בני מרשק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בני מרשק
Benny-Marshak.jpg
בני מהרשק במהלך מבצע חורב, 1949
תאריך לידה 1906
מקום לידה סמרגון, מערב רוסיה
עלה לישראל 1929
תאריך פטירה 11 בינואר 1975 (בגיל 69 בערך)
תאריך פטירה עברי כ"ח בטבת תשל"ה
מקום פטירה ישראל
השתייכות Palmach.jpg  פלמ"ח
IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19411948 - פלמ"ח
1948 - 1973 צה"ל (במילואים)
תפקידים צבאיים
קצין חינוך של הגדוד השלישי
קצין חינוך של הגדוד הרביעי
קצין חינוך של חטיבת הראל
מלחמות וקרבות
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
מלחמת סיני  מלחמת סיני
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
הנצחה
רחוב "מעלות בני" בירושלים

בני מַרשַק (בעבר מהרשק; 190611 בינואר 1975, כ"ח בטבת תשל"ה) היה קצין חינוך ואידאולוגיה ("פוליטרוק") בפלמ"ח.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנימין מהרשק נולד בשנת 1906 בעיר סמרגון שבמערב רוסיה (כיום בבלארוס). אביו כיהן כרב מטעם בעיר. בהיותו נער נרצח אביו ביריות בביתו, לנגד עיניו, בעת פרעות פטליורה.[1]

בגיל 17 השתתף בסמינר של יצחק טבנקין ואחרים מעין חרוד בוורשה בירת פולין, ומשם הגיע ל"קיבוץ חוצבי האבנים" שליד העיירה קלוסובה (Kolosowo;‏ Колосово) שבפולסיה, סמוך לגבול הרוסי. כבר שם התבלט בנכונותו לעבוד באופן מאומץ ולפעול רבות בתחום הארגוני והחברתי. הוא תרם לגיוס חברים חדשים לקיבוץ, עד שהמספר הגיע לכ-200 איש.

באוקטובר 1929 עלה מרשק לארץ ישראל והתיישב בקיבוץ גבעת השלושה. ב-1941 היה בין ראשוני המתגייסים לפלמ"ח. הוא עבר קורס מ"כים וקורס מ"מים של הפלמ"ח, והפך לאחד מאנשי האידאולוגיה הבולטים בארגון. הוא תרם הן לגיוס והן לרוח הלחימה של הלוחמים, והביא לקו הראשון אמנים, ספרים ועיתונים. מרשק נשא נאומים במטרה לרומם את רוח הלחימה, המורל ותחושת צדקת הדרך.

תחילה שימש מרשק כקצין חינוך של הגדוד השלישי ולאחר מכן של הגדוד הרביעי ושל חטיבת הראל, שעמהּ נלחם בקרבות על ירושלים. אחד הקרבות המפורסמים שבהם השתתף הוא קרב סן סימון, שבו נפגע מכדור בלסת, ולא יכול היה לדבר. למרות זאת, הוא הציל את המערכה, כאשר גילה כי הכוח מתכונן לסגת, ולמלכד את הפצועים קשה כדי שלא יינזקו מידי האויב לאחר הנסיגה. בשלב זה קרע מרשק את התחבושות מפיו ונשא נאום חוצב להבות על אודות עוז רוח ועמידה בלחצים, ובו ציטוט מן הצבא האדום: "כשקר לך ויורד עליך גשם, גם לאויב קר ויורד עליו גשם".

עקב רוח הלחימה, העידוד והתמיכה המורלית שהפגין מרשק בהסתערות על הר ציון במלחמת העצמאות, נקרא המעלה להר על שמו "מעלות בני".[2]

מרשק גייס את עצמו לפלוגה מסייעת בגדוד 11 של חטיבה 9 והקפיד לצאת עם הגדוד לכל שירות מילואים ופעילות מבצעית החל מסוף שנות החמישים ועד לשנים שלאחר מלחמת יום הכיפורים, כאשר כבר סבל ממחלת הסרטן. גם באותן שנים היה נוהג לאחר יום אימונים ארוך לאסוף את הפלוגה להרצאה ארוכה אל תוך הלילה. מרשק נהג ללבוש חולצה צבאית שעליה תפר והידק את כל סמלי המתכת והבד שקיבל במהלך שנות שירותו. בקיץ 1969, כאשר ישב הגדוד במוצבי קוניטרה, התנדב מרשק להיות במוצב שסבל יותר מהאחרים מהטרדות אש סוריות, ואהב לישון בתעלות עם החיילים הצעירים.

ב-1967, לאחר מלחמת ששת הימים, הצטרף מרשק לתנועה למען ארץ ישראל השלמה וחתם על כרוז הקמתה.[3]

במלחמת יום הכיפורים כבר היה חולה; קולו בגד בו והוא עבר ללחישה, אבל גופו נותר חזק ועמד בתלאות המחלה. עד ימיו האחרונים ידע ללחוץ יד בכוח רב. יום אחד בעת סיור במובלעת הסורית כאשר עמד גלוי וצפה לעבר התלים הסורים שלא נכבשו, נורה לעברו ממרחק רב צרור כדורים. כמה קליעים הגיעו לחזהו ונבלמו עם השכפ"ץ האמריקאי שלבש. מרשק לא נפצע, ותקוותו למות בשדה הקרב לא התגשמה.

בני מרשק נפטר בשנת 1975.

בנו, יואל מרשק, הוא לשעבר מרכז אגף משימות בתנועה הקיבוצית וחבר במטה הסוציאל-דמוקרטי.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]