בעל מום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בעל מום בכהונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור המקראי לפסולו של כהן בעל מום בעבודת בית המקדש הוא:

וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר, אִישׁ מִזַּרְעֲךָ לְדֹרֹתָם אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ מוּם לֹא יִקְרַב לְהַקְרִיב לֶחֶם אֱלֹהָיו: כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב, אִישׁ עִוֵּר אוֹ פִסֵּחַ אוֹ חָרֻם אוֹ שָׂרוּעַ: אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִהְיֶה בוֹ שֶׁבֶר רָגֶל אוֹ שֶׁבֶר יָד: אוֹ גִבֵּן אוֹ דַק אוֹ תְּבַלֻּל בְּעֵינוֹ אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת אוֹ מְרוֹחַ אָשֶׁךְ: כָּל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם מִזֶּרַע אַהֲרֹן הַכֹּהֵן לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב אֶת אִשֵּׁי ה', מוּם בּוֹ- אֵת לֶחֶם אֱלֹהָיו לֹא יִגַּשׁ לְהַקְרִיב: לֶחֶם אֱלֹהָיו מִקָּדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים וּמִן הַקֳּדָשִׁים יֹאכֵל: אַךְ אֶל הַפָּרֹכֶת לֹא יָבֹא וְאֶל הַמִּזְבֵּחַ לֹא יִגַּשׁ כִּי מוּם בּוֹ, וְלֹא יְחַלֵּל אֶת מִקְדָּשַׁי כִּי אֲנִי ה' מְקַדְּשָׁם:

ויקרא כ"א י"ז

כל הקרבנות וכל עבודות המקדש אסורות להיעשות על ידי כהן בעל מום, כפי שלמדו חכמים בספרא[1]. כל הקרבן שנעשתה בו עבודה על ידי כהן בעל מום - חולל ונפסל, ועל הבעלים להביא קרבן חדש.

נחלקו התנאים בתוספתא[2] מה דינו של כהן שעבד בהיותו בעל מום. לדעת רבי יהודה, חייב העובד מיתה בידי שמיים. לדעת חכמים, שהלכה כמותם, חייב העובד מלקות.

בנוסף לאיסור העבודה במקדש, נאסר על כהן בעל מום גם להיכנס לבית המקדש, מכיוון שהוא לא ראוי להקריב. נחלקו הראשונים אם איסור זה הוא מדאורייתא או מדרבנן, והאם איסור הכניסה הוא לתחום שבין האולם למזבח, או אפילו כנגד מזבח עצמו.
בשאר דיני כהונה אין הבדל בין בעל מום לבין כהן רגיל. מותר לו לאכול תרומה וקודשים, מותר לו לשאת את כפיו, ונאסר עליו להיטמא למתים, ולהינשא לפסולי כהונה.

בספר משנה תורה מנה הרמב"ם מאה ארבעים ושניים מומים בגוף האדם הפוסלים בכהונה[3].

מום עובר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזהרה מיוחדת הזהירה התורה על כהן שיש בו מום עובר, כלומר מום העתיד לחלוף, שלא יעבוד, שנאמר: "כִּי כָל אִישׁ אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא יִקְרָב", ולמדו מכך חכמים שזו אזהרה לבעל מום עובר. כל דינים שחלים על בעל מום, חלים על בעל מום עובר בזמן מומו. חלף מומו - הרי הוא כשר לעבודה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אמור, סוף פרשה ג'
  2. ^ תוספתא, זבחים פי"ב
  3. ^ הלכות ביאת המקדש ז' א'