בקעת סיירים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
בקעת סיירים כפי שהיא נשקפת ממצפה סיירים

בקעת סיירים היא בקעה באזור דרום הנגב.

הבקעה גובלת בצפון בבקעת עובדה וצוקי עובדה, במזרח בהר ברך, בדרום בהרי אילת ובמערב בהר הוגן, הר שגוב וגבול ישראל-מצרים.

רוחבה של הבקעה הוא כ-2 ק"מ ואורכה כ-6 ק"מ. הבקעה נמצאת באחד מקטעיו של נחל חיון הזורם אל אזור הערבה.

הבקעה נכבשה במהלך מלחמת העצמאות במבצע עובדה שנערך בשנת 1949. הבקעה נקראה על שם סיירי הפלמ"ח מחטיבת הנגב אשר סיירו באזור במהלך מבצע עובדה בניסיונם למצוא דרך לאילת אשר תעקוף את מעבר ראס א-נקב שנשלט על ידי הצבא המצרי ואשר היה המעבר היחידי דרכו היה ניתן להגיע למפרץ אילת (מלבד המעבר מכיוון הערבה בה פעלה חטיבת גולני). במהלך מבצע עובדה הוקם במקום מנחת בשם "שדה אברהם", ששימש להנחתת כוחות למבצע.

בבקעה נמצא מחנה מגן סיירים, מחנה צבא הקרוי על שמו של האלוף קלמן מגן. המחנה שימש בעבר את חיל השריון וכיום משמש את חיל האיסוף הקרבי.