בראדלי ויגינס

בראדלי מארק ויגינס

ויגינס ב-2015
ויגינס ב-2015
לידה	28 באפריל 1980 (בן 43) גנט, בלגיה
כינוי	ויגו
גובה	190 ס״מ
משקל	83 ק"ג
תחום	כביש ומסלול
קבוצות עבר	FDJ קרדיט אגריקול קופידיס היי רוד גרמין-סליפסטרים קבוצת סקיי WIGGINS
הישגי שיא	טור דה פראנס (2012), כולל שני קטעים קטע אחד בג'ירו ד'איטליה (2010) דופינה ליברה (2011, 2012) פריז - ניס (2012) טור דה רומאנדי (2012) אלוף העולם במרוץ נגד השעון (2014) אלוף בריטניה במרוץ נגד השעון (2009, 2010, 2014) אלוף בריטניה במרוץ כביש (2011) החזיק בשיא השעה (מיום 7 ביוני 2015 – 16 באפריל 2019: 54.526 קמ"ש)
מאזן מדליות מתחרה עבור המשחקים האולימפיים זהב ריו 2016 אופני מסלול קבוצתי זהב לונדון 2012 מרוץ נגד השעון זהב בייג'ינג 2008 אופני מסלול קבוצתי זהב בייג'ינג 2008 אופני מסלול אישי זהב אתונה 2004 אופני מסלול אישי כסף אתונה 2004 אופני מסלול קבוצתי ארד אתונה 2004 מדיסון ארד סידני 2000 אופני מסלול קבוצתי

ויגינס בדרכו לנצח בקטע התשיעי של הטור דה פראנס ב-2012

סר בראדלי מארק ויגינס (באנגלית: Bradley Marc Wiggins; נולד ב-28 באפריל 1980) הוא רוכב אופניים מקצועי (רוכב עבר) בריטי, אלוף הטור דה פרנס לשנת 2012, האלוף האולימפי במרוץ נגד השעון באולימפיאדת לונדון (2012), האלוף האולימפי באופני מסלול קבוצתי בבייג'ינג 2008 ובאולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016) ואלוף העולם לשנת 2014 במרוץ נגד השעון. בעקבות הישגיו ב-2012 הוענק לויגינס תואר אבירות.

חייו

ילדותו

ויגינס נולד בעיר גנט שבבלגיה בשנת 1980. אביו, גארי ויגינס, היה רוכב אופניים מקצועי אוסטרלי. הוריו התגרשו ב-1982, ואמו, לינדה, חזרה איתו לעיר הולדתה לונדון. ויגינס בילה את ילדותו בקילברן שבלונדון, עם אמו, אביו החורג ברנדון, אחיו הצעיר ריאן, סבו וסבתו.

קריירה

ויגינס החל את דרכו ברכיבת מסלול, והתמחה במרדף. הוא זכה במדליית ארד באולימפיאדת 2000, בשלוש מדליות נוספות באולימפיאדת 2004, ובשתי מדליות זהב באולימפיאדת 2008, וכך הפך לאחד הכוכבים האולימפיים המצליחים ביותר של בריטניה.

ויגינס החל ברכיבה על כביש באופן מקצועי בשנת 2002, אך מעורבותו הייתה מוגבלת כי המשיך ברכיבת מסלול עד 2008. אחרי אולימפיאדת 2008 לקח הפסקה מרכיבת מסלול כדי להתמקד ברכיבה על כביש. תחילה נחשב למומחה במרוץ נגד השעון. ב-2009 הגיע למקום הרביעי בטור דה פראנס, ההישג הטוב ביותר של רוכב בריטי עד אז. בשנת 2010 התקבל לתפקיד מנהיג קבוצת Sky Team.

הישגיו הגדולים ביותר עד זכייתו בטור דה פראנס היו ניצחונות בדופינה ליברה בשנים 2011 ו-2012, בתחרות פריז - ניס בשנת 2012, שבה היה המנצח הבריטי הראשון מזה 45 שנה, ובטור דה רומאנדי ב-2012.

ויגינס סיים במקום השלישי בוואלטה אספניה ב-2011, והיה אחד משלושה רוכבים בריטים שהשתתפו בגרנד טורס. עשרה ימים מאוחר יותר השתתף וניצח בתחרות 2011 UCI Road World Championships בדנמרק.

בשנת 2012 היה ויגינס לבריטי הראשון שניצח בטור דה פראנס, התחרות היוקרתית ביותר ברכיבה על כביש. באולימפיאדת לונדון (2012) זכה במדליית זהב במרוץ נגד השעון.

ב-2013 התמודד ויגינס בג'ירו ד'איטליה אולם התקשה להיצמד למובילי המרוץ ופרש לאחר הקטע ה-11 כשהוא סובל מדלקת בדרכי הנשימה. לאחר פרישתו מהג'ירו התברר כי הוא סובל גם מפציעה בברך, פציעה שמנעה ממנו השתתפות בטור דה פראנס. הוא שב להתחרות לקראת סוף העונה וניצח במרוץ הקטעים, הטור של בריטניה. ויגינס סיים במקום השני במרוץ האישי נגד השעון באליפות העולם של 2013. הוא פיגר אחרי טוני מרטין והקדים את פביאן קנצ'לארה.

