בקאא
בקאא (בערבית: بقاء, שורש: ب-ق-ي, משמעות: הישארות; בטורקית: Bekâ) הוא מושג בסופיות שמשמעותו הישארות[1] המאמין בעולם, לאחר שלב הפנאא, דהיינו העלמה וביטול של האני, ההִבָּטלוּת בפני אללה.
בקאא הוא הישארות עם אללה לנצח.[2] אללה שולח את המאמין בחזרה לעולם והוא משרת אותו בכך שהוא מתקן ומשלים את אלו שטרם הגיעו לשלב זה.[3]
מאפייני הבקאא
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כניעה מוחלטת לאללה: המאמין מכיר בכך שכל דבר בחיים, כולל קיומו שלו, הוא השתקפות של כוחו האלוהי של אללה וכל פעולותיו של המאמין הם בשירות אללה, ללא כל רצון או שאיפה אישית.[3]
- מודעות רוחנית: המאמין חווה מוּדעות רוחנית מתמשכת ונוכחות אלוהית המובילה לתחושת שלווה, שביעות רצון ואמון עמוק בתוכניתו של אללה.[3]
- לחיות בעולם אך לא ממנו: המאמין נמצא פיזית בעולם, אך מחשבתו מנותקת מהעולם החומרי. גם אם הוא עסוק בחיי היומיום, המיקוד הפנימי שלו נשאר על אללה, וודעתו אינה מוסחת אל תשוקות העולם.[3]
- ענווה וחוסר אנוכיות: לאחר שלב הפנאא ו"מחיקת האני"המאמין אינו מייחס שום דבר לעצמו, אלא לרצונו של אללה.[3]
- הדרכת אחרים: בשלב הבאקא, המאמין הופך למדריך רוחני לאחרים. גם אם אינו מדריך בפועל, הליכותיו, חוכמתו והקשר שלו עם אללה משמשים מופת לאחרים בדרך להארה רוחנית.[3]
