בני אפרים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בני אפרייםטלוגו: బెనె ఎఫ్రాయిమ్), הנקראים גם "יהודי טלוגו", היא קהילה קטנה בת כ-50 משפחות החיה בלב אזור כפרי במדינת אנדרה פרדש - המדינה הרביעית בשטחה והחמישית בגודל אוכלסייתה בהודו. במדינה זו השפה הנפוצה ביותר היא טלוגו, וזו גם שפתם של חברי הקהילה.

בני הקהילה טוענים כי הם יהודים צאצאי שבט אפרים, שהגיעו להודו לאחר נדודים מאז גלות עשרת השבטים.

הקשר בין בני הקהילה ליהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני אפרים טוענים כי הם צאצאים לשבט אפרים מעשרת השבטים. לטענתם לאחר גלות עשרת השבטים הם נדדו מישראל דרך מערב אסיה: פרס, אפגניסטן, טיבט וסין במשך 1600 שנים, עד שהגיעו לדרום הודו לפני יותר מ-1000 שנים[1]. ההיסטוריה שלהם לטענתם דומה להיסטוריה של יהודי אפגניסטן, יהודי פרס, בני מנשה ובני ישראל.

בשנות ה-80, נסע מנהיג הקהילה שמואל יעקובי לירושלים, והשתכנע כי הוא ובני קהילתו הם יהודים. ומאז שנות ה-80, כחמישים משפחות למדו יהדות, עברית וגם בנו בית כנסת פעיל, בו הם מקיימים תפילות בנוסח מסורתי. בני הקהילה חוגגים את כל החגים היהודיים, מקיימים אורח חיים יהודי, אינם עובדים בשבת, ושואפים לעלות לישראל.

במשך שנים ביקרו את בני הקהילה רבנים מהרבנות הראשית לישראל, על מנת לבדוק האם אכן בני הקהילה הם ממוצא יהודי.

אורח חיי הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רוב חברי הקהילה הם איכרים שכירים, העובדים בחקלאות וחיים בתנאי עוני קיצוני (על פי הגדרות האו”ם: פחות מ-1.5 דולר לנפש ליום).

קהילה זו שייכת לכת ה"מהדיגה" שהיא חלק מקאסטת ה"טמאים" - הקאסטה הנמוכה ביותר בהירארכיית הקאסטות בהודו.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתבה שפורסה בוושינגטון טיימס בשנת 2006 נטען כך[1]:

"רבים סבורים שיהודי בני אפרים מנסים להימלט מן העוני, וכי הם מנסים לעזוב את איזור אנדרה פרדש, שם שש שנים רצופות של בצורת וכישלון הביאו יותר מ-3000 איכרים לחוב ולהתאבדות"

צ'נדרה סקהר אנגדי, מדען חברתי מקרנאטקה השכנה, אמר על יהודי טלוגו[1]:

"הם בין היהודים העניים ביותר בעולם. הם נואשים להכרתם על-ידי הרבנות הראשית לישראל פשוט על מנת להבטיח להם דרכון ממדינה שבה הם יכולים לנהל חיים טובים בהרבה - הרחק מחיים אלו של עוני ורעב"

בנוסף לכך, המתנגדים להעלאת בני אפרים למדינת ישראל מבקרים את חבריה וטוענים שבעבר אבותיהם האיכרים התנצרו כדי לשפר את מצבם הכלכלי, וכעת (החל משנות השמונים של המאה העשרים) הם עושים את אותו הדבר, ורק עם היהדות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Shaikh Azizur Rahman, "Another tribe seeks rabbinical recognition", Washington Times מאי 2006