באביב 2014 זכה ויגינס להערכה בקרב חובבי הענף, בעת שהשתתף במרוץ פריז - רובה, מרוץ שרוכבים המתמחים בגרנד טורים אינם נוהגים, בדרך כלל, להשתתף בו (מנצח הטור דה פראנס האחרון, לפני ויגינס, שנטל חלק בפריז - רובה, היה גרג למונד ב-1992) . ויגינס הצטיין במרוץ ונמנה עם חבורת החוד בו, אך בסיום הצליח לתפוס רק את המקום ה-9. לאחר כחודש ניצח ויגינס בטור של קליפורניה. למרות כושרו הטוב (ביוני ניצח בפעם השלישית באליפות אנגליה במרוץ האישי נגד השעון), לא נכלל ויגינס בסגל קבוצת SKY לטור דה פראנס ורבים תלו זאת ביריבות בינו ובין מוביל הקבוצה, כריס פרום. בקיץ השתתף במרוצי המסלול במשחקי חבר העמים 2014 שנערכו בגלאזגו וזכה במדליית הכסף במקצה הרדיפה הקבוצתית. בטור של בריטניה סיים במקום השלישי בדרוג הכללי וניצח בקטע אחד. באליפות העולם שנערכה בפונפראדה בספרד, הוא ניצח במרוץ האישי נגד השעון והוכתר כאלוף העולם.

בתחילת 2015 הצהיר ויגינס כי מטרותיו בשנה זו הן: הקמת קבוצת "ויגינס" שתתחרה במרוצי כביש, אך במיקוד להכנות למרוצי המסלול באולימפיאדת ריו דה ז'ניירו (2016), ניצחון במרוץ פריז - רובה ושבירת שיא השעה. כהכנה לפריז -רובה השתתף במספר מרוצים ובאחד מהם, מרוץ הקטעים, שלושת הימים של דה פאנה, הוא ניצח בקטע וסיים בדרוג הכללי במקום השלישי. במרוץ פריז - רובה הוא תקף את הדבוקה כ-30 ק"מ לסיום אך בהמשך השיגה אותו הדבוקה והוא סיים במקום ה-19. היה זה המרוץ האחרון בו התחרה במדי קבוצת SKY ומכאן ואילך רכב בקבוצת "ויגינס". ב-7 ביוני 2015 שבר ויגינס את שיא השעה והעמיד אותו על 54.526 ק"מ. באוגוסט, אחרי שבע שנות הפסקה, חזר לשתף פעולה עם מרק קוונדיש במרוץ המסלול מסוג מדיסון והם ניצחו במרוץ בסדרת רבולושן שנערכת במנצ'סטר. באוקטובר נמנה ויגינס עם הרביעייה הבריטית שזכתה במדליית זהב ברדיפה הקבוצתית באליפות אירופה באופני מסלול.

במרץ 2016 השתתף ויגינס באליפות העולם במרוצי מסלול שנערכה בלונדון. הוא ניצח במרוץ המדיסון כששיתף פעולה עם מרק קאוונדיש. ברדיפה הקבוצתית זכה ויגינס במדליית כסף יחד עם הנבחרת הבריטית שנוצחה על ידי האוסטרלים. בחודשים שבין אליפות העולם ובין המשחקים האולימפיים בריו דה ז'ניירו התמקד ויגינס בהכנות לאולימפיאדה ורכב במרוצי כביש מדרגה נמוכה יחסית וגם בהם לא השיג תוצאות בולטות. במשחקים האולימפיים הוא זכה יחד עם נבחרת הרדיפה הקבוצתית הבריטית במדליית הזהב, לאחר שזו גברה על הרביעייה האוסטרלית במקצה הגמר. הייתה זו המדליה האולימפית השמינית של ויגינס והחמישית מזהב. מרוץ המסלול האחרון בו השתתף לפני פרישתו היה מרוץ Six Days של גנט שנערך בסוף נובמבר 2016. הוא ניצח במרוץ כששיתף פעולה עם מרק קוונדיש.

בסוף 2017 החל ויגינס להתאמן ולהתחרות בתחום החתירה במטרה להשתתף באולימפיאדת טוקיו (2020).

אישורים רפואיים לחומרים אסורים

בספטמבר 2016 חשף ארגון ההאקרים הרוסי "Fancy Bear" (רו') רשימת אתלטים שקיבלו אישורים רפואיים לשימוש בחומרים אסורים (Therapeutic Use Exemptions-TUE), לכאורה, בשל מצבם הבריאותי הדורש חריגה מהאיסור להשתמש בחומרים אלו. מסמכים אלו הראו כי ויגינס קיבל במשך הקריירה שלו אישורים כאלו בשש פעמים שונות. שלוש מהפעמים הללו כללו קבלת זריקות קורטיקוסטרואיד לטיפול בקדחת השחת ב-2011 וב-2012 לפני השתתפותו בטור דה פראנס וב-2013 לפני השתתפותו בג'ירו ד'איטליה. לטענת מבקריו של ויגינס, יש להעלות שאלות לגבי יעילות החומרים כנגד התופעות מהן סבל לכאורה, לגבי מועד מתן התרופות ולגבי הימצאותו של חרט לינדרס (רופא בלגי שהורחק לכל חייו בגין מעורבות בשימוש בסמים בספורט) באזור כנלווה לסגל קבוצת Team Sky באותן שנים. כמו כן, נטען כי בספרו האוטוביוגרפי של ויגינס משנת 2012, "My Time", טען ויגינס כי קיבל זריקות רק לצורך קבלת חיסונים וכי החשד שקיבל זריקות במסגרת האישורים הרפואיים עומדת בסתירה להצהרתו זו.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא בראדלי ויגינס בוויקישיתוף

• בראדלי ויגינס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• בראדלי ויגינס, באתר olympedia.org
• בראדלי ויגינס, באתר Cycling Archives
• אמיר ענבר, בראדלי וויגינס מאיץ לקראת הישורת האחרונה, באתר הארץ, 9 במרץ 2016
• בראדלי ויגינס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

הקודם: טוני מרטין

אלוף העולם נגד השעון 2014

הבא: ואסיל קיריינקה