט תשס"ד, 1 בפברואר 2004) היה מראשוני קול ישראל וממניחי היסוד לשידורי הדת והמסורת בקול ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם בנימין הרשקוביץ ב-1918 בקאליש שבפולין, בנם של שלמה ואסתר-חנה הרשקוביץ. למד בישיבת תומכי תמימים בוורשה ובישיבת רדומסק. בשנת תרצ"ו (1936) עלה לארץ ישראל לבדו. רוב משפחתו נספתה בשואה. התיישב בירושלים ולמד בישיבת מרכז הרב, ובמקביל החל ללמוד בסמינר למורים "מזרחי". סיים תואר ראשון ואחר כך תואר שני בתלמוד ובלשון עברית באוניברסיטה העברית. בזמן לימודיו בירושלים הצטרף ל"הגנה".

בתחילת שנות החמישים ערך את עיתון "הצופה לילדים" במשך כשנתיים, החל מאוקטובר 1950. באותן שנים החל לעבוד ברדיו המנדטורי קול ירושלים ועסק בכתיבתן, עריכתן ושידורן של תוכניות הדת והמסורת. בשנת 1946 עבר קורס שדרים, ולאחריו החל לעבוד ב"קול ישראל".

לאחר קום המדינה הקים את המדור להווי ומסורת יהודית ב"קול ישראל", וניהל אותו במשך שנים רבות. היה אחראי לשידוריהן של תוכניות הדת והמסורת ב"קול ישראל", ובהן השידור היומי של "פרקי היום בתנ"ך". בשנות השישים ערך והגיש את התוכנית "קבלת שבת" ששודרה בימי שישי. כמו כן ערך את התוכנית "פרקי חזנות כבקשתך". בשנות השבעים העביר את עריכת התוכנית והגשתה לידי אחד מעובדי המחלקה הדתית, ברוך שיין.

במהלך עבודתו ב"קול ישראל" הוסמך לרבנות, ובין הסומכים אותו הרב הראשי איסר יהודה אונטרמן, הרב יצחק יעקב וכטפויגל והרב שלמה יוסף זוין. כונה "הרב של הרדיו", והשיא רבים מעובדי "קול ישראל".

בשנים 1958-1956 שהה בשליחות באנגליה מטעם המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של הסוכנות היהודית. במהלך שליחותו השתלם ברשות השידור הבריטית ה-BBC. בסוף שנות השישים הצטרף לצוות ההקמה של הטלוויזיה הישראלית, ולאחר מכן התמנה למנהל תוכניות הדת בטלוויזיה (בין השאר, היה היוזם של סיום שידורי הלילה ב"פסוקו של יום"). בתפקיד זה שימש שנים רבות עד צאתו לגמלאות באמצע שנות השמונים.

בשנת ה'תשמ"ט הוענק לו תואר יקיר ירושלים[1]. על שמו קרוי רחוב בירושלים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יומנו של גדעון; ציורים: ש' יורני, תל אביב: סיני, 1958. (לילדים) (הסיפור התפרסם במקור בהמשכים ב"הצופה לילדים")
  • בנימין צביאלי (כתב וערך), ר' ישראל בעל שם טוב ותנועת החסידות: פרקי למוד וקריאה לבתי ספר ולעם, תל אביב: מורשת, תש"ך.
  • אנו כולנו --- : שיחות מלב אל לב; ציורים: בינה גבירץ, ירושלים: קריית ספר, 1967.[2] ("שיחות ששוחחתי עם מאזינים צעירים על יד המיקרופון ב"קול ישראל")
  • בנימין צביאלי (עורך), שיחות במקרא, 2 כרכים, ירושלים: רשות השדור – קול ישראל והחברה לחקר המקרא בישראל על ידי קרית ספר, תשכ"ח–תשל"ט.[3] (התוכן: כרך א: נביאים ראשונים ודברי הימים; כרך ב: נביאים אחרונים)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]