בעלות הברית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בעלות הברית הן קבוצת המדינות שלחמו נגד מדינות הציר במהלך מלחמת העולם השנייה.

מפת העולם עם המשתתפות במלחמת העולם השנייה
  בעלות הברית לפני המתקפה על פרל הארבור, כולל מושבות וארצות כבושות
  מדינות שהצטרפו לבעלות הברית לאחר המתקפה היפנית על פרל הארבור
  מדינות הציר והמושבות שלהן

בעלות הברית לפי סדר הצטרפותן[עריכת קוד מקור | עריכה]

# תאריך דגל מדינה
ספטמבר 1939 פלישת גרמניה הנאצית לפולין
1 1 בספטמבר 1939 פוליןפולין פולין
2 3 בספטמבר 1939 אוסטרליהאוסטרליה אוסטרליה
3 3 בספטמבר 1939 בריטניהבריטניה הממלכה המאוחדת
4 3 בספטמבר 1939 ניו זילנדניו זילנד ניו זילנד
5 3 בספטמבר 1939 צרפתצרפת צרפת
6 4 בספטמבר 1939 טונגהטונגה טונגה
7 4 בספטמבר 1939 Dominion of Newfoundland Red Ensign.svg ניופאונדלנד
8 4 בספטמבר 1939 Flag of Nepal.svg נפאל
9 6 בספטמבר 1939 Flag of South Africa (1928-1994).svg דרום אפריקה
10 10 בספטמבר 1939 Canadian Red Ensign (1957-1965).svg קנדה
‏ 1 בספטמבר 1939 – 10 במאי 1940 המלחמה המדומה
11 9 באפריל 1940 דנמרקדנמרק דנמרק
12 9 באפריל 1940 נורווגיהנורווגיה נורווגיה
13 10 במאי 1940 בלגיהבלגיה בלגיה
14 10 במאי 1940 הולנדהולנד הולנד
15 10 במאי 1940 לוקסמבורגלוקסמבורג לוקסמבורג
16 18 ביוני 1940 Flag of Free France (1940-1944).svg צרפת החופשית
17 28 באוקטובר 1940 Flag of Greece (1822-1978).svg יוון
18 6 באפריל 1941 Flag of the Kingdom of Yugoslavia.svg ממלכת יוגוסלביה
19 22 ביוני 1941 ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות
20 25 ביוני 1941 Flag of Tuva.svg טנו טובה
‏ 7 בדצמבר 1941 המתקפה על פרל הארבור
21 7 בדצמבר 1941 הפיליפיניםהפיליפינים הפיליפינים
22 7 בדצמבר 1941 פנמהפנמה פנמה
23 8 בדצמבר 1941 אל סלוודוראל סלוודור אל סלוודור
24 8 בדצמבר 1941 Flag of the United States (1912-1959).svg ארצות הברית
25 8 בדצמבר 1941 הונדורסהונדורס הונדורס
26 8 בדצמבר 1941 האיטיהאיטי האיטי
27 8 בדצמבר 1941 ניקרגואהניקרגואה ניקרגואה
28 8 בדצמבר 1941 קוסטה ריקהקוסטה ריקה קוסטה ריקה
29 8 בדצמבר 1941 הרפובליקה הדומיניקניתהרפובליקה הדומיניקנית הרפובליקה הדומיניקנית
30 9 בדצמבר 1941 Flag of Guatemala.svg גואטמלה
31 9 בדצמבר 1941 קוריאהקוריאה קוריאה (ממשלה גולה)
32 9 בדצמבר 1941 קובהקובה קובה
33 9 בדצמבר 1941 Flag of the Republic of China.svg הרפובליקה הסינית
34 22 בדצמבר 1941 צ'כיהצ'כיה צ'כוסלובקיה (ממשלה גולה)
35 22 במאי 1942 מקסיקומקסיקו מקסיקו
36 22 באוגוסט 1942 ברזילברזיל ברזיל
37 14 בדצמבר 1942 אתיופיהאתיופיה אתיופיה
38 17 בינואר 1943 Flag of Iraq (1921–1959).svg עיראק
39 7 באפריל 1943 בוליביהבוליביה בוליביה
40 9 בספטמבר 1943 איראןאיראן איראן
41 13 באוקטובר 1943 Flag of Italy (1861-1946).svg איטליה[1]
42 26 בנובמבר 1943 קולומביהקולומביה קולומביה
43 27 בינואר 1944 ליבריהליבריה ליבריה
‏ 6–30 ביוני 1944 הפלישה לנורמנדי
44 25 באוגוסט 1944 רומניהרומניה רומניה[1]
45 8 בספטמבר 1944 בולגריהבולגריה בולגריה[1]
46 21 בספטמבר 1944 סן מרינוסן מרינו סן מרינו
47 20 בינואר 1945 Flag of Hungary (1915-1918, 1919-1946).svg הונגריה[1]
48 2 בפברואר 1945 אקוודוראקוודור אקוודור
49 2 בפברואר 1945 פקיסטןפקיסטן פקיסטן
50 7 בפברואר 1945 פרגוואיפרגוואי פרגוואי
51 12 בפברואר 1945 פרופרו פרו
52 15 בפברואר 1945 אורוגוואיאורוגוואי אורוגוואי
53 15 בפברואר 1945 ונצואלהונצואלה ונצואלה
54 23 בפברואר 1945 טורקיהטורקיה טורקיה
55 27 בפברואר 1945 לבנוןלבנון לבנון
56 מרץ 1945 ערב הסעודיתערב הסעודית ערב הסעודית
57 27 במרץ 1945 ארגנטינהארגנטינה ארגנטינה
58 11 באפריל 1945 צ'ילהצ'ילה צ'ילה
59 9 באוגוסט 1945 Flag of the People's Republic of Mongolia (1940-1992).svg מונגוליה

