ברונו טש
 | |
| לידה |
14 באוגוסט 1890 ברלין, האימפריה הגרמנית |
|---|---|
| הוצאה להורג |
16 במאי 1946 (בגיל 55) המלין, גרמניה |
| ענף מדעי | כימיה |
| מקום מגורים | גרמניה |
| מקום לימודים | |
| מוסדות |
Degesch  |
| תרומות עיקריות | |
| השתתפות בהמצאת גז הציקלון B | |
  | |
ברונו אמיל טש (14 באוגוסט 1890 - 16 במאי 1946) היה כימאי וממציא גרמני, אשר יחד עם גרהרד פיטרס ווולטר הירט, גילה את גז הציקלון בה שנועד במקור להשמיד מזיקים, ושימש את גרמניה הנאצית ברצח היהודים בשואה. טש היה הבעלים של Tesch & Stabenow, חברת הדברה שייסד בשנת 1924 יחד עם פול סטבנוב בהמבורג, שהייתה הספק העיקרי של גז הציקלון בה למחנות ההשמדה הנאציים.
לאחר תום מלחמת העולם השנייה נעצר טש על ידי הבריטים באשמת פשע מלחמה, נשפט והוצא להורג.
ילדותו והשכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טש נולד ב-14 באוגוסט 1890 בברלין. הוא למד מתמטיקה ופיזיקה במשך סמסטר אחד בשנת 1910 באוניברסיטת גטינגן בטרם עבר ללמוד כימיה באוניברסיטת ברלין וקיבל תואר בשנת 1914. לאחר מכן החל לעבוד במכון קייזר וילהלם.
ציקלון בה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טש, יחד עם כמה כימאים אחרים, במימון אי גה פארבן החלו במחקר אודות מימן ציאנידי. במהלך מחקרם הם גילו כי מימן ציאנידי יכול להפוך למוצק.
בשל העובדה כי הפטנט על הגילוי נרשם רק על שמו של אחד הממציאים, חברת Tesch & Stabenow לא ייצרה ציקלון בה ולא כל כימיקל אחר, והחברה עסקה בעיקר בחיטוי.
בשנת 1925, קיבלה החברה את זכויות השיווק הבלעדיות להפיץ את קוטל החרקים בכל רחבי השטח שממזרח לנהר האלבה. בשנת 1927 עזב סטבנוב את החברה, ולאחר מכן התחלקה הבעלות על החברה כך: 45% לטש ו-55% לדגש. בשנת 1942 טש עתיד לקבל את כל הבעלות על החברה.
מעצרו, המשפט וההוצאה להורג[עריכת קוד מקור | עריכה]
טש נחקר לראשונה בהמבורג על ידי הכימאי והקפטן הבריטי וולטר פרויד. פרויד לווה באמיל סאהם, מנהל החשבונות לשעבר של טש. סאם טען כי ראה תזכיר בדבר התכתבות בין טש לקצין ורמאכט אודות השימוש בציקלון בה על בני אדם. טש נעצר על ידי השלטונות הבריטיים ב-3 בספטמבר 1945 ושוחרר ב-1 באוקטובר, אם כי זמן קצר לאחר מכן נעצר שוב, ב-6 באוקטובר 1945.
טש נשפט בפני בית המשפט הצבאי הבריטי בהמבורג בין ה-1-8 במרץ. שני הנאשמים הנוספים שהיו עמו היו קרל וויינבכר ויואכים דרוסין, טכנאי הגזים הראשון של החברה.
התביעה טענה כי הציקלון בה שימש "להשמדה שיטתית של בני אדם אשר בסה"כ מספרם עומד על 6 מיליון, אשר 4.5 מיליון מהם הושמדו על ידי ציקלון בה במחנה ריכוז אחד בלבד, המכונה אושוויץ/בירקנאו". (הנתון של 4.5 מיליון קורבנות התבסס על הערכות סובייטיות שפורסמו מיד לאחר המלחמה).
הטענה הייתה כי טש סיפק גז רעיל ששימש להשמדתם של בני אדם רבים, ובראשם היהודים, והפר את דין המלחמה, וכי "בניגוד לסעיף 46 לאמנת האג משנת 1907[1][2].
בתום המשפט הרשיע בית המשפט את טש ווויינבכר וגזר עליהם עונש מוות; דרוסין זוכה. טש הוצא להורג ב-16 במאי 1946 בתלייה בכלא המלין.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "סעיף 46", באתר פרויקט אבאלון, 18 באוקטובר 1907
- ^ בית המשפט הצבאי הבריטי, המבורג, ציקלון בה, משפטו של ברונו טש ושניים נוספים, באתר ארכיון האינטרנט