בק (מוזיקאי)
.jpg) | |
| בק, 2018 | |
| לידה |
8 ביולי 1970 (בן 53) לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית  |
|---|---|
| שם לידה | בק דייוויד קמפבל |
| מוקד פעילות |
ארצות הברית |
| תקופת הפעילות | מ-1988 |
| סוגה | רוק אלטרנטיבי, אנטי-פולק, ארט פופ, אמריקנה, היפ הופ אלטרנטיבי |
| סוג קול |
בריטון |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
גיטרה, גיטרה 12 מיתרים, גיטרת סלייד, גלוקנשפיל, קלימבה, Vocoder, מלודיקה, בנג'ו, מפוחית פה, סיטאר, כלי מקלדת, מערכת תופים, גיטרה בס, ביטבוקס |
| חברת תקליטים |
אקס-אל רקורדינגס, Bong Load Custom Records, Sonic Enemy, גפן רקורדס, DGC רקורדס, אינטרסקופ רקורדס, Flipside |
| בן או בת זוג |
מריסה ריביסי (2004–2019) |
| פרסים והוקרה |
|
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
| חתימה |
 |
  | |
בק דייוויד הנסן (באנגלית: Beck David Hansen; נולד ב־8 ביולי 1970) הידוע יותר בשם הבמה שלו בק, הוא מוזיקאי, זמר-יוצר ומפיק מוזיקלי אמריקאי-יהודי.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד בשם בק דייוויד קמפבל (Bek David Campbell) בלוס אנג'לס, קליפורניה שבארצות הברית לאב נוצרי ולאם יהודייה.
שני הוריו מוזיקאים. אמו, ביבה הנסן, עבדה כמנהלת מוזיקלית, זמרת ושחקנית. אביו, דייוויד קמפבל, מלחין, מעבד ומנצח. בק ציין שכשגדל "חגג חגים יהודיים", ושהוא מחשיב עצמו כיהודי. אביו עבד, בין השאר, עם אוונסנס, גרין דיי ואירוסמית' ואף שיתף פעולה עם בק בכמה משיריו. סבו של בק הוא אל הנסן, אמן קולאז ויז'ואלי (מזרם הפלוקסוס). לאחר שהוריו של בק התגרשו, הוא אימץ את שם משפחתה של אמו ומאז הוא ידוע כבק הנסן.
בק הושפע מאוד כנער מהמוזיקה שמסביבו והחל בגיל מוקדם מאוד לנגן בגיטרה אקוסטית. כשהיה בן 16, הוא נשר מבית הספר התיכון ונסע לניו יורק. שם, כשהיה בשנות העשרים המוקדמות שלו, החל להיות פעיל בזרם האנטי פולק, זרם אשר משלב בין הסאונד של הפולק האמריקאי של שנות ה-60 לאסתטיקת הפאנק.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת שנות ה-90 החליט בק לחזור ללוס אנג'לס. בק עבד במגוון של עבודות זמניות תוך כדי שהוא מנסה להופיע במועדוני לוס אנג'לס, לפעמים היה מתגנב לבמה ומנגן כמה שירים בזמן שהלהקה שהייתה אמורה להופיע, הרכיבה את הציוד שלה על הבמה.
פריצת הדרך המסחרית של בק קרתה כאשר הוא הוציא לאור את הסינגל "Loser" ב־1993. הסינגל זכה להצלחה מפתיעה ברדיו בארצות הברית. בעקבות זאת, חברות התקליטים הגדולות החלו לרדוף אחרי בק. לבסוף החליט לחתום בחברת התקליטים "גפן". החוזה של בק עם גפן היה מיוחד בכך שהם הרשו לו להקליט ולהוציא אלבומים בחברות אחרות. האלבום שהוציא בחברת גפן ב־1994, "Mellow Gold", זכה להצלחה מפתיעה למרות סגנונו האנטי מסחרי יחסית. האלבום היה רק אחד משלושת האלבומים שהוציא באותה שנה (השניים האחרים נקראו "Stereopathetic Soulmanure" ו־"One Foot in the Grave" שיצאו בחברות תקליטים עצמאיות).
