יצחק בן אבא מרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף בעל העיטור)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שער ספרו העיטור, ויניציאה שס"ח, 1608

רבי יצחק בן אבא מרי (ד'תתפ"ב 1122 - ד'תתקנ"ג 1193) היה רב ממרסילייא שבחבל פרובנס שבצרפת. ידוע בעיקר על שם ספרו העיטור, ובכינוי "בעל העיטור", ויש גם המכנים אותו "בעל הדברות", על שם חיבורו "עשרת הדברות" הנספח לספר העיטור.[1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יצחק נולד למשפחה מיוחסת מחכמי פרובנס. אביו היה גדול בתורה, וכמה מפסקיו ופירושיו כלולים בספר העיטור. כפי הנראה ייצג האב את יהודי עירו בפני השלטונות. רבי בנימין מטודילה כתב על העיר של-גיל (אנ') הסמוכה ללוניל שמצא בה (בשנת 1160 בערך) "קהל יהודים כמו מאה חכמים... ושם הנשיא רבי אבא מארי בר רבי יצחק, והוא פקיד השלטון", ולדעת גרץ זהו אבי בעל העיטור.[2] אולם יש משערים ששם אביו של רבי יצחק כלל לא היה "אבא מארי", אלא זהו כינוי של בן לאביו ("אבא מארי" = אבי מורי).[3] גם קרובים אחרים של בעל העיטור מצוטטים בספרו: כמה פעמים הזכיר את "חביבי" (דודי, בלשון התלמוד), וכן את "הרב החסיד קרובנו", ולא התברר מי הם.

מגיל צעיר מאד נחשב רבי יצחק לגדול בתורה. בהקדמתו לספר ציין שאת הלכות שחיטה וטרפות כתב לבקשת אביו בהיותו בן שבע עשרה בלבד. לאחר מכן הוסיף לכתוב את ספרו במשך עשרות שנים: במהלך הספר פזורים תאריכים שונים (ד'תתקל"ט, ד'תתקמ"ט), בהקדמתו ציין שהוא "במעלה השישית", כלומר, בעשור השישי לחייו,[4] ובמקום אחר ציין שסוגיה מסוימת נתבררה לו ארבעים שנה קודם לכן.

רבי יצחק קיים קשרים עם חכמי דורו. הוא התכתב עם רבינו תם, ועם "חכם דורנו" רבי אברהם רבי יצחק, בעל "ספר האשכול", המכונה "ראב"י אב"ד". את הלכות ציצית כתב רבי יצחק על פי בקשה מיוחדת של "הנשיא רב ששת", הידוע ממקורות אחרים כרופא מנכבדי ברצלונה.[5]

זיקתו לתורת הנסתר משתקפת מההקדמה לספרו, ששלובה בציטוטים מספר יצירה. עם זאת, המשא ומתן ופסקי ההלכה בספר יונקים מסוגיות התלמוד בלבד.

המחבר התמחה בצעירותו גם בכתיבת פיוטים. בסוף הדיון בנושא מודעא צירף שיר שקול המתמצת את הסוגיה, וציין שחיבר אותו ארבעים שנה קודם לכן.[6]

חיבור נוסף של בעל העיטור הוא מאה שערים - מאה הערות (ממוספרות באותיות) על ספר ההלכות של הרי"ף בסדר נשים ובסדר נזיקין. ההערות הודפסו בש"ס וילנא בסוף כל כרך בסדרים אלו, אחרי ספר ההלכות והמרדכי.

בנו של רבי יצחק, רבי אברהם, מוזכר בספר "המנהיג". ידוע גם על אחיינו, רבי משה בן רבי שמואל, שחיבר את הספר "מנהג מרשלייאה", המסכם את מנהגי התפילה במרסיי.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שיבולי הלקט, וממנו גם לספר האגור והבית יוסף.
  2. ^ דברי ימי ישראל ד עמ' רסו
  3. ^ הרב מאיר יונה ש"ץ, מהדיר ספר העיטור, בהקדמתו לחלק ראשון. הוא אף מציין שקיימת הקבלה בין דברים המובאים בעיטור בשם "אבא מארי" לבין המופיע בתוספות (מסכת בבא בתרא דף ה עמוד א ד"ה ארבעה) בשם "רבי אברהם". אם כי, כפי שציין בעצמו, השם "יצחק בן אבא מארי" מופיע גם בכתבים קדומים המצטטים את הספר, לרבות ספר "המנהיג", שמזכיר את "קרובי רבי יצחק בן הרב אבא מרי".
  4. ^ על פי פירוש "שער החדש", ושם הסבר נוסף לביטוי.
  5. ^ ראו אודותיו במבוא לראבי"ה מאת אביגדור אפטוביצר עמ' 421 וב"אוצר הגדולים" חלק ט עמ' פג-פד.
  6. ^ העיטור, מהדורת רבי מאיר יונה, חלק א עמ' 108