הרכב בעלות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריתות רשמיות בזמן המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוחות בריטיים חוצים את הריין במערב גרמניה, 24 במרץ 1945

בעלות הברית המקוריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדינות אלו נקשרו ביניהן ברשת בריתות הגנה משותפת ובריתות צבאיות לפני מלחמת העולם השנייה. ברית בריטניה-צרפת הוקמה עוד לפני מלחמת העולם הראשונה (1914-1918) דרך ההסכמה הלבבית (Entente Cordiale) של 1904 וההבנה המשולשת (Triple Entente) של 1907. ברית צרפת-פולין נחתמה ב-1921 ובהמשך תוקנה ב-1927 ו-1939. בעלות ברית אלו היו הראשונות שהכריזו מלחמה על גרמניה הנאצית לאחר פלישתה לפולין בספטמבר 1939.

אחרי 1939, הממשלה הפולנית הגולה פרסה מאות אלפי חיילים של צבא פולין בבריטניה ובצרפת לפעול נגד מדינות הציר, וכן נלחם הארמייה קריובה (צבא המולדת) בפולין הכבושה. ברית המועצות סירבה להכיר בממשלה הגולה והקימה ב-1943 את צבא העם הפולני שנהפך לאחר המלחמה לצבא פולין הקומוניסטית.

האמנה האטלנטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמנה האטלנטית, שעליה חתמו ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל ונשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט באוגוסט 1941, תיארה חזון לעולם אחרי המלחמה. נקודות האמנה כללו בין השאר ששינויי טריטוריה ייעשו בהתאם לרצון הציבור, אישור זכות העמים להגדרה עצמית, ופירוק נשקם של המדינות התוקפות לאחר המלחמה.

ר"מ בריטניה וינסטון צ'רצ'יל (ימין) ונשיא ארצות הברית פרנקלין דלאנו רוזוולט ומנהיגים אחרים בזמן תפילות בוועידת האמנה האטלנטית

הצהרת האומות המאוחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנשי פריז מתקהלים לאורך השאנז אליזה בעוד כלי רכב של בעלות הברית עוברים תחת שער הניצחון בפריז יום אחרי שחרור פריז ב-25 באוגוסט 1944 שהביא קץ לארבע שנות כיבוש.