באותה שנה החל בק להקליט את אלבום ההמשך ל"Mellow Gold". השירים שהקליט היו קודרים ואקוסטיים בהשפעת אירועים טרגיים שחווה בק (ביניהם מותו של סבו, אל הנסן). לבסוף החליט בק לגנוז את ההקלטות, והחל לעבוד על אלבום חדש ביחד ה-Dust Brothers, שעבדו קודם לכן עם הביסטי בויז. האלבום יצא ב-1996 ונקרא "Odelay"[1]. הסינגלים שהוציא באלבום זה (ביניהם השירים "Where It’s At" ו־"Devils Haircut") זכו לפרסום ענק ברחבי העולם והאלבום זכה בפרסים רבים, ביניהם שני פרסי גראמי.
ב־1998 הוציא בק את האלבום "Mutations", שהופק על ידי נייג'ל גודריץ', שנודע בזכות עבודתו עם להקת רדיוהד. האלבום הזה הכיל שירים שונים בסגנונם, רובם איטיים ושקטים יחסית. האלבום ביסס את בק כאמן אקלקטי וחדשני בזכות ערבוב חסר סימפולים של ז'אנרים מוזיקליים שונים, שכוללים טרופיקליה, קאנטרי, ובלוז. עבור אלבום זה זכה בק בפרס גראמי נוסף.
ב־1999 הוציא בק את האלבום "Midnite Vultures". הסינגל הראשון ממנו, "Sexx Laws" הושמע רבות בתחנות הרדיו והטלוויזיה באותה השנה. מבחינה מוזיקלית האלבום מכיל סגנונות מגוונים, כדוגמת Funk, סול, מוזיקה אלקטרונית וסינת'פופ. למרות דמיונו לאלבומיו הקודמים בו בק חקר סגנונות רבים, Midnite Vultures לא זכה להצלחה דומה שלה זכה אלבום פריצת הדרך שלו Odelay, למרות שמבחינה ביקורתית ומסחרית הוא התקבל היטב.
ב־2002 יצא אלבומו של בק "Sea Change",שהופק על ידי נייג'ל גודריץ'. רוב השירים שבאלבום נכתבו לאחר פרידה מחברתו וארוסתו במשך שנים רבות. האלבום כולל נושאים של שברון לב, הסתכלות פנימית ובדידות[2]. באלבום זה לא ניתן למצוא הרבה מסימניו המסחריים של בק, מילים אירוניות הוחלפו במילים בעלות תוכן כנה ופשוט. הוא גם העדיף נגינה חיה על פני סימפולים רבים, דבר שאפיין את אלבומיו הקודמים. השירים "Lost Cause" ו-"Guess I'm Doing Fine" הופצו כסינגלים. האלבום קיבל ביקורות חיוביות באופן גורף מיד עם יציאתו לאור, כאשר כמה ביקורות מחשיבות אותו כמגנום אופוס של בק.
במרץ 2005 יצא אלבומו "Guero" (מילת סלנג בספרדית מקסיקנית שפירושה אדם בלונדיני או חיוור), שבו חזר בק לעבוד עם צמד המפיקים הDust Brothers, ולסגנונו המוזיקלי של "Odelay", עם שירים קצביים ושמחים יותר מאלבומו הקודם.
באוקטובר 2006 הוציא בק את האלבום "The Information", שהפקתו ארכה שלוש שנים ובו חזר לעבוד עם שותפו הוותיק נייג'ל גודריץ'. בשונה מעבודותיו הקודמות עם נייג'ל גודריץ', סגנון האלבום הוא יותר היפ הופי וקצבי. ההקלטות החלו ב-2003 במקביל להקלטות האלבום Guero, אבל האלבום לא הושלם עד ל-2006[3].
ביולי 2008 יצא אלבום האולפן השמיני של בק, "Modern Guilt", בהפקתו של דיינג'ר מאוס[4].
ב-2009 יצא אלבומה של שארלוט גינסבורג, "IRM", אותו בק הפיק וכתב בו את כל השירים. מתוך האלבום יצא הסינגל "heaven can wait" שהוא דואט משותף שלו ושל שרלוט[5].
ב-2012 הוציא בק ספר תווים מאויר בשם "Song Reader" עם שירים חדשים שכתב והלחין שלא הוקלטו[6].
