ברוך איבצ'ר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברוך איבצ'ר ברונשטיין
ברוך איבצ'ר
לידה 17 בפברואר 1940 (בן 84)
חדרה, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1970
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ברוך איבצ'ר ברונשטיין (נולד ב-17 בפברואר 1940 בחדרה) הוא איש עסקים ישראלי בעל עסקים בישראל, בפרו ובמדינות נוספות בדרום אמריקה. ביוני 2022 העריך העיתון הכלכלי "TheMarker" את הונו בכ-360 מיליון דולר, ברשימת 500 עשירי ישראל שפרסם[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איבצ'ר נולד ב-1940 בחדרה ושירת בצה"ל בחיל הקשר[2]. בשנת 1968 סיים תואר במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים[3], אחר כך פתח משרד עורכי דין קטן בחדרה והתחתן עם נעמי[2].

אחיו, מנחם, שהיה סוכן מזרנים בוונצואלה, הקים מפעל בלימה בירת פרו עם שותף יהודי מקומי, השותף פרש והוא ביקש מאיבצ'ר לנהל אותו[4]. ב-1970 (בסיום לימודי אשתו בבצלאל) הגיע לפרו לנהל את המפעל, מתוך כוונה להישאר שנתיים. המפעל קטן, "פאראיסו" (שפירושו בספרדית "גן עדן״) יצר 50 מזרנים ביום בלבד, תוך שנים ספורות הפך ליצרן המזרנים השני בגודלו בפרו. ב-1978 קיבל תואר תעשיין השנה במדינה[4]. ב-1982 הציעו לו שני חברים פרואנים, שאחד מהם היה שר החקלאות, להיכנס כשותף בערוץ טלוויזיה חדש (ספ'), בנימוק שיוכל לפרסם את מוצריו[4]. איבצ'ר רכש תחילה 11% מהמניות, ולא נטל חלק בניהול הפעיל של התחנה. שנתיים אחר כך רכש את השליטה בתחנה (54%), החל להיות מעורב גם בהפקת סדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע, והיה בעל זיכיון להפצת סרטי אולפני הוליווד בפרו. בנוסף שיווק בפרו את מערכת התדלוק האוטומטי "דלקן" של חברת רפק תקשורת ותשתיות הישראלית[5].

בשנים 1978–1983 הפעיל את "בית ברוך" בלימה, שאירח תרמילאים ישראלים במהלך טיולם בפרו. הוא נסגר לאחר שאחד האורחים סחר בסמים במקום[2].

בשנות ה-80 החל להשקיע גם בישראל, בין השאר היה שותף בחווה חקלאית לגידול שקדים[6], בחברת ההשקעות "להט-לב" (שהקים שלמה להט לאחר שפרש מתפקיד ראש עיריית תל אביב)[7], במשרד יחסי הציבור של רני רהב[8], ובהפקת הסרטים: "הקיץ של אביה" ו"הינשוף" (1988)[5].

ב-1996 החלה תוכנית תחקירים בתחנת הטלוויזיה שבבעלותו בחשיפת שחיתויות של נשיא פרו אלברטו פוג'ימורי וראש המשטרה החשאית, בין השאר שידרה כתבה על הברחות סמים במטוסו של הנשיא[2]. בתחילת 1997 ראש המשטרה החשאית הציע לאיבצ'ר שוחד, והצעה לרכישת התחנה לה סרב[2]. בספטמבר 1997 נשללה אזרחותו הפרואנית והוחרמו עסקיו של איבצ'ר[9]. עוד לפני קבלת ההחלטה הוא ומשפחתו עברו למיאמי[10], הוא גם שכר דירה בהרצליה ושהה חלק מהזמן בישראל[5]. במשך שלוש שנים הוא פעל להחזרת אזרחותו ביחד עם קומץ עיתונאים שחברו אליו מערוץ הטלוויזיה כשבסופם מוחזרת לו אזרחותו ורוב רכושו והוא חוזר לפרו בסוף שנת 2000[2]. לאחר חזרתו היה שותף בלוטו הפרואני אך לאחר מספר שנים מכר את חלקו.

בשנת 2000 היה איבצ'ר שותף להקמת רשת בתי הקפה "קופי בין"[11], הוא מכר את חלקו ברשת בשנת 2008[12]. באותן השנים היה שותף גם בחברת "דנה הפקות", המפיקה סדרות טלוויזיה בישראל[13].

פילנתרופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 איבצ'ר תומך בקבוצת הכדורסל מכבי חדרה, יחד עם אחיו תרם לבניית אולם עבור הקבוצה על שם אביהם חיים איבצ'ר[14].

