ברוך צ'יזיק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
צילום של משפחת צ'יזיק, 1915. ברוך בשורה התחתונה מימין עם רעייתו שרה לשמאלו

ברוך צ'יזיק (נכתב גם צ'יז'יק, ציזיק) (18852 באוגוסט 1955) היה חוקר ומפתח מפעלי חקלאות בארץ ישראל. התמחה בהתאמת הצרכים הנדרשים לחקלאות בארץ ישראל ובחקר צמחי האזור. בעל מפעל "אוצר הצמחים". חתן פרס ביאליק לחכמת ישראל לשנת תרצ"ח 1938.

חייו ומפעלו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'יזיק נולד לשמואל ובריינה צ'יזיק בטומשפול שבדרום-מערב האימפריה הרוסית (אוקראינה). היה אחד מעשרה ילדיהם; ובין אחיו ואחיותיו: חנה, יצחק, שרה ואפרים צ'יזיק. בצעירותו למד מקרא, משנה ותלמוד, והוא הוכשר בבית ספר חקלאי. בהכנותיו לקראת עלייה לארץ ישראל נדד למקומות בעלי אקלים דומה ועסק בעבודת אדמה בחצי האי קרים ובאחוזתו של הברון שטיינגל שעל גדות הים השחור. בהמלצתו נשלח לחווה החקלאית הממלכתית על שם הנסיך מיכאל אלכסנדרוביץ' שבקווקז, ובה התמחה בגידולים סובטרופיים, עצי הדר ומטעי זיתים. לאחר מכן חזר לסוחומי שעל גדות הים השחור ופיתח לראשונה גידול מטעי זיתים על מצע לילך, להקלת צורכיהם בתקופות חורף. בעקבות צו הגיוס לצבא האימפריה הרוסית עבר לסורוקי שבבסרביה ועבד במשתלות בניהולו של עקיבא אטינגר. בקמיניץ פודולסק השתתף בוועידת היסוד של "פועלי ציון".

בשנת 1905 עלה ציז'יק לארץ ישראל. תחילה, עבד ברחובות במטעיו של משה סמילנסקי. ב-1908 היה בין מייסדי המושבה כנרת. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה היה גנן ראשי בצבא הטורקי בדמשק. בשהותו שם הכיר את שרה בת משפחת אטקס, אשתו לעתיד, אז בת עשרים. שרה שימשה כמורה בבית ספר יהודי בדמשק. השניים נישאו בשנת 1920. מסיוריו בהרי הטאורוס הביא שתילי ארז הלבנון לנטיעה בעיר.

בתום המלחמה שב לארץ ישראל והקים מוזיאון חקלאי על פי הזמנת "ההנהלה הציונית" בתל אביב, שהועבר כעבור תקופה לירושלים.

בשנים 19221924 עבד כמורה במקווה ישראל. לאחר מכן עבד במשתלות עצי פרי בשכונת תלפיות שבירושלים בניהולה של רחל ינאית. הוא היה מדריך במשק הפועלות בנחלת יהודה, בשכונת בורוכוב בגבעתיים ובפתח תקווה. כאשר עבר להתגורר בהרצליה לקח חלק בנטיעת הפרדסים במקום. בכפר עציון שתל עצי בוטנים. הוא דאג להבאתם מפרס ומעיראק, והצליח בגידולם בארץ ללא השקיה.

צ'יזיק ייבא זנים של תפוח אדמה ואורז האגמים וגרם לתפוצתם הרחבה בארץ.

ציז'יק השתתף בכתב העת השדה, היה מעורכיו ופרסם בו מאמרים. מראשית שנות העשרים החל בהוצאת ספרי חקלאות: "אגדות צמחיאל", "צמחי הדלועים בארץ ישראל בעבר ובהווה". הוא יזם את מפעל "אוצר הצמחים"; בו הגדרת צמחי ארץ ישראל וערך מחקר היסטורי מקיף ופרשנות של זיהוי צמחים המוזכרים בתנ"ך, ומתן שמות עבריים לצמחים שונים. על מפעל זה שקד 18 שנים עד לפטירתו.

נפטר ב-1955, בגיל 70. נקבר בבית הקברות בהרצליה. הותיר אחריו את רעייתו, שרה, ושני ילדים משותפים - אמנון ולנעמי צ'יז'יק-אילון.

ביתו בהרצליה נתרם לעירייה והוא משמש כיום מוזיאון בשם "בית ראשונים".

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת תרצ"ח 1938 הוענקו לו פרס ביאליק ופרס ע"ש יוסף אהרונוביץ'.

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צמחיאל: אגדות ושיחות על צמחי ארץ ישראל,‫ תל אביב: דפוס הפועל הצעיר, תר"ץ.
    • מהדורה מחודשת: צמחיאל: אגדה ורקמה; בעט: ברוך צ'יז'יק; במחט: נעמי צ'יז'יק-אילון; צילומים: אברהם חי, תל אביב: משרד הביטחון - ההוצאה לאור, תשס"ג 2003.
  • צמחי הדלועים בארץ ישראל בעבר ובהווה,‫ תל אביב: הוצאת המחבר, תרצ"ז.
  • אוצר הצמחים: (אנציקלופדיה): מכלל ליגבות וגננות, 33 חוברות, תל אביב: (דפוס הנקדן), תרצ"ח–1948. ‬(חוברת ה הופיע בסיוע פרס ביאליק לשנת תרצ"ח; חוברת כב–לג: דפוס גוטנברג; חוברת כח: דפוס לוריא.)
  • אוצר הצמחים: (בצרוף נושאים אקולוגיים ומשקיים); סֻגנן על ידי שרה אטקס-צ'יזיק ונֻקד על ידי אהרן פישקין, הרצליה: ב. צ'יזיק, תשי"ב 1952.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שרה צ'יז'יק,‫ ברוך בנתיבותיו: במחיצתו של ברוך צ'יז'יק; ערוך בידי י"מ מרגלית, תל אביב: ספריית השדה, תשכ"ו 1965.[1] (כולל כתביו ומאמרים עליו)
  • דן יהב, 'האיש שהביא ארזים מלבנון', עת-מול יא, 6 (1986), 14–15.
  • יהורם לשם. "אוצר הצמחים" - פגישה מאוחרת. גיליונות ספרני היהדות כז (תשע"ד 2014).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ביקורת: יוסף פ., ממדף הספרים: "ברוך בנתיבותיו", דבר, 14 בספטמבר 1966.