בינואר 1942 26 מדינות, כמה מהן ממשלות גולות, חתמו על הצהרת האומות המאוחדות, לפיה כל החותמות הסכימו לתמוך באמנה האטלנטית, להקדיש את כל משאביהן במלחמה נגד מדינות הציר, ולא לערוך הסכמי שלום נפרדים עם גרמניה, איטליה, או יפן. להלן המדינות החותמות הראשונות והמדינות שחתמו על ההצהרה מאוחר יותר על יד תאריך חתימתן:

השתתפות מדינות העולם בארגון בעלות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

חבר העמים הבריטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לממלכה המאוחדת, מספר חברות עצמאיות בחבר העמים הבריטי, שהיו ידועות כדומיניונים, הכריזו על מלחמה נגד גרמניה בתחילת ספטמבר 1939. מדינות אלו היו: אוסטרליה, דרום אפריקה, ניופאונדלנד (ניופאונדלנד לא הייתה חלק מקנדה עד 1949), ניו זילנד וקנדה.

בנוסף לכך, בזכות היותן קולוניות בריטיות, האימפריה ההודית (שכללה את הרפובליקה של הודו, פקיסטן, ובנגלדש של ימינו) וקולוניות אחרות (כגון סיילון, פיג'י, וסינגפור) ברחבי העולם נכנסו למלחמה אוטומטית עם הכרזת המלחמה מלונדון. צמרת התנועה הלאומנית ההודית, בהנהגת מוהנדס גאנדי, תמכה בבעלות הברית הן בעקרון והן במעשה.

צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

צרפת בסוף 1942

לאחר כניעת הרפובליקה השלישית החלשה לגרמניה הנאצית במאי 1940, חולקה צרפת לשלושה אזורים. גרמניה סיפחה את האזור עשיר המינרלים אלזס-לורן; בצפון ולאורך החוף המערבי, הגרמנים כבשו ואכפו משטר נאצי; ובדרום, הוקמה ממשלת בובות, שכונתה צרפת של וישי. למרות מעמדה הנייטרלי, צרפת של וישי שיתפה פעולה לעתים קרובות עם הגרמנים, במיוחד בנושא גירוש היהודים. לעומת זאת, הבכירים המעטים שהמשיכו להתנגד לכניעה, בהנהגת שארל דה גול, הקימו את כוחות צרפת החופשית. ב-1941, דה גול הפך את הארגון לממשלת צרפת הגולה, שהכירו בה בריטניה וארצות הברית. רבות מהמושבות הצרפתיות צידדו בצרפת החופשית ושימשו כמקור חיוני לחיילים. כוחותיו של דה גול נלחמו במערכות רבות לצד בעלות הברית, כולל המערכות בלוב, מצרים, ואתיופיה. 100,000 חיילים צרפתיים השתתפו בשחרור איטליה ב-1943. בזמן הפלישה לנורמנדי, כוחות צרפת החופשית כבר מנו 400,000. כוחות צרפתיים ניהלו את שחרור העיר פריז, ובמאי 1945 1,250,000 כוחות צרפת החופשית תרמו לתבוסת גרמניה.

המדינות הנייטרליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטיאן העשירי, מלך דנמרק וסמל לגאוות ממלכתו, מלוּוה בהמוני מעריצים בעודו רוכב על סוס ברחבי קופנהגן בזמן הכיבוש הגרמני,יום הולדתו, 1940

ארצות השפלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארצות השפלה - בלגיה, הולנד ולוקסמבורג - היו נייטרליות בתחילת המלחמה. באביב 1940 גרמניה הפרה את נייטרליותן של שלוש המדינות ופלשה לכולן. הולנד ובלגיה נלחמו נגד הכובשים בחריפות אך הובסו על ידי הכוחות הנאציים. עד שחרור המדינה, צבא הולנד נלחם יחד עם כוחות בעלות הברית בשתי החזיתות, ומושבות המדינה שימשו כמשאבים חשובים לבעלות הברית. גם בלגיה נאבקה לצד בעלות הברית ושמרה על הקולוניות שלה. למעשה, האורניום בו השתמשה ארצות הברית לבנות את פצצת האטום הובא מקונגו הבלגית וסופק על ידי חברה בלגית. לעומת זאת, לוקסמבורג חסרת-האונים כלל לא התנגדה לפלישה הגרמנית וסופחה על ידי שכנתה. שלוש המדינות הקימו ממשלות גולות בלונדון.