מאז 1994 הוא תרם כספים למרכז הבינתחומי הרצליה (אוניברסיטת רייכמן), מייסד המרכז אוריאל רייכמן היה חברו לספסל הלימודים באוניברסיטה העברית. בין השאר תרם לבניית אודיטוריום גדול. כמו כן תרם כספים לבניית "מכון ברוך איבצ׳ר לחקר מוח, קוגניציה וטכנולוגיה" במרכז הבינתחומי, בניין בן 4 קומות המאגד את לימודי בית הספר לפסיכולוגיה[15]. ביוני 2022 זכה לקבל תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת רייכמן על תרומתו ופועלו למען האוניברסיטה[16].

בדצמבר 2019 תרם 25 מיליון שקל לשיפוץ תיאטרון בית ליסין, שנקרא מאז על שמו[17].

במרץ 2020 תרם להטסת ישראלים שנתקעו בפרו בעקבות מגפת הקורונה חזרה לישראל[18].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איבצ'ר נשוי לנעמי ולהם ארבע בנות. מתגורר בלימה ובתל אביב. ב-1984 קיבל אזרחות פרואנית. איבצ'ר היה מקורב ומיודד במשך השנים לנשיא פרו אלאן גארסיה[19].

בסוף שנת 2000 רכש קומת פנטהאוז וחצי קומה נוספת במגדלי אקירוב בתל אביב[20]. הוא מכר אותן בשנת 2004 לאיש העסקים סמי עופר, תמורת 10 מיליון דולר, שהייתה אז המחיר הגבוה ביותר ששולם עבור דירה בישראל[21].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ברוך איבצ'ר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ איתן אבריאל, צמרת העושר בישראל שווה 337 מיליארד דולר, באתר TheMarker
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 אפרת נוימן וסמי פרץ, "אלוהים העניש אותי שנכנסתי לתקשורת", באתר הארץ, 12 במרץ 2008
  3. ^ מקבלי תארים באוניברסיטה העברית, למרחב, 18 בפברואר 1968
  4. ^ 1 2 3 נווית זומר, דולרים על המזרון, חדשות, 13 באוקטובר 1987
  5. ^ 1 2 3 "השורשים פה, הבית שם", באתר גלובס, 7 בדצמבר 1997
  6. ^ יגאל לביב, 950 אלף דולר תמורת חווה בלי נפט, חדשות, 3 ביולי 1984
  7. ^ שי שלו, ‏להט-לב: לא מספיק לקרוא לעצמך "בנק השקעות" ולנפנף במשקיעים מפורסמים, באתר גלובס, 16 באפריל 1997
  8. ^ איילה צורף, רני רהב, הלוחש לבכירים - הראיון המלא, באתר TheMarker‏, 20 בנובמבר 2005
  9. ^ אורנה רביב, ‏ביהמ"ש בפרו שלל את אזרחותו של ברוך איבצ'ר, באתר גלובס, 18 בספטמבר 1997
  10. ^ ידיעות אחרונות, ‏איש עסקים ישראלי נאלץ להימלט מפרו, באתר גלובס, 16 ביוני 1997
  11. ^ מעריב, ‏המיליונר ברוך איבצ'ר הצטרף כשותף לרשת קופי בין הישראלית, באתר גלובס, 18 במאי 2000
  12. ^ עדי דברת, בעלי סבארו, דני הרשקוביץ ודני ורנר, רכשו את רשת קופי בין, באתר TheMarker‏, 1 בדצמבר 2008
  13. ^ דפנה יודוביץ', ‏עזבו נמכור קריאייטיב, כפכפים, באתר גלובס, 17 ביולי 2007
  14. ^ אירית רותם, מיליונר מחפש הצעות, מעריב, 14 באוקטובר 1987
  15. ^ שותפים לדרך – ברוך איבצ'ר | הבינתחומי הרצליה, סרטון בערוץ "Reichman University (IDC Herzliya)", באתר יוטיוב (אורך: 03:39)
  16. ^ הזמנה לטקס הענקת תואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת רייכמן, יוני 2022
  17. ^ שירי דובר, ‏המיליונר ברוך איבצ'ר תרם 25 מיליון שקל לתיאטרון בית ליסין שייקרא על שמו, באתר גלובס, 2 בדצמבר 2019
    אתר למנויים בלבד שוקי שדה, תרם 25 מיליון שקל - ותיאטרון בית ליסין ייקרא על שמו, באתר TheMarker‏, 2 בדצמבר 2019
  18. ^ מיכל רז-חיימוביץ', ‏מבצע פרו: מי באמת מימן את הטסת הישראלים שנתקעו במדינה, באתר גלובס, 18 במרץ 2020
  19. ^ TheMarker digital, חוגגים בפרו, באתר TheMarker‏, 22 בפברואר 2010
  20. ^ מירי ריילי, איבצ'ר רכש 2 פנטהאוזים ב-8 מ' ד', באתר הארץ, 19 במרץ 2001
  21. ^ נווית זומר, נמכרה הדירה היקרה בישראל, באתר ynet, 18 במאי 2004