בפברואר 2014 יצא אלבומו ה-12 של בק, Morning Phase[7], ובפברואר 2015 הוא זכה בתואר "אלבום השנה" ובפרס גראמי[8].
באוקטובר 2019, יצא אלבום האולפן ה-14 של בק "Hyperspace"[9].
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בק התגורר במזרח לוס אנג'לס .ב-2004 הוא נישא לשחקנית מריסה ריביסי (אחותו התאומה של ג'ובני ריביסי).בספטמבר 2021 הזוג התגרש.
דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Golden Feelings - 1993
- Stereopathetic Soulmanure - 1994
- Mellow Gold - 1994
- One Foot in the Grave - 1994
- Odelay - 1996
- Mutations - 1998
- Midnite Vultures - 1999
- Sea Change - 2002
- Guero - 2005
- The Information - 2006
- Modern Guilt - 2008
- 2014 - Morning Phase
- 2017 - Colors
- 2019 - Hyperspace
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בק
בק, ברשת החברתית פייסבוק
בק, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
בק, סרטונים בערוץ היוטיוב
בק, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
בק, באתר אייטונס (באנגלית)
בק, באתר ספוטיפיי
בק, באתר סאונדקלאוד (באנגלית)
בק, באתר Last.fm (באנגלית)
בק, באתר AllMusic (באנגלית)
בק, באתר MusicBrainz (באנגלית)
בק, באתר דיזר
בק, באתר Discogs (באנגלית)
בק, באתר Songkick (באנגלית)- בק, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
בק, באתר בילבורד (באנגלית)
בק, באתר טיידל (באנגלית)- בק, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- גיא חג'ג', פלאש בק, באתר ynet, 7 ביולי 2008
.svg){kind=icon}
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סוכנויות הידיעות, בק מוציא גרסה חדש של "אודליי", באתר הארץ, 23 בדצמבר 2007
- ^ הפלפל של ד'אנג'לו, הבוטלג של מובי, הדיכאון של בק, באתר הארץ, 26 בנובמבר 2002
- ^ רויטרס, בק יוציא אלבום חדש בסתיו, באתר הארץ, 12 ביוני 2006
- ^ גיא חג'ג', פלאש בק, באתר ynet, 7 ביולי 2008
- ^ רותם רוזנטל, עכבר העיר אונליין, בק מחדש את לאונרד כהן, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2009
- ^ עידו קינן, היצירה החדשה של בק: אלבום ללא אלבום, באתר הארץ, 15 באוגוסט 2012
בן שלו, את האלבום החדש של בק תצטרכו לנגן בעצמכם, באתר הארץ, 1 בינואר 2013 - ^ סגול 59, עכבר העיר, האלבום החדש של בק: פלצנות היפסטרית או יושר אמנותי?, באתר הארץ, 5 בפברואר 2014
אבי פיטשון, האלבום הכי טוב של בק, באתר הארץ, 13 במרץ 2014
- ^ דפנה ארד, טקס פרסי הגראמי: אפילו בק לא האמין שיזכה באלבום השנה, באתר הארץ, 9 בפברואר 2015
- ^ איתמר זהר, החדש של בק ועוד שירים חדשים שאולי פיספסתם השבוע, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2019
| פרס המוזיקה הבריטית לזמר הבינלאומי הטוב ביותר | |
|---|---|
|
- זמרים יהודים אמריקאים
- מוזיקאי רוק אלטרנטיבי
- יהודים זוכי פרס גראמי
- זוכי פרס המוזיקה הבריטית
- אמני XL Recordings
- אמני קפיטול רקורדס
- זמרי פולק רוק אמריקאים
- זמרי פולק רוק יהודים
- זמרי פולק יהודים
- זמרי רוק יהודים
- מפיקים מוזיקליים יהודים אמריקאים
- סיינטולוגים
- אמריקאים ממוצא קנדי
- זוכי פרס הווידאו קליפים של MTV: אישים
- זמרי-יוצרי קאנטרי אמריקאים
- זמרי קאנטרי אלטרנטיבי אמריקאים
- זמרי קאנטרי יהודים
- במאי וידאו קליפים אמריקאים
- במאי וידאו קליפים יהודים
- אמריקאים שנולדו ב-1970