מדינות סקנדינביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלוש מארבע מדינות סקנדינביה - דנמרק (כולל מושבותיה גרינלנד ואיסלנד שהיו מאוחדות עמה), נורווגיה ושוודיה - היו נייטרליות בתחילת המלחמה. מתוכן, רק שוודיה הצליחה לשמור על מעמד הנייטרליוּת עד סוף המלחמה ב-1945. גרמניה פלשה לדנמרק ב-1940 וניצחה את כוחותיה תוך שעתיים, אך הרשתה לממשלתה לפעול בעצמה עד 1943 למרות עמדתה הפרו-דמוקרטית ופרו-יהודית. כוחות בריטיים כבשו את איסלנד ב-1940 והשתמשו בה כדי להעביר כלי נשק מארצות הברית, בעוד ארצות הברית כבשה את גרינלנד עוד לפני כניסתה למלחמה ב-1941. נורווגיה, מדינה בעלת חשיבות אסטרטגית גדולה מאד, נכבשה על ידי גרמניה לאחר חודשיים של לחימה קשה בשיתוף פעולה עם כוחות בריטיים, צרפתיים, ופולניים.

ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפוסטר אמריקאי, הדוד סם, התגלמות פטריוטיות המדינה, קורא לאזרחים, "להתנקם על פרל הארבור", ומבטיח להם כי "הכדורים שלנו יעשו את זה!"

בתקופה שבין שתי מלחמות העולם אימצה ארצות הברית מדיניות של בדלנות וניסתה לא להתערב בעניינים אירופיים. בשנתיים הראשונות של מלחמת העולם השנייה, הציבור האמריקאי צפה בדאגה בתוקפנות הגרמנית אך עדיין היסס לתמוך בכניסת המעצמה למלחמה. אך במרץ 1941 נשיא המדינה פרנקלין דלאנו רוזוולט חתם על חוק השאל-החכר, שאפשר לארצות הברית לספק לבעלות הברית כלי נשק בלא להשתתף בלחימה. בעקבות סנקציות ואמברגו על יפן, החליטה האימפריה היפנית שמלחמה הייתה בלתי נמנעת והתקיפה את צי ארצות הברית בפרל הארבור שבהוואי ב-7 בדצמבר 1941. ארצות הברית הכריזה על מלחמה נגד יפן ובעלות בריתה גרמניה ואיטליה. לארצות הברית היה חלק גדול מאוד בתבוסת מדינות הציר ומאוחר יותר בבניית אירופה ויפן מחדש. עד סוף המלחמה העורף באמריקה ספג מכות מעטות וחלשות בהשוואה לאירופה ויפן ההרוסות.

סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפובליקה הסינית נלחמה נגד האימפריה היפנית מאז 1937. בשנות ה-20 קיבלה הממשלה הסינית עזרה בעיקר מברית המועצות, אולם מאוחר יותר ראשי המדינה התחמקו מהקומוניזם והחליטו להיאבק נגד יפן בעצמם. בשנות ה-30, גרמניה הנאצית החליפה את יפן בתור בעלת ברית של סין ואף צידדה עם הסינים כשמלחמה התפרצה ביניהם לבין יפן ב-1937. עם זאת, גרמניה החלה לראות ביפן בעלת ברית פונטנציאלית במלחמה אפשרית נגד ברית המועצות. ב-1938 ברלין ניתקה את יחסיה עם פקינג. הסובייטים הציעו לסין סיוע עד 1941, כשרוסיה השלימה עם יפן כדי להיערך למלחמה נגד גרמניה. רשמית, סין הצטרפה לבעלות הברית רק אחרי המתקפה על פרל הארבור, כשהממשלה הרגישה שכניסת ארצות הברית תבטיח ניצחון. למרות זאת, הסיוע מבעלות הברית האחרות נותר מצומצם עד תחילת 1945.

פינלנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעמדה של פינלנד היה מיוחד ביותר בזמן מלחמת העולם השנייה. המלחמה הראשונה, "מלחמת החורף" (19391940) התרחשה בעקבות פלישת ברית המועצות למדינה והסתיימה בויתורים טריטוריאליים רבים מצד פינלנד. בגלל המצב הפוליטי המיוחד בשנים אלו, ניסיונות פינלנד לגייס סיוע מבריטניה ושוודיה הנייטרלית נכשלו, והמדינה נאלצה לפנות לגרמניה הנאצית, יריבת ברית המועצות. כשפינלנד הרשתה לגרמניה להתפרס בשטחה, ברית המועצות הכריזה מלחמה על פינלנד ב-1941, וזו כונתה "מלחמת ההמשך". הפינים שיתפו פעולה עם הגרמנים ואפילו חתמו ברית עמם ב-1944. לאחר נסיגת הרוסים ב-1944, פינלנד נאלצה לגרש את הכוחות הגרמניים במסגרת מלחמת לפלנד כחלק מהסכם השלום עם מוסקבה.

ועידות בין מנהיגי בעלות הברית במהלך המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם הוועידה מועד מיקום משתתפים עיקריים תוצאות עיקריות
ועידת ABC-1 29 בינואר - 27 במרץ 1941 וושינגטון הבירה אנשי צבא אמריקניים, בריטיים וקנדיים קביעת התוכנית הבסיסית להצטרפות ארצות הברית למלחמה
הוועידה האטלנטית 9 - 12 באוגוסט 1941 ארגנטיה, ניופאונדלנד ולברבדור וניופאונדלנד וינסטון צ'רצ'יל ופרנקלין דלאנו רוזוולט החתימה על האמנה האטלנטית
ועידת מוסקבה 29 בספטמבר - 1 באוקטובר 1941 מוסקבה, ברית המועצות יוסיף סטלין, ויליאם אייברל הארימן, מקס איטקן, הברון הראשון מביברברוק סיוע בעלות הברית לברית המועצות
ועידת וושינגטון 22 בדצמבר 1941 - 14 בינואר 1942 וושינגטון הבירה צ'רצ'יל, רוזוולט אירופה תחילה, הכרזה על ידי האומות המאוחדות
ועידת וושינגטון השנייה 20 - 25 ביוני 1942 וושינגטון הבירה צ'רצ'יל, רוזוולט העלאה לראש סדר העדיפויות של פתיחת חזית שנייה במערכה בצפון אפריקה לפני הפלישה שתכלול את חציית תעלת למאנש
ועידת מוסקבה השנייה 12 - 17 באוגוסט 1942 מוסקבה, ברית המועצות צ'רצ'יל, סטלין, הארימן דיונים בהעדפת המערכה בצפון אפריקה על פני פלישה תוך כדי חציית תעלת למאנש
ועידת צ'רצ'ל 21 - 22 באוקטובר 1942 צ'רצ'ל, אלג'יריה הגנרל האמריקני מארק קלארק וקציני צבא של משטר וישי ועידה חשאית שקדמה לנחיתות במסגרת מבצע לפיד, שבמהלכה הסכימו קציני צרפת של וישי לא להתנגד לנחיתת בעלות הברית במרוקו ובאלג'יריה
ועידת קזבלנקה 14 - 24 בינואר 1943 קזבלנקה, מרוקו צ'רצ'יל, רוזוולט, שארל דה גול, אנרי ז'ירו תכנון המערכה באיטליה, תכנון חציית התעלה בפלישה המתוכננת ל-1944, ההכרזה על "כניעה ללא תנאי" של מדינות הציר, קידום איחוד פיקודי הכוחות הלוחמים הצרפתיים בלונדון ובאלג'יר
ועידת וושינגטון השלישית 12 - 27 במאי 1943 וושינגטון הבירה צ'רצ'יל, רוזוולט תכנון המערכה באיטליה, הגדלת מספר התקיפות האוויריות על גרמניה הנאצית, הפניית כוחות נוספים למערכה באוקיינוס השקט
ועידת קוויבק הראשונה 17 - 24 באוגוסט 1943 קוויבק סיטי, קנדה צ'רצ'יל, רוזוולט, ויליאם ליון מקנזי קינג קביעת יום הפלישה ב-1944, ארגון מחדש של פיקוד דרום-מזרח אסיה, הסכם קוויבק הסודי להפצה מוגבלת של מידע על אנרגיה גרעינית
ועידת מוסקבה השלישית 18 באוקטובר - 1 בנובמבר 1943 מוסקבה, ברית המועצות שרי החוץ קורדל הול, אנתוני אידן וויאצ'סלב מולוטוב הצהרת מוסקבה
ועידת קהיר 23 - 26 בנובמבר 1943 קהיר, מצרים צ'רצ'יל, רוזוולט וצ'יאנג קאי שק הצהרת מוסקבה ביחס לאסיה שאחרי המלחמה
ועידת טהראן 28 בנובמבר - 1 בדצמבר 1943 טהראן, איראן צ'רצ'יל, רוזוולט, סטלין פגישה ראשונה של 3 המנהיגים הבכירים, תכנון האסטרטגיה הסופית נגד גרמניה הנאצית ובעלות בריתה, קביעת התאריך למבצע אוברלורד
ועידת קהיר השנייה 4 - 6 בדצמבר 1943 קהיר, מצרים צ'רצ'יל, רוזוולט, איסמט אינני סיכום על השלמת הבסיסים האוויריים בטורקיה, דחיית המבצע נגד יפן בבורמה
ועידת ראשי הממשלה של חבר העמים הבריטי 1 - 16 במאי 1944 לונדון, אנגליה צ'רצ'יל, ג'ון קרטין (אוסטרליה), פיטר פרייזר (ניו זילנד), מקנזי קינג (קנדה) וגנרל יאן סמאטס (דרום אפריקה) מנהיגי חבר העמים הבריטי הביעו תמיכה בהצהרת מוסקבה והגיעו להסכם ביחס לתפקידם היחסי במאמץ המלחמה הכולל של בעלות הברית
הוועידה המוניטרית והפיננסית של האומות המאוחדות 1 - 15 ביולי 1944 ברטון וודס, ניו המפשייר, ארצות הברית נציגים מ-44 מדינות הקמת קרן המטבע הבינלאומית והבנק הבינלאומי לשיקום ולפיתוח
ועידת דמברטון אוקס 21 - 29 באוגוסט 1944 וושינגטון הבירה, ארצות הברית נציגים מ-39 מדינות, אדוארד סטטיניוס, אלכסנדר קדוגן, אנדריי גרומיקו ייסוד את האומות המאוחדות
ועידת קוויבק השנייה 12 - 16 בספטמבר 1944 קוויבק סיטי, קנדה צ'רצ'יל, רוזוולט תוכנית מורגנטאו עבור גרמניה שלאחר המלחמה, תוכניות אחרות הקשורות למלחמה
ועידת מוסקבה הרביעית 9 באוקטובר 1944 מוסקבה, ברית המועצות צ'רצ'יל, סטלין, מולוטוב, אידן קביעת תחומי ההשפעה שלאחר המלחמה באירופה המזרחית ובחצי האי הבלקני
ועידת מלטה 30 בינואר - 2 בפברואר 1945 מלטה צ'רצ'יל, רוזוולט הכנות ליאלטה
ועידת יאלטה 4 - 11 בפברואר 1945 יאלטה, ברית המועצות צ'רצ'יל, רוזוולט, סטלין התוכניות הסופיות להכנעת גרמניה, תוכניות לאירופה שלאחר המלחמה, קביעת תאריך לוועידת האומות המאוחדות, התנאים לכניסת רוסיה למלחמה נגד יפן
ועידת האומות המאוחדות בנושא ארגון בינלאומי 25 באפריל - 26 ביוני 1945 סן פרנסיסקו, קליפורניה, ארצות הברית נציגי 50 מדינות מגילת האומות המאוחדות
ועידת פוטסדאם 17 ביולי - 2 באוגוסט 1945 פוטסדאם, גרמניה צ'רצ'יל, סטלין, הארי טרומן, קלמנט אטלי הצהרת פוטסדאם בדבר כניעה ללא תנאי של יפן, הסכם פוטסדאם בדבר המדיניות כלפי גרמניה

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 לשעבר חברה במדינות הציר