בצרה (ירדן)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שרידי היישוב העתיק ליד הכפר המודרני, 2006

בָּצְרָה (בערבית: بصيرا) הוא שמה של עיר עתיקה הנזכרת בתנ"ך, ששכנה בדרום ממלכת ירדן של היום. העיר העתיקה מזוהה עם הכפר המודרני בֻּצֵירָה (או בוסירה). שרידי העיר שוכנים בהרי ירדן 20 ק"מ דרומית לטפילה (היא תופל המקראית), קרוב לעיר שובכ. העיר הייתה אחת הערים החשובות בממלכת אדום, ושימשה כנראה כעיר הבירה של הממלכה.

בצרה במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם "בצרה" בהתייחס לאדום מופיע שמונה פעמים במקרא. העיר סימלה עבור הנביאים את אדום.

שמה של העיר מופיע לראשונה בספר בראשית, פרק ל"ו, פסוקים ל"א-ל"ג, בהם מצוינים המלכים שמלכו באדום, ויש ציון שאחד ממלכי אדום, יובב בן זרח, מקורו מבצרה: "וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם לִפְנֵי מְלָךְ-מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּמְלֹךְ בֶּאֱדוֹם בֶּלַע בֶּן-בְּעוֹר וְשֵׁם עִירוֹ דִּנְהָבָה. וַיָּמָת בָּלַע וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו יוֹבָב בֶּן-זֶרַח מִבָּצְרָה". גם בספר דברי הימים א', פרק א', פסוק מ"ד נכתב שלאחר מותו של בֶּלַע בֶּן-בְּעוֹר, מלך אחריו יובב בן זרח מבצרה.

הנביאים עמוסישעיהו וירמיהו חזו את חורבנה של בצרה. בספר עמוס בצרה מוזכרת יחד עם תימן, כשהנביא אומר: "כֹּה אָמַר ה' עַל-שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי אֱדוֹם וְעַל-אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל-רָדְפוֹ בַחֶרֶב אָחִיו וְשִׁחֵת רַחֲמָיו וַיִּטְרֹף לָעַד אַפּוֹ וְעֶבְרָתוֹ שְׁמָרָה נֶצַח. וְשִׁלַּחְתִּי אֵשׁ בְּתֵימָן וְאָכְלָה אַרְמְנוֹת בָּצְרָה." (עמוס, א', י"א-י"ב)

בספר ישעיהו, פרק ל"ד העוסק בכעס האלהים על  כל הגויים בצרה מוזכרת בפרט ואדום בכלל, המרמז על היותה העיר הראשית בממלכה. בפסוקים ה'-ו' 'נכתב: "כִּי-רִוְּתָה בַשָּׁמַיִם חַרְבִּי הִנֵּה עַל-אֱדוֹם תֵּרֵד וְעַל-עַם חֶרְמִי לְמִשְׁפָּט. חֶרֶב לַה' מָלְאָה דָם הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב מִדַּם כָּרִים וְעַתּוּדִים מֵחֵלֶב כִּלְיוֹת אֵילִים כִּי זֶבַח לַה' בְּבָצְרָה וְטֶבַח גָּדוֹל בְּאֶרֶץ אֱדוֹם". לעומת זאת ,בישעיהו, ס"ג, א', בצרה כבר מופיעה כשם המסמל את אדום והוא מקביל לה: "מִי-זֶה בָּא מֵאֱדוֹם חֲמוּץ בְּגָדִים מִבָּצְרָה זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ צֹעֶה בְּרֹב כֹּחוֹ אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ". ספר ירמיהו, פרק מ"ט עוסק בחורבן אדום. גם שם, כמו בעמוס, יש הקבלה בין אדום לתימן. בפסוק א' נכתב: "אֱדוֹם כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת הַאֵין עוֹד חָכְמָה בְּתֵימָן". בהמשך של אותו פרק, בפסוק כ"ב, כמו בישעיהו יש הקבלה בין בצרה ואדום: "הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה וְיִפְרֹשׂ כְּנָפָיו עַל-בָּצְרָה וְהָיָה לֵב גִּבּוֹרֵי אֱדוֹם בַּיּוֹם הַהוּא כְּלֵב אִשָּׁה מְצֵרָה." לעומת זאת ,בירמיהו, מ"ט, י"ג נאמר: "כִּי בִי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם-ה' כִּי-לְשַׁמָּה לְחֶרְפָּה לְחֹרֶב וְלִקְלָלָה תִּהְיֶה בָצְרָה וְכָל-עָרֶיהָ תִהְיֶינָה לְחָרְבוֹת עוֹלָם."

