ברברה סבירסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סבירסקי בנובמבר 2008

ברברה סבירסקי (נולדה ב-27 בספטמבר 1941) היא סוציולוגית, פעילה חברתית, פמיניסטית, ממובילות התנועה לשוויון מגדרי בישראל, מייסדת שותפה ומנהלת מרכז אדוה, העוסק בחקר החברה הישראלית מתוך גישה כלכלית חברתית סוציאל–דמוקרטית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבירסקי נולדה בויסקונסין ארצות הברית ב-1941 ועלתה לישראל באוגוסט 1971. היא בוגרת תואר ראשון מאוניברסיטת ויסקונסין במדיסון, בעלת תואר שני בסוציולוגיה מאוניברסיטת מישיגן ותואר MAT- Master of Art in Teaching מאוניברסיטת הרווארד, מסצ'וסטס.

בשנים 1978-1972 עסקה סבירסקי בהוראת השפה האנגלית במחלקה לשפות זרות באוניברסיטת חיפה. כמחאה על תנאי ההעסקה וגובה השכר היא הובילה מאבק לשינוי על ידי ארגון שביתת עובדים אשר הסתיימה בהצלחה, אך סבירסקי פוטרה מעבודתה.

בשנת 1977 נמנתה סבירסקי עם קבוצה קטנה של נשים אשר הקימו בחיפה את המקלט הראשון לנשים מוכות בישראל והיא שימשה כמנהלת המקלט במשך עשר שנים. המקלט החיפאי שמש מודל למקלטים ולמרכזי סיוע נוספים כדוגמת מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית. המקלט היה פורץ דרך בכך שהוא הציב לראשונה על במת השיח הציבורי את סוגיית האלימות של גברים כלפי נשים במשפחה, סוגיה שעד אז כלל לא נדונה בציבור הישראלי ואף זכתה להכחשות מרגע שהועלתה. קשר השתיקה הופר בשנת 1976 כאשר חברת הכנסת דאז מרשה פרידמן הגישה הצעה לסדר היום בנושא הכאת נשים על ידי בעליהן, התגובות הראשונות להצעה היו צחקוקים והתבדחויות. בעקבות פעילותו של המקלט הוחלט במשרד הרווחה להכיר בחשיבות השירות ולכלול אותו במערכי הסיוע שלו. בנוסף, הפך המקלט החיפאי למוקד של פעילות פמיניסטית שעם הזמן היתרגמה להתארגנויות עצמאיות כדוגמת ארגון "אשה לאשה" בחיפה, ארגון פמיניסטי שהוקם בשנת 1983.

תוך כדי עבודתה במקלט לנשים מוכות החלה ברברה סבירסקי לפתח גישה עיונית לניתוח חוסר השוויון המגדרי בישראל בכלל והאלימות כלפי נשים בפרט. עבודותיה בתחומים אלה נחשבות ליצירות מכוננות, וניתן למנות בהם את סיפרה "בנות חוה בנות לילית"[1], שהציג ניתוח סוציולוגי של סוגיית האלימות כלפי נשים ובו בזמן הציג גישה פמיניסטית סדורה בסוגיה הכללית של אי השוויון המגדרי בישראל. בספר מובאות עדויות מזעזעות של נשים ששהו במקלט לנשים מוכות וסיפרו אודות מגוון רחב של "שיטות" בהן השתמשו בעליהן כדי להכותן ולהשפילן. על פי תפיסתה של ברברה סבירסקי לא קיים שוויון אמיתי בין בני הזוג הן במשפחה והן בחברה וזאת כתוצאה מתפיסת העולם המגדרית שעוצבה והוטמעה במשך דורות ויצרה הבדלי כוח בין המינים, לטובת הבעל. הפעלת האלימות הפיזית והמינית היא אמצעי של הגברים להשגת שליטה על נשותיהן והנצחת נחיתותן. סבירסקי רואה בתופעת האלימות סכנה האורבת לכל אשה באשר היא אשה, נשים מוכות למדו כשאר הנשים את הלקחים והמסרים המצויים באגדות של חוה ושל לילית וגם הן חונכו להיות קורבנות. היא סבורה כי ההבדל היחיד בין נשים מוכות לנשים בכלל הוא שהאחרונות הן קורבנות בכוח בעוד שהראשונות הן קורבנות בפועל.

הספר בנות חוה בנות לילית הוליד מאוחר יותר את הדיון האקדמי המקיף הראשון בשפה האנגלית על אי שוויון מגדרי בישראל: "Calling the Equality Bluff", אותו חיברה סבירסקי יחד עם פרופסור מרילין ספר מאוניברסיטת חיפה[2].

