בקול שונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בקול שונה
In a Different Voice
מידע כללי
מאת קרול גיליגן עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה ספר עיון עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא מגדר עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
תאריך הוצאה 1982 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

בקול שונה: התאוריה הפסיכולוגית והתפתחות האישה (באנגלית: In a Different Voice: Psychological Theory and Women's Development) הוא ספר מתחום לימודי מגדר מאת החוקרת הפמיניסטית פרופסור קרול גיליגן, שפורסם בארצות הברית בשנת 1982. הוצאת אוניברסיטת הרווארד מכנה אותו "הספר הקטן שהתחיל מהפכה"[1].

בספר, מתחה גיליגן ביקורת על תאוריית שלבי ההתפתחות המוסרית של לורנס קולברג אשר טען שההתפתחות המוסרית של בנות היא נמוכה יותר במוצע מזו של בנים. גיליגן לעומתו הראתה כי שיטת הניקוד שבה השתמש קולברג נוטה להעניק ציון גבוה יותר לחשיבה המבוססת על עקרונות (האופיינית לבנים) על פני חשיבה המתרכזת ביחסים (האופיינית לבנות).

ניתוח זה של גיליגן ספג גם הוא ביקורת מאוחר יותר, אם כי הביקורת על המודל של קולברג, שהוא אינו מכסה את התחום המוסרי במלואו, נותרה בעינה.

התאוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבחן של קולברג לבדיקת רמת ההתפתחות המוסרית מבוסס על סיפור, שסופר לנבדקים (ילדים ונערים בגילים שונים) ובחינת תשובותיהם לשאלות שנשאלו בסופו. הסיפור מספר על אדם שאשתו חלתה ועל מנת להצילה ממוות עליו להשיג עבורה תרופה. אלא שהתרופה יקרה מאוד, ואין לו כסף לשלם עבורה. הוא מחליט לפרוץ לבית המרקחת וגונב אותה, וכך מציל את אשתו ממוות. הנחקרים נשאלו מה דעתם על הגנבה - האם הייתה צודקת או לא, ומדוע. בהכללה גסה, בנים ששומעים את הסיפור נוטים לומר שהגבר לא היה צריך לגנוב, ובנות אומרות שכן. בנים משתמשים במושגים כמו צדק, איסור גניבה, קניין פרטי ועוד. בנות לעומתם ניגשות לתשובה מזווית שונה, במונחים של חמלה, אחריות. הן לא מרגישות שעליהן לנסח חוק שיחול על כלל המקרים, אלא למצוא פתרון למקרה הקונקרטי.

בניגוד לקולברג, אשר הסיק מהממצאים כי בנות הן בעלות רמת התפתחות מוסרית נמוכה מבנים, מציגה גיליגן בספרה הסבר אחר לתוצאות: היא טוענת כי נשים, כמו גברים, מסוגלות לחשוב ולפעול באופן מוסרי, אלא שיש יותר מהשקפה אחת על מוסריות, ולמעשה קיימים שני מודלים לחשיבה מוסרית: מודל החשיבה הגברי אשר מבוסס על אינדיבידואליזם, והוא אימפרסונאלי ומוכלל, ולעומתו מודל החשיבה הנשי אשר שם דגש על מערכות יחסים וטיפול ודאגה לאחר, ונוטה לפתור בעיות אד הוק ולא להכליל[2]. טענתה של גיליגן היא שמודל אחד אינו עדיף על המודל האחר.

לאחר מכן היא מוסיפה נדבך שלישי לתאוריה: ספרה עוסק אמנם בהתפתחות המוסריות אצל בנות ונשים, אולם מכוון לגברים ונשים כאחד. גיליגן מדגישה שהיא מדברת על "קול שונה", ולא על "קול נשי", שכן לדבריה ישנם גם לא מעט גברים שחושבים במונחים של קשר לזולת ולא של צדק אבסולוטי, ובהתאמה ישנן גם נשים שחשיבתן נשענת על עקרונות מוחלטים. בראיון איתה היא אומרת:

"מדוע עלינו לראות היבטים מסוימים של האנושיות כ'גבריים' לעומת היבטים אחרים שהם 'נשיים'?... היום כבר ברור שבמשך שנים סיפרנו סיפור שקרי על גברים ועל נשים גם יחד... ראיתי איך גם גברים וגם נשים נאלצו לוותר על חלקים באישיות שלהם, לעוות את הקול האנושי שלהם בהתאם לציפיות המגדריות מהם"[3]

עוד היא אומרת:

"המטרה אליה אני שואפת היא השגת הבנה עמוקה ורחבה יותר של ההתפתחות האנושית. הבנה זו אפשרית כאשר הקבוצה שנשארה עד כה מחוץ למסגרת התאורטית של דגם ההתפתחות האנושית, תיכלל בה, ותקבל את תשומת הלב שעד כה לא קיבלה בשדה המחקר... השלמת החסר בנתונים הנוגעים לחוויה הנשית תעניק בסיס ליצירת תיאוריה חדשה אשר אוצרת בחובה סיכוי לתפיסה מוכללת ומקיפה יותר של חיי שני המינים"[4].

הביקורת על התאוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתה של גיליגן זכתה להתייחסות נרחבת, אוהדת כמו גם מבקרת.

כריסטינה הוף זומרס טוענת ב"מלחמה נגד הבנים" כי "גיליגן לא חשפה את הנתונים למחקר שלה". גיליגן טענה בתגובה כי הממצאים שלה פורסמו בכתבי עת מובילים, וכי הטענות של זומרס אינן מדויקות, אף על פי שהגישה לנתונים הגולמיים נמנעה בעקביות מחוקרים אחרים. במאמרה "כוח, התנגדות, ומדע" יוצאת נעמי וייסשטיין כנגד "פסיכולוגיות פמיניסטיות", אשר מניחות שההבדלים בין נשים וגברים הם קבועים, ולא מותנים בהקשר חברתי. כדוגמה לכך היא מציינת את ספריהן של קרול גיליגן (בקול שונה) ושל שרה רודיק (חשיבה אימהית: לקראת פוליטיקה של שלום).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

 

  1. ^ Carol Gilligan, [https://www.hup.harvard.edu/catalog.php?isbn=9780674970960Carol Gilligan In a Different Voice Psychological Theory and Women’s Development], Harvard University Press
  2. ^ נגה כהן, השפעת הפטריארכיה על נשים רק הפכה יותר מתוחכמת, גלובס, ‏12/9/2017
  3. ^ אריאל הורוביץ, "פיצול המחשבה והרגש הוא לא סימן לרציונליות, אלא לטראומה", מקור ראשון, ‏5/3/2021
  4. ^ גיליגן, קרול, בקול שונה: התיאוריה הפסיכולוגית והתפתחות האשה, הקיבוץ המאוחד, ספריית פועלים, 1995