ברוך שאמר (ספר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ברוך שאמר הוא ספר קדום העוסק בפרטי הלכות הכנת תפילין, החל מעיבוד הקלף וכלה בכתיבה. למעשה מדובר בשלושה ספרים מאת מחברים שונים שהתמזגו לספר אחד. הספר מצוטט על ידי פוסקים מאוחרים לו, והשפיע רבות על פסיקת ההלכה בתחום זה.

חלקי הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר במהדורתו המקובלת הוא הרכבה של שלושה חיבורים שונים מאת שלושה מחברים: הבסיס הוא הספר תיקון תפילין מאת רבי אברהם מזונשהיים, תלמיד מהר"ם מרוטנבורג. רבי שמשון בן אליעזר, שהיה מכונה "ברוך שאמר" (על כינוי זה ראה להלן), הוסיף את הערותיו ל"תיקון תפילין": הגהת נוסח "תיקון תפילין", שהשתבש בכתבי היד, בתוספת הערות ומקורות. הערות אלו לא נחשבו על ידי מחברן לספר בפני עצמו, ולא קרא להן שם. חכמים שונים שציינו להערות אלו כינו אותן "הגהות ברוך שאמר", על שם כינויו האישי של המחבר, ובהדרגה כינוי זה דבק בספר כולו. ה"תיקון תפילין" התמזג עם הערות ה"ברוך שאמר" ומעתה הועתקו שניהם כאחד. ספר שלישי הוא "אלפא ביתא", מאת רבי יום טוב ליפמן מילהויזן. הוא עוסק בפירוט בצורת האותיות וגם במשמעויותיהן על פי הקבלה. חלק מהדברים למד מפי רבי שמשון בן אליעזר עצמו.

הנושא המשותף לספרים אלו גרם להעתקתם כחיבור אחד, וגם לבלבול רב בזהות המחבר. רבי יוסף קארו, בספרו בית יוסף (אורח חיים סימן לו) מצטט מ"אלפא ביתא" ומכנה את מחברו בטעות "רבי יצחק ברוך שאמר": "שמצאתי קונדריס לחכם אחרון, שמו הרב ר' יצחק ברוך שאמר, מדבר בדרך ארוכה בצורת האותיות, וייטבו דבריו בעיני, ולכן ראיתי להעתיקו פה". טעות זו גרמה לבלבול רב ואף הביאה חכמים שונים למחשבה שיש שותף רביעי לספר זה.

המחברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי אברהם מזונשהיים (אמצע המאה הראשונה לאלף הששי לבריאה, בסביבות 1400). הפרטים אודותיו מעטים. הוא מציין בספרו את שמות רבותיו: מהר"ם מרוטנבורג, וכן "הקדוש הרב החסיד רבינו זוסלן" ורבי מלכיאל מהגמוניא, שתי דמויות בלתי ידועות. רבי אברהם שעסק באופן מעשי ביצור תפילין וכתיבתם, כפי שהוא מכנה את עצמו "אומן התפילין", ורבי שמשון בן אליעזר מעיד על מומחיותו בשטח זה: "ראש לכל כותבי תפילין שהיו בדורו ואחריו לא קם כמוהו".

הרקע לכתיבת הספר הוא עזובה ששררה בשטח זה של הכנת תפילין, בהיעדר משנה סדורה על פרטי התהליך.

רבי שמשון בן אליעזר (תחילת המאה השנייה לאלף הששי, בסביבות 1450). גם מחבר זה אינו ידוע ממקורות מקבילים, והפרטים עליו שאובים מדברים שכתב בחיבור זה. נולד בזקסן, ובילדותו הגיע לפראג. בהקדמתו הוא מספר על שם מה זכה לכינוי "ברוך שאמר": הוא התייתם בילדותו, בגיל שמונה, ונהג להשכים קום לבית הכנסת "ואמרתי ברוך שאמר בקול ערב שחנני ה' יתברך בו... ועל כן כינו לי שם: ברוך שאמר". הוא הדריך סופרי סת"ם במקומות רבים, ובמקרים מסוימים אף נאלץ להורות לסופר מסוים להפסיק לגמרי לכתוב. עלה לארץ ישראל.

רבי יום טוב ליפמן מילהויזן (אמצע המאה השנייה לאלף הששי, במפנה המאות ה-14-15), דיין בפראג, ידוע כמחבר ספרים שונים ובהם "ספר הניצחון", ספר מרכזי בפולמוס היהודי-נוצרי ששימש את היהודים בוויכוחים אלו. את ספרו "אלפא ביתא" כתב במשך שלושים ושלוש שנים.

דפוסי הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר נדפס לראשונה בדובנא תקנ"ו ושוב בשקלוב תקס"ד, שתיהן בשיבושים קשים.

במהדורת יד הרב הרצוג (מכון התלמוד הישראלי), ירושלים תש"ל, ההדיר מנחם מנדל משי-זהב את הספר בדייקנות על פי כתבי יד, תוך הפרדה ברורה של חלקי הספר על פי מקורותיו, ובתוספת פירוש משלו בשם "מנחת סולת".

הספר יצא לאור בתוך "קובץ ספרי סת"ם", הכולל גם ספר נוסף מאת רבי יום טוב ליפמן, על טעמי התפילין, שכנראה נכתב במקורו כהשלמה ל"אלפא ביתא", וכן ספר כתרי אותיות תפילין" מאת רבי יהודה החסיד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מבוא למהדורת יד הרב הרצוג, עמ' 7 - 26.