בתהילים, ק"ח, י"א נאמר: "מִי יֹבִלֵנִי עִיר מִבְצָר מִי נָחַנִי עַד-אֱדוֹם." והפרוש שניתן לכך הוא שבצרה נקראה גם עיר מבצר או מבצר. קשר זה מופיע גם בבראשית, ל', מ"ב, בהמשך הפרק המציין את מלכי אדום: "אַלּוּף קְנַז אַלּוּף תֵּימָן אַלּוּף מִבְצָר."

על פי התיאור של בצרה בירמיהו, מ"ט, ט"ז, בצרה שכנה במקום גבוה מוקף גאיות, שם נאמר בתיאור בצרה: "שֹׁכְנִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע תֹּפְשִׂי מְרוֹם גִּבְעָה כִּי-תַגְבִּיהַּ כַּנֶּשֶׁר קִנֶּךָ מִשָּׁם אוֹרִידְךָ נְאֻם-ה'."

זיהוי בצרה וממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסביוס מקיסריה, בספרו האונומסטיקון, עושה הבחנה בין מבצר ובצרה. באונומסטיקון 124 שורה 20 הוא מזהה את מבצר עם Mabsara, שנמצאה בסמוך לפטרה בארץ גיבאליני. מקום זה מופיע אצל גיאורגיוס מקיפרוס בשם Mamopsora בחבל פטרה. לעומת זאת בצרה מופיע באונומסטיקון 46 שורה 11 בשם Bosor תוך ציון שהיא נמצאת בהרי אדום, ללא מתן מידע נוסף.[1]

אדוארד רובינסון, כומר וחוקר מקרא שחי במאה ה-19, היה הראשון שהציע לזהות את בצרה שבמקרא עם הכפר בוצירה ליד טפילה. בעקבותיו זוהה המקום כבצרה המקראית גם על ידי אלואיס מוסיל, מזרחן ותאולוג אוסטרי-צ'כי. נלסון גליק חפר באתר וגילה בו שרידים מתקופת הברזל, כולל חרסים אדומיים. על פי השרידים, שכן במקום יישוב מבוצר, שחלש על הדרך הראשית בארץ אדום ועל מכרות הנחושת שבצפון הערבה. ממצאים אלה אישרו את הצעת הזיהוי של בצרה המקראית. בנוסף, נמצאו באתר שרידים מהתקופה הנבטית ומתקופות מאוחרות יותר.[1]

כחמישה ק"מ צפונית מזרחית לבצרה, נמצא אתר ארכאולוגי בשם "קלעת סלע". זוהי במת סלע בגובה 880 מטר מעל פני הים, ושטחו של האתר כ-82 דונם. במקום התגלתה כתובת על גבי סלע של המלך הבבלי נבונאיד, שמלך במאה ה-6 לפנה"ס, שבו הוא מנציח את ניצחונו. השערת החוקרים היא שהאתר שימש כמקום אליו ברחו מלך אדום ובכירי ממלכתו, לאחר שבצרה נכבשה על ידי נבונאיד.[2]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא בצרה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 הערך "בצרה", אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו - ב : ב - זתר, ירושלים, הוצאת מוסד ביאליק, 1954, עמ' 309
  2. ^ חיים בן דוד, "אתרי סלע מסוף תקופת הברזל בהרי אדום", קדמוניות, חוברת 151, 2016, עמ' 33–34