בסיס חיל האוויר המלכותי מאונט פלזנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בסיס חיל האוויר המלכותי מאונט פלזנט

Mount Pleasant Airport - Donald Morrison.jpgמראה הבסיס ממערב
נתוני השדה

קוד IATA
MPN

קוד ICAO
EGYP

סוג השדה צבאי, בינלאומי
שנת הקמה 1985
מפעיל חיל האוויר המלכותי
בעלים משרד ההגנה של בריטניה
עיר סמוכה סטנלי
קואורדינטות 51°49′22″S 58°26′50″W
גובה מעל פני הים 74 מטר
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
10/28 8,497 2,590 אספלט
05/23 5,003 1,525 אספלט

בסיס חיל האוויר המלכותי מאונט פלזנט (RAF Mount Pleasent) הוא בסיס טיסה של חיל האוויר הבריטי באיי פוקלנד שבדרום האוקיינוס האטלנטי. הוא הוקם לאחר מלחמת פוקלנד בין בריטניה לארגנטינה ב-1982 על מנת לשפר את ההגנה האווירית על האיים ולהרתיע את ארגנטינה מפני ניסיון נוסף לכבוש אותם. עד היום זהו שדה התעופה החדש ביותר של חיל האוויר המלכותי. הבסיס משמש גם כנמל התעופה הבינלאומי של האיים.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תום מלחמת פוקלנד וכיבוש איי פוקלנד בחזרה מידי ארגנטינה באביב 1982 נדרשה בריטניה להמשיך לקיים הגנה אווירית על האיים מחשש להתקפות אוויר ארגנטיניות נוספות עליהם.

קודם למלחמה החזיק חיל האוויר המלכותי בסיס בשדה התעופה הקטן של העיר סטנלי, בירת האיים. לאחר כיבוש האיים על ידי ארגנטינה שימש שדה התעופה את הארגנטינים ואף הופצץ על ידי מפציצים בריטיים.

עד להכשרת שדה התעופה בסטנלי לשימושם של מטוסי קרב סילוניים נדרש הצי הבריטי להחזיק בקרבת איי פוקלנד נושאת מטוסים משלו ועליה מטוסי קרב מדגם הרייר. שלוש נושאות המטוסים של הצי מילאו את התפקיד בתורנות, אך הדבר יצר קשיים בתחזוקתן, מאחר שהן נדרשו להפליג דרך ארוכה מאד אל בסיסיהן בבריטניה לשם תיקונים.

בסופו של דבר שוחררו נושאות המטוסים ממשמרתן לאחר שהוארך מסלול הטיסה בשדה התעופה בסטנלי והוצבו בו ארבעה מטוסי קרב מדגם פנטום. עם זאת התברר לממשלת בריטניה שהשדה בסטנלי מוגבל מכדי להוות בסיס קבע להגנה אווירית משמעותית על האיים. לכן החליטה להקים בהם בסיס טיסה חדש לחיל האוויר המלכותי, אשר יאפשר גם תגבור צבאי מהיר של האיים בדרך האוויר במקרה הצורך.

הבסיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאתר להקמת הבסיס החדש נבחר שטח בדרום האי המזרחי, כ-48 קילומטרים מדרום-מערב לסטנלי. הבסיס נבנה במהירות על ידי חברה קבלנית אזרחית, שהתמודדה עם קשיים גדולים בהבאת חומרי הבנייה הדרושים לאתר. הוא נפתח ב-12 במאי 1985 על ידי הנסיך אנדרו, בנה של המלכה אליזבת השנייה (שלחם במלחמת פוקלנד כטייס) והפך למבצעי באופן מלא בשנה שלאחר מכן.

הבסיס משתרע על פני שטח של כחמישה קילומטרים מרובעים ויש בו שני מסלולי טיסה. הוא מהווה יחידה מרכזית של הכוחות הבריטיים באיי דרום האוקיינוס האטלנטי (BFSAI) – מסגרת צבאית של כוחות אוויר, ים ויבשה שהוקמה בעקבות מלחמת פוקלנד כדי לתגבר את הגנת איי פוקלנד ושכניהם ולהרתיע את ארגנטינה מפני ניסיון נוסף לכובשם.

מספר המטוסים המוצבים בבסיס דרך קבע הוא קטן – כעשרים ומטה. מטוסי פנטום הוצבו בו עד 1992 ואז הוחלפו על ידי מטוסי טורנדו, ובשנת 2009 באו במקומם מטוסי טייפון. בנוסף למטוסי הקרב הוצבו בבסיס מטוסי תובלה ותדלוק אווירי וכן מסוקי סי קינג. שוכנות בו גם יחידת נ"מ המצוידת בטילים נגד מטוסים ומרכז תקשורת המספק שירותי פיקוד ושליטה ולוחמה אלקטרונית עבור כל יחידות הצבא, הצי וחיל האוויר של בריטניה המוצבות באיים.

כיום מוצבים בבסיס 1,000 עד 2,000 חיילים, שלרשותם עומד מגוון רחב של שירותי רווחה ובידור. אחד מן המוצבים בו היה הנסיך ויליאם, ששירת בבסיס כטייס מסוק למשך שישה שבועות בראשית שנת 2012.‏[1] ארגנטינה גינתה את הצבתו באיים - שהייתה גם סמוכה ליום השנה השלושים לפרוץ המלחמה באיים - והגדירה אותה כהתגרות.

נמל תעופה בינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לתפקידו הצבאי משמש הבסיס גם כנמל התעופה הבינלאומי היחיד של איי פוקלנד (שדה התעופה של סטנלי משמש כיום לטיסות בין האיים בלבד). חברות תעופה קטנות שונות מקיימות ממנו ואליו טיסות אחדות מדי שבוע לבריטניה ולצ'ילה עם חניית ביניים בארגנטינה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]