בשנת 1984, הקימה סבירסקי, יחד עם שלמה סבירסקי, את ההוצאה לאור "ברירות" ובמסגרתו כתבו השניים את סדרת הספרים "ילדי כדור הארץ החדש" אשר ביקשה לחשוף בפני ילדים וילדות תפיסות הומניסטיות ושוויוניות. את הסדרה הציגה סבירסקי בפני תלמידים ותלמידות בעשרות בתי ספר ברחבי ישראל.

בנוסף, ניהלה סבירסקי את הוצאת הספרים "מפרש" ובמסגרתה יזמה תרגום לעברית של יצירותיהן של סופרות ערביות ובראשן של הפעילה הפמיניסטית המצרייה נואל אל סעדאווי.

סבירסקי היא בת זוגו של שלמה סבירסקי, המשמש כמנהלה האקדמי של מרכז אדוה, ואמו של עו"ד איתי סבירסקי, מנחה קליני של התוכנית לזכויות עובדים בקליניקה המשפטית שבאוניברסיטת תל אביב.

פרויקט "מפת השלום"[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרוץ האינתיפאדה הראשונה בשנת 1987, סבירסקי הייתה ממארגנות פרויקט "מפת השלום" שבו השתתפו כ-4,000 נשים שמטרתן הייתה להביע את הכרתן באש"ף ורצונן בניהול משא ומתן עם הפלסטינים לצורך קידום השלום. הנשים הפגינו ביוני 1988 בגן הוורדים בירושלים, כאשר הן נושאות את מפת השלום שנתפרה על ידן. הפרויקט מינף וסלל את הדרך להקמתה של תנועת הנשים הארצית "נשים בשחור".

גלויה, מפת השלום 1988
מפת השלום 1988 ירושלים
מפת השלום ירושלים 1988 מול הכנסת

הקמת מרכז אדוה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1991 יזמה סבירסקי, יחד עם קבוצה של חוקרים ואנשי רוח את הקמתו של מרכז אדוה, שהפך עם השנים לאחד ממכוני המחקר המובילים בתחום הניתוח של מדיניות ציבורית, כאשר ייחודו מתבטא בהתמקדות בערכים של שוויון וצדק חברתי. ברברה סבירסקי משמשת כמנהלת המרכז מיום היווסדו. במסגרת מרכז אדוה פיתחה סבירסקי שני תחומי מחקר ועשייה חשובים.

  1. מחקר חוסר השוויון בבריאות, אשר היה אחד הנושאים בהם התמקדה תנועת מחאת האוהלים החברתית של קיץ 2011, והוא מהווה פרק מרכזי באסופת המלצות המדיניות שיצאה לאור בעקבות תנועת המחאה. ברברה סבירסקי הייתה פעילה בניסוח הפרק כמו גם בדיונים שקדמו לכתיבתו.
  2. התחום השני שפיתחה סבירסקי במסגרת המכון הוא הטמעת החשיבה המגדרית בכל תחומי המדיניות הציבורית (Gender Mainstreaming). הטמעת חשיבה מגדרית היא גישה הפועלת לקידום שוויון בין המינים על ידי תכנון אסטרטגי בתהליכי קבלת החלטות מדיניות כך שיתאים לצורכי נשים וגברים כאחד. הרעיון של הטמעת המבט המגדרי הוצע בתור אסטרטגיה גלובלית לקידום שוויון מיגדרי בהחלטות כנס הנשים הבינלאומי של האו"ם בבייג'ינג בשנת 1995 ואומץ במדינות אחדות בעולם.

ברברה סבירסקי מובילה את הטמעת החשיבה המגדרית בישראל והיא נמנית עם מספר לא גדול של מובילות בתחום זה בזירה הבינלאומית. במסגרת מרכז אדוה, מובילה סבירסקי קבוצה של חוקרות ופעילות צעירות המביאה את בשורת הטמעת המגדר לעשרות רשויות מקומיות, למשרדי ממשלה ולארגונים חברתיים.

על שני תחומים אלה קיבלה סבירסקי פרס מפעל חיים בשנת 2014, על ידי הפורום לחקר המדיניות החברתית בישראל (ESPAne ISRAEL  - האיגוד הישראלי לרווחה חברתית).

מתוך כתביה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים:

  • מדריך משפטי לאשה, הוצאת "ברירות" (1987)
  • נשים בקו הייצור הישראלי, הוצאת "ברירות" (1987)
  • יעדים למדיניות בריאות למאה ה-21, הוצאת "מרכז אדוה" (2000)

מאמרים:

  • תקציב המדינה בעדשה מיגדרית (2009), פורסם באתר של מרכז אדוה
  • לצמצם היום את פערי המחר (2010), פורסם באתר של מרכז אדוה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברברה סבירסקי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סבירסקי ברברה, (1984) "בנות חוה ובנות לילית", הוצאה לאור: המין השני
  2. ^ מרילין ספר, ברברה סבירסקי, Calling the Equality Bluff (1993) Teachers College Press