ברוך מרזל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברוך מרזל
Baruch Marzel1.JPG
לידה 23 באפריל 1959 (בן 63)
בוסטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים חברון עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה כך, חזית יהודית לאומית, עוצמה יהודית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ברוך מאיר מרזל (נולד בט"ו בניסן ה'תשי"ט, 23 באפריל 1959) הוא פעיל ימין רדיקלי ישראלי.

מרזל נעצר פעמים רבות בידי המשטרה והורשע בפלילים. היה מזכיר סיעת כך בכנסת ויו"ר התנועה לאחר הירצחו של הרב מאיר כהנא. מרזל היה פעיל בהקמת מספר התנחלויות, בהן עפרה, מצפה יריחו, קדומים, עצמונה, חצר אדר ובהקמת התנחלות בעיר שכם. עמד בראש מפלגת חזית יהודית לאומית. בבחירות 2013 מוקם במקום השלישי ברשימת "עוצמה לישראל" ובבחירות לכנסת העשרים הוצב במקום הרביעי במפלגת יחד. בשני המקרים לא נבחר לכנסת.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרזל נולד בבוסטון שבארצות הברית ועלה לישראל עם משפחתו כתינוק. בגיל 20, לאחר סיום לימודיו בישיבת הסדר בימית, התגייס לצה"ל. במלחמת לבנון נלחם בגזרה המרכזית בחיל השריון והשתתף בקרבות בקרבת כביש ביירות-דמשק (חיסל בעצמו שבעה חיילים סורים) בסיום שירותו הצבאי נשלח על ידי הצבא לארצות הברית כשליח הסברה וגיוס עולים ומתנדבים, במסגרת פרויקט 'שר-אל'.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצעירותו היה מרזל פעיל שטח של "כך", תנועתו של הרב מאיר כהנא. כילד השתתף בפעילות התנועה, ולדבריו כהנא השתתף בחגיגת בר המצווה שלו. מרזל שימש דובר התנועה במשך קרוב לעשר שנים. כאשר נבחר כהנא בבחירות לכנסת האחת עשרה (1984), מונה מרזל למזכיר הסיעה בכנסת. בבחירות לכנסת השתים עשרה בשנת (1988) נאסר על "כך" להתמודד בנימוק שמצעה גזעני.

לאחר רצח כהנא ב־1990 התפצלה "כך" לשתי תנועות: "כהנא חי" בראשות בנימין זאב כהנא (בנו של מאיר כהנא) ו"כך", בראשות מרזל. כיו"ר התנועה ניסה לרוץ לכנסת, אך הרשימה נפסלה שוב על ידי ועדת הבחירות המרכזית ולא הורשתה להתמודד. מרזל השתייך למנהיגות התנועה עד שהתנועה הוכרזה כארגון טרור בשנת 1994 לאחר טבח מערת המכפלה.

בבחירות לכנסת השש עשרה חבר למיכאל קליינר כמספר 2 ברשימת "חירות - התנועה הלאומית". מספר גורמים ערערו על זכותו להתמודד לכנסת, עקב עברו כפעיל "כך", אך הערעור נדחה על ידי בית המשפט העליון. המפלגה קיבלה כ־36,000 קולות, כ־11 אלף קולות פחות מהנדרש על-פי אחוז החסימה, ולכן לא נכנסה לכנסת. בשנת 2004 ייסד את מפלגת חזית יהודית לאומית (המוכרת מאז 2015 בשם עוצמה יהודית), והוא עמד בראשה בבחירות לכנסת השבע עשרה, אך הרשימה לא עברה את אחוז החסימה.

במסגרת מערכת הבחירות לכנסת ה-17 ובמחאה על אירועי עמונה, הכריז מרזל כי יבקר בסכנין במטרה "לבחון את הבניה הערבית הבלתי חוקית במקום". שיירתו של מרזל נבלמה על ידי משטרת ישראל במבואות העיר, והאירוע זכה להד תקשורתי.

מרזל עצמו לא התמודד בבחירות לכנסת ה-18, אך מפלגתו חברה למפלגת ארץ ישראל שלנו שהתמודדה במסגרת האיחוד הלאומי, והכניסה לכנסת את מיכאל בן ארי.

ברוך מרזל בכרזה בבחירות 2015

לקראת הבחירות לכנסת ה-19 הוצב כמקום השלישי ברשימת עוצמה לישראל - רשימה משותפת למפלגת התקווה וחזית יהודית לאומית[1]. גם בבחירות הללו המפלגה לא עברה את אחוז החסימה.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים, הוצב מרזל כנציג עוצמה יהודית ברשימת יחד, לאחר שהרב מאיר מאזוז, מנהיגה הרוחני של המפלגה, לא אשר את מועמדותו של מיכאל בן ארי בטענה כי הוא נוהג לעלות להר הבית. ועדת הבחירות המרכזית פסלה את מועמדותו[2], אולם בית המשפט העליון דחה את ההחלטה. גם בפעם הזו לא נבחר, מכיוון שהמפלגה לא עברה את אחוז החסימה.

לקראת הבחירות לכנסת העשרים ושתיים הוצב במקום השני ברשימת "עוצמה יהודית", אך מועמדותו נפסלה בבית המשפט העליון בגין הסתה לגזענות[3].

לעיתים קרובות הוא מבקר חברי כנסת, שרים, גופי שלטון ושופטים באופן חריף. במסגרת זו אף קיים הפגנות רבות נגד חברי הכנסת של מפלגות הימין - האיחוד הלאומי והמפד"ל, ששיאן היה בימי המאבק בתוכנית ההתנתקות. כמו כן הוא הגיש, ביחד עם איתמר בן-גביר, מספר עתירות לבג"ץ. בשנת 2008 עתרו לבג"ץ בדרישה שיורה למשטרה לאפשר לו לקיים צעדה בעיר אום אל-פחם, כפי שמתקיים מצעד הגאווה בירושלים וכפי שאנשי שמאל מפגינים בחברון[4]. בעקבות פסיקת בג"ץ התקיימו צעדות של אנשי ימין בפאתי העיר בשנים 2009 ו-2010. הצעדות לוו בעימותים בין תושבי העיר ובין המשטרה[5].

באוגוסט 2021 הורחק לצמיתות מהרשת החברתית "פייסבוק" לאחר שהוגדר כ"מסוכן" בעקבות תמיכתו בתנועות "כך" ו"כהנא חי" שנחשבות לארגוני טרור בישראל וארצות הברית.[6]

מעצרים, משפטים ועתירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרשעתו הראשונה של מרזל הייתה בגיל 17 ומאז הורשע מספר פעמים. ב-1992 היה בין מארגני המהומות בבת ים לאחר רצח הלנה ראפ ועל כך נידון ל-8 חודשי מאסר על תנאי[7]. באותה שנה קרא בבית משפט לפייסל חוסייני רוצח ועל כך נידון לעונש מאסר בעברת בזיון בית המשפט, אך בעקבות ערעור לבית המשפט העליון הומר לשלושה חודשי עבודות שירות[8].

ב-1994 הוחזק במעצר מנהלי במשך כמה חודשים לאחר טבח מערת המכפלה שביצע ברוך גולדשטיין. לאחר ששוחרר היה נתון במעצר בית מנהלי במשך שלושה חודשים[9].

ב-23 במרץ 2000 נעצר מרזל, יחד עם נועם פרדמן, טירן פולק, יהודה עציון וברוך בן יוסף, כאשר ביקשו למחות על פגישת האפיפיור יוחנן פאולוס השני עם הרבנים הראשיים לישראל בהיכל שלמה במסגרת ביקורו בישראל. הם הועמדו לדין ונמצאו זכאים[10], ואף נפסקו להם פיצויים על הפגיעה בחירותם[11].

ב-2003 הורשע בתקיפת שוטר בעת פינוי חוות גלעד ונידון לחודשיים וחצי עבודות שירות ולקנס על סך 5,000 ש"ח[12].

בשנים 2006–2008 עתר לבג"ץ, עם איתמר בן-גביר, בבקשה לבטל את ההיתר לערוך את מצעד הגאווה בירושלים. העתירות נדחו[13].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוך מרזל הוא בנו של שלמה מרזל, שהיה מנהל ישיבת נתיב מאיר ולאחר מכן מנהל מוסדות חורב, ויקיר ירושלים[14][15].

מרזל נשוי לשרה ואב לתשעה ילדים[16]. הוא מתגורר עם משפחתו בשכונת אדמות ישי בתל רומיידה שבחברון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הוגשה רשימת "עוצמה לישראל", ערוץ 7, 5 בדצמבר 2012
  2. ^ אביאל מגנזי, על חודו של קול: גם ברוך מרזל נפסל, באתר ynet, 12 בפברואר 2015
  3. ^ יעל פרידסון, מורן אזולאי ויובל קרני, העליון הכריע: גופשטיין ומרזל פסולים מלהתמודד בבחירות, באתר ynet, 25 באוגוסט 2019;
    ע"ב 5487/19 גיל סגל ואחרים נ' איתמר בן גביר ואחרים, ניתן ב-25 באוגוסט 2019
  4. ^ אביעד גליקמן, העליון דורש: לאפשר צעדת ימין באום אל פאחם, באתר ynet, 4 בספטמבר 2008
  5. ^ אחיקם משה דוד, עימותים בצעדת הימין הקיצוני באום אל-פחם, באתר nrg‏, 27 באוקטובר 2010
  6. ^ יובל מן, פרסום ראשון: ברוך מרזל ומיכאל בן ארי הורחקו לצמיתות מפייסבוק, באתר ynet, 11 באוגוסט 2021
  7. ^ הארץ, "מאסר על תנאי ל-2 אנשי הימין הקיצוני שהתפרעו אחרי רצח הלנה ראפ ב-92'", מאת קראו ניקול, 8 ביולי 1996
  8. ^ הארץ, "בית המשפט העליון המיר את עונש המאסר שנפסק לברוך מרזל בעבודות שירות" - מאת ריינפלד משה, 18 בפברואר 1997
  9. ^ הארץ, "העציר המינהלי ברוך מרזל שוחרר מהכלא; הפר את צו מעצר הבית שהוצא נגדו", מאת הטוני יוסי, דרור שלמה, 28 בספטמבר 1994
  10. ^ ת"פ (י-ם) 3701/00 מדינת ישראל נגד ברוך מרזל ואחרים, ניתן ב-14 באוקטובר 2001
  11. ^ ת"פ (י-ם) 3701/00 מדינת ישראל נגד ברוך מרזל ואחרים, ניתן ב-7 באוגוסט 2003
  12. ^ משה ריינפלד, עבודות שירות למרזל על תקיפת שוטר, באתר הארץ, 06/05/03
  13. ^ בג"ץ 8988/06 ברוך מרזל ואיתמר בן גביר נ' מפקד מחוז ירושלים ואחרים, ניתן ב-27 בדצמבר 2006; בג"ץ 5277/07 ברוך מרזל ואיתמר בן גביר נ' מפקד משטרת מחוז ירושלים ואחרים, ניתן ב-20 ביוני 2007; בג"ץ 5317/08 ברוך מרזל ואיתמר בן גביר נ' מפקד משטרת מחוז ירושלים ואחרים, ניתן ב-21 ביולי 2008
  14. ^ שלמה מרזל באתר עיריית ירושלים
  15. ^ איטל קציר, ברוך דיין האמת: איש החינוך, שלמה מרזל ז"ל, 14 במאי 2011, באתר כיכר השבת
  16. ^ משפחת מרזל מפגינה נגד ההרחקה, באתר ערוץ 7, 2 בדצמבר 2002 - "שרה מרזל, רעיתו של ברוך מרזל מראשי פעילי כך ותשעת ילדיהם, קיימו ביום ב' משמרת מחאה..."