ברוך קרוא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ברוך קרוא
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 29 במרץ 1889
כ"ו באדר ב' תרמ"ט
צ'רניבצי (מחוז ויניצה), אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 באפריל 1972 (בגיל 83)
ד' באייר תשל"ב עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין הדרום עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית, יידיש, אנגלית, רוסית, גרמנית, צרפתית עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג בתיה קרוא
צאצאים לנדה מטלון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ברוך קָרוּא (קרוּפניק) (כ"ו באדר ב' תרמ"ט, 29 במרץ 1889ד' באייר תשל"ב, 18 באפריל 1972) היה סופר עברי, עיתונאי, עורך, מבקר ומתרגם בתקופת היישוב והמדינה. חתן פרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת פעמיים (1952 ו-1959).

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוך קרופניק נולד בשנת 1889 בעיירה צ'רניבצירוסית: Черневцы; באוקראינית: Чернівці) שבפלך פודוליה, בדרום-מערב האימפריה הרוסית, בתחום המושב היהודי (כיום במחוז ויניצה באוקראינה), בנם של הינדה ויעקב יוסף הלוי קרופניק, עסקן "המזרחי" באודסה, במשפחה בת שני בנים וארבע בנות.[1] למד ב"חדר" ובישיבות. בגיל 12 פרסם לראשונה מפרי עטו בכתב העת "השילוח". בגיל 14 הגיע לעיר ורשה, והחל לעבוד בצוותא עם המילונאי יעקב רמברג. קרוא נדד ברחבי אירופה בשנות מלחמת העולם הראשונה. בראשית שנות העשרים התפרסם בברלין ספרו הראשון: "גרי צדק - שתי אגדות עם", וכן היה פעיל בעיר זו, בחברת "רִמון" שהוציאה לאור בעברית כתב-עת בשם זה וספרים על אמנות וספרות. בשנת 1932 עלה קרוא לארץ ישראל בעקבות הוריו ומשפחתו, והתיישב בתל אביב. הוא עבד במערכת עיתון "הארץ" משנת 1932 עד 1942, אז עבר לעבוד במערכת עיתון "הבוקר" עד 1962. היה ממייסדי ופעילי אגודת העיתונאים בתל אביב וחבר אגודת הסופרים העבריים.

במשך שנים רבות עסק קרוא במילונאות עברית וארמית ענפה ובמחקר ובכתיבה של היסטוריה וספרות עברית. בשנת 1927 הוציא לאור יחד עם א"מ זילברמן את ספרו: "מילון שימושי לתלמוד, למדרש ולתרגום". באותה שנה גם החל לעבוד במערכת האנציקלופדיה "אשכול" בברלין. מאז חיבר וערך מחקרים רבים; "מילון שימושי לתלמוד" המשיך לצאת לאור בכמה מהדורות, האחרונה ב-1996; כמו כן, כתב קרוא מילון ארמי, מילון אנגלי ולקסיקונים, וערך אנציקלופדיה לספרות ישראלית וכללית.

קרוא תרגם לעברית יצירות רבות מן השפות: יידיש, רוסית, גרמנית, צרפתית ואנגלית; הוא תרם מידיעותיו ועיצב את נוסחם בעברית, בלשון ובעריכה מהותית. הידועות שבהן, שעסקו במהפכות של אוּמות וחֲברות, הפכו לחלק מן השיח התרבותי בחברה הישראלית: "שמשון" של זאב ז'בוטינסקי, "עושה הנפלאות מלובלין" של יצחק בשביס-זינגר, "מאהבה של ליידי צ'טרלי" של ד"ה לורנס ו"מימזיס: התגלמות המציאות בספרות המערב" של אריך אוארבך. הוא היה המתרגם לעברית של יצירתו רבת-הכרכים של ההיסטוריון שמעון דובנוב "דברי ימי עם עולם", שיצאה לאור בעברית במהדורות רבות; תרגומו השקדני תרם לדיון בהנחותיו וקביעותיו של דובנוב בהיסטוריוגרפיה העברית הישראלית לדורותיה. ב-1952 זכה בפרס טשרניחובסקי לתרגומי מופת על תרגום "דברי ימי עם עולם",[2] וב-1959 זכה בפרס פעם נוספת, על תרגום "מימזיס".

נפטר באביב 1972, בגיל 83. נקבר בבית עלמין הדרום. הותיר אישה, בתיה.

על שמו נקראו רחובות בישראל.

אחיו מֶנדֶל קרופניק-קרוא היה עסקן ציבור ותרבות ביישוב, מנהל "דבר".[3]

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גרי צדק - שתי אגדות עם, ברלין: מנורה, תרפ"א-1921.
  • מִלון שמושי לתלמוד, למדרש ולתרגום: עם פירוש המלות בעברית, באנגלית ובגרמנית ועם דוגמאות ומראי מקומות, (בהשתתפות א"מ זילברמן), לונדון: שפירא, וואלנטין ושותפיו, תרפ"ז, תש"ל, תל אביב: ברזני, 1996
  • תולדות הספרות: מראשיתה ועד ימינו, אנציקלופדיה תבל ומלאה, תל אביב: מ. מזרחי, 1962, 1964.
  • צרופי לשון: שלשת אלפים בטויים, עברית-גרמנית: גרמנית-עברית, ברלין: בית מסחר ספרים ראובן מס, תרצ"ב.
  • מלון תלמודי: ביאור עברי בתוספת מראי מקומות למלים ארמיות ויתר המלים הקשות שבתלמוד, ירושלים: אל המקורות, תשי"ז.
  • מלון עברי חדש, תל אביב: מצפה, תרצ"ו, תרצ"ט-1939, תש"ה.
  • מלון הארמית החיה: בעברית שבכתב ובדיבור ; בצירוף הסברים ומראי מקומות מן הספרות לדורותיה, תל אביב: יזרעאל, תש"ל-1970.
  • מלון בסיסי שמושי עברי אנגלי, תל אביב: ש’ פרידמן, 1963.
  • לכסיקון ראשי תיבות: פשר והסבר, בצירוף לוח המספרים ולוח השנים, תל אביב: שמש, תש"ה.

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אברהם רובשוב, מלון רפואי עברי-רוסי;, תל אביב: יסוד, תשל"ב 1971. (עם אשר גולדשטיין)
  • ישראל צינברג, תולדות ספרות ישראל: מן הפייטנים הראשונים ומשוררי ספרד עד תקופת ההשכלה ברוסיה, מרחביה: ספרית פועלים, 1959–1960. (עם שלמה זלמן אריאל, דוד כנעני)
  • עם מ' וישניצר, רִמון: מאסף עתי לאמנות ולספרות; העריכה האמנותית בידי רחל וישניצר-ברנשטין, ברלין תרפ"ד.
  • ספר קהילת זלוצ’וב, עורך המשנה: אל' בונה (באומן), [תל אביב]: עידית - ארגון עולי זלוצ'וב, תשכ"ז.
  • מרגוט קלאוזנר, יוסף במצרים: חזיון תנכ"י בשני חלקים, תל אביב: ניב, תשכ"ו 1965.
  • וויטבסק, (בהשתתפות ועדת ספר וויטבסק), תל אביב: ארגון עולי וויטבסק והסביבה בישראל, תשי"ז.
  • אנציקלופדיה לספרות כללית וישראלית, (בהשתתפות חבר סופרים ומלומדים), תל אביב: מצפה, 1944, י' צ'צ'יק, תש"י, תשי"ג, 1961.

